שאלה: אני רוצה שתתחיל איתי מהרצון להרגיש טוב, איך אני מתקדם הלאה, ולהבין שהכל אחד. כל מה שחקרתי, הבנתי שאני עושה את זה כדי להרגיש טוב

אליעד: כל רצון שחקרת גילית שהוא כדי שתרגיש טוב.

שאלה: ואז שאלתי את עצמי למה אני רוצה להרגיש טוב ולא רע?

אליעד: לפני, בוא אני אתן לך טיפ, לפני שאתה שואל למה, תנסה להבין מהו, מה זה רצון להרגיש טוב.

שאלה: שאלתי למה אני רוצה להרגיש טוב, והבנתי שמשהו גורם לי לרצות. שאלתי מה גורם לי לרצות, ומהו רצון בכלל, אבל לא הגעתי להבנה.

אליעד: אני רוצה להגיד לך משהו מסוים כדי למצוא תשובה צריכה השאלה להיות ממוקדת, כשאתה שואל למה? זה פחות ממוקד. לדוגמא יש פה מיץ תפוזים, למה יש פה מיץ תפוזים? זאת שאלה יותר רחבה, או האם יש פה מיץ תפוזים? מה זה מיץ תפוזים? אם נבין מה הוא מיץ תפוזים אז נבין למה הוא פה, אם נבין מהו המכשיר הזה נבין למה הוא פה. אם נבין מהו הפלאפון נבין למה יש אותו, אם מישהו קנה מכשיר, אתה יודע למה הוא קנה, הבנת מה הוא קנה? מה אני בא לומר שהשאלה למה? כדי לפתור אותה חייבים לדעת מה, אתה צריך להבין מה פירוש הרצון להרגיש טוב, לפני שאתה שואל למה אני רוצה להרגיש טוב, מה זה להרגיש טוב? מהו רצון?

תנסה לצמצם את השאלה שאתה רוצה להבין, אתה מנסה להבין למה אני רוצה להרגיש טוב? יש כאן הרבה דברים להבין. למה? - יש להבין כאן את החוקיות של הסיבה תוצאה, רוצה - מה זה רוצה? להרגיש - מה זה להרגיש? טוב - מה זה טוב? תתחיל לצמצמם. דרך החשיבה זה להתחיל לצמצם את השאלה לחלקים יותר קטנים, ולגלות את השורש. כמו למשל שלומדים בבית הספר דקדוק ושואלים אותך איזו מילה היא הנושא, הנשוא והמושא. איזה מילה שבלעדיה לא תהיה משמעות למשפט. נגיד לדוגמא למה אני רוצה להרגיש טוב? אם נוריד את המילה למה, היא מתארת משהו, היא לא המרכז של האירוע.

השאלה למה אני רוצה להרגיש טוב, או למה אני רוצה את מה שאני רוצה היא שאלת הכוונה, היא לא השאלה הסופית, השאלה האחרונה היא שאלה אחרת בכלל. השאלה האחרונה היא איך זה יכול להיות שאני קיים וגם לא קיים? איך זה יכול להיות שזה גם יש וגם אין? איך זה שאני רוצה להרגיש טוב וגם רוצה להרגיש רע? רוצה וגם לא רוצה? זאת השאלה האחרונה. אבל כדי שתבין את המציאות עליך לשאול קודם למה אתה רוצה.

שאלה: איך אני מתקדם הלאה? אני רוצה להרגיש טוב.

אליעד: מאוד פשוט, אני אסביר לך, בא ננסה להבין את השאלה, למה אני רוצה להרגיש טוב? מה יש בשאלה? יש מציאות שיש בתוכה אדם שרוצה להרגיש טוב, עכשיו הוא שואל למה אני רוצה להרגיש טוב? למעשה אנו שואלים למה האירוע התרחש? אני רוצה להרגיש טוב, למה אני רוצה להרגיש טוב? כאילו אתה מניח שיש סיבה, וגם יש תוצאה. התוצאה היא שאני רוצה להרגיש טוב, מה המסובב של התוצאה שאני רוצה להרגיש טוב?

שאלה: מה הסיבה?

אליעד: מה הסיבה, מה המסובב, מסובב זה הסיבה, הכוח שמפעיל. לפני שאתה חוקר מה גורם לך להרגיש טוב, זה כמו מי יצר אותו. למשל המכשיר הזה, מי יצר אותו? איך נדע מי יצר אותו אם לא נבדוק מהו? אם נגלה שהוא שעון, יצר אותו שען, אם נגלה שזה תפוח, נדע שהוא גדל על העץ. מה שאני בעצם בא לומר שלפני שאתה שואל מה קדם לרצון שלי להרגיש טוב, תשאל מה זה, אני רוצה להרגיש טוב? כאשר אתה שואל למה אני רוצה להרגיש טוב, אתה שואל מה קדם לאירוע שאני רוצה להרגיש טוב. קודם תנסה להבין מה זה אני רוצה להרגיש טוב, ואחר תשאל מה קדם לו. מה הבנת?

שאלה: לא הבנתי.

אליעד: אז אני אסביר שוב. האדם שואל למה אני רוצה להרגיש טוב? הלמה הוא מחוץ להרגיש טוב, יש אני רוצה להרגיש טוב שזה אירוע, ויש משהו מסביבו שגורם לו לקרות, אז שהצלחת לגלות מה מחוץ לאירוע, יצרת אירוע, אז תנסה להבין מה הוא האירוע הזה. לדוגמא במקום שתשאל מי יצר את הזמן, תשאל מה הוא זמן? אנחנו מדברים על איך לשאול, לפני שאתה שואל למה אני רוצה להרגיש טוב, תשאל מה זה אומר להרגיש טוב? אני רוצה להרגיש טוב, מה זה אני רוצה להרגיש טוב?

שאלה: אז השאלה היא מה אתה רוצה?

אליעד: יכול להיות, אני רק אומר שלפני שאתה מחפש את הסיבה למה, תנסה להבין מה פירוש להרגיש טוב. לדוגמא אתה רוצה להיות מאושר, בא אליעד ואומר לך, כדי שתהיה מאושר אתה צריך להבין את הרצון של עצמך, הרצון הבסיסי זה להרגיש טוב, אז תנסה להבין למה? קודם להבין למה? עכשיו אני אומר לך שלפני שאתה שואל למה? תנסה להבין מה זה להרגיש טוב.

שאלה: מה זה להרגיש טוב?

אליעד: מאוד פשוט, אני רוצה שהרצון שלי תמיד יתמלא. מה זה אני רוצה להרגיש טוב? כי אני קיים, ויש לי רצון, ויש לי רצון שהרצון שלי התמלא, זה נקרא אני רוצה להרגיש טוב. תנסה לפשט את הדברים, אני רוצה להרגיש טוב זה מעורפל.

שאלה: אתה לא עונה על השאלה.

אליעד: אני לא עניתי לך על השאלה למה אתה רוצה להרגיש טוב. תקשיב אנחנו שואלים עוד שאלה ועוד שאלה ועוד שאלה ועוד שאלה... עד שבסוף נגיע לשאלה האחרונה, והתשובה שם תפתור לך את כל השאלות. הבנת מה אמרתי? אתה לא אמור למצוא תשובה, אתה אמור לשאול עוד שאלה, אתה אמור לצמצם את השאלות עד שתגיע לשאלה אחת שהתשובה שלה תפתור לך את הכל. הבנת?

שאלה: אז זה אומר שאין תשובה?

אליעד: אין תשובה, רק שאלה נוספת.

תיקח נייר ותכתוב, להרגיש טוב = למלא את הרצון שלי, יש לי רצון ואני רוצה שהוא יתמלא.

תבין אתה בסוף רוצה להרגיש טוב, בגלל זה באת, נכון? מה זה להרגיש טוב? למלא את הרצון, והשאלה הבאה היא מי אחראי על הרצון שלי, מי יוצר אותו? מאיפה הוא מגיע?

למה אני רוצה להרגיש טוב? מה המילה הכי חשובה במשפט?

שאלה: למה אני רוצה?

אליעד: נשאר למה אני רוצה? למה אני רוצה זה כמו מה הסיבה שאני רוצה, נוריד את הסיבה, ויישאר אני רוצה.

שאלה: אם אני לבד בבית ואני שואל למה אני רוצה להרגיש טוב? איך אני ממשיך מכאן לבד?

אליעד: אתה שואל איך היית אמור לדעת את זה, יש מחויב המציאות ואפשרי המציאות, כבר שמעת את המושג הזה, יש דבר שתלוי בדבר. מהו אותו דבר שבלעדיו לא היית מרגיש טוב?

שאלה: רצון

אליעד: נכון, אתה אמור לחקור את הבסיס, לחקור קודם כל מה הוא רצון.

שאלה: אני שואל למה אני רוצה להרגיש טוב? כי אני רוצה למלא את הרצון שלי

אליעד: עד כאן הבנו?

שאלה: למה אני רוצה למלא את הרצון שלי? כי מישהו גורם לי לרצות.

אליעד: אז כן הגעת לאותה נקודה. בא נתחיל לבודד, במקום לשאול למה אני רוצה להרגיש טוב? נשאל אני רוצה להרגיש טוב? אני רוצה להרגיש? אני רוצה? אני, יש זמן מקום אחד, הבנת?

שאלה: מפריע לי שאין תשובה.

אליעד: מפריע לך? כשתפגוש את אלוהים תגיש תלונה, אין תשובה. אתה אומר קודם נמצא תשובה ואחר נמשיך לשאלה הבאה, זה לא עובד ככה, אז למה אתה רוצה להרגיש טוב? אני אתן לך תשובה, תדע שיש אלוהים בשמיים, שהוא מאוד טוב, ורוצה שיהיה לך טוב, וכדי שיהיה לך טוב הוא צריך לתת לך רצון, ולכן הוא נתן לך רצון, וכשהרצון שלך יתמלא אתה תרגיש טוב.

שאלה: למה הוא עשה את זה?

אליעד: קבלת תשובה?

שאלה: לא

אליעד: כי יש לך עכשיו שאלה נוספת, נכון? אז איך אנחנו מתקדמים? למה אני אומר שאין תשובה? תקשיב, יש תשובה יש אפילו מאה תשובות, אך התשובות הם תשובות קש, כי הם לא באמת עונות על השאלה, תמיד יש אחריהם עוד שאלה ועוד שאלה, לכן אני לא אומר שיש תשובה כי התשובה לא עונה על שום דבר, ואנחנו צריכים להמשיך, להמשיך, עד שנגיע לנקודה הסופית. מה הבנת?

שאלה: נראה שאין תשובה על שאלה שנשאל.

אליעד: בכל מקרה הלוגיקה פשוטה, תראה אני לא עובד עליך שאומר לך שיש תשובה, אני חוסך לך, אומר לך שאין תשובה עד שלא תבין את הכל לא תבין דבר. תשובה לא באמת יכולה לענות, למה? כי כל תשובה נשאל אחריה למה? אז מראש אני אומר לך אין תשובה.

מה המכנה המשותף של כל הדברים? בספר כתבתי איך למצוא תשובות לשאלות, על ידי שתנסה לגלות מה הנחות היסוד שעליהם מבוססת השאלה. כדי למצוא תשובה לשאלה אנחנו מנסים להבין את הנחות היסוד של השאלה. מה הם אותם דברים שבלעדיהם לא הייתה שאלה? למה אני רוצה להרגיש טוב? על איזה הנחת יסוד היא מבוססת? שיש אני, שיש רוצה, שיש להרגיש, שיש טוב ורע, ושיש גם סיבה, אז אתה שואל למה אני רוצה להרגיש טוב? אם לא הייתה סיבה לכל דבר היית שואל למה אני רוצה להרגיש טוב? לא, אם לא היה אני, לא היה רוצה, לא היה להרגיש, אז בא נבדוק על מה זה מבוסס.

זה מבוסס על זה שאני קיים, ושיש לי רצון, ושאני רוצה למלא אותו, ומה יש מתחת לזה? בא ננסה להבין מה הבסיס הזה, מה זה אני רוצה?

שאלה: יש כמה הנחות, איך אדע על מה ללכת?

אליעד: לא משנה, תבדוק מה נמצא מתחתיהם.

שאלה: רוצה ללכת על המילה טוב.

אליעד: מה זה טוב?

שאלה: כשהרצון שלך מתמלא

אליעד: לא, אנחנו הורדנו את המילה אני, אנחנו הולכים רק על המילה טוב. מה זה טוב? מה הוא הדבר שבלעדיו לא הייתה שאלה? מה היא מילת המפתח שאם היא לא היית קיימת לא הייתה שום שאלה?

שאלה: אני

אליעד: נכון, המילה אני, אתה לא אומר למה רוצה להרגיש טוב? מי? מה? אני מתכוון להגיד שגם המילה טוב היא סובייקטיבית, לכן תחקור את המילה אני.

שאלה: האם לא ניתן לחקור את המילה טוב?

אליעד: אתה יכול לחקור מהו טוב ומהו רע, אבל עדיף שתחקור את הדבר שבלעדיו לא הייתה לך שאלה. רק אגיד לך בשביל הפרוטוקול, שבסוף התהליך הבסיס שעליו מבוססות כל השאלות בעולם, זה החשיבה שדבר והיפוכו לא יכולים להיות. זה הבסיס שעליו מבוססות כל השאלות.

שאלה: אתה יכול להסביר את זה.

אליעד: אמרתי שכדי למצוא תשובה לשאלה תמיד תשאל את עצמך מה הבסיס שעליו מבוססת השאלה, עכשיו כל השאלות בעולם, מכל הסוגים, מכל הנושאים, בכל העניינים, יש להם בסיס אחד, האדם מניח שדבר והיפוכו לא יכולים להיות, שלא יכול להיות שגם ככה וגם ההפך שלו, ועכשיו הוא מתחיל לשאול שאלות. אם האדם אומר אבל רגע דבר והיפוכו זה אחד, איך זה יכול להיות אחד? לדוגמא כשאתה קם בבוקר, יש לך שני מסלולים, מסלול אחד אומר יש ואין זה שני הפכים, טוב ורע זה שני הפכים, נמצא ולא נמצא זה שני הפכים, פה ושם זה שני הפכים, ואתה מתחיל לשאול שאלות כל החיים שלך, מה לעשות את זה או את זה? כל הזמן שאלות, פה או שם? נכון?

כאשר האדם קם בבוקר מסיבה זו או אחרת, והוא מבין שיש ואין זה דבר אחד, ובאמת מבין שאין ויש זה דבר אחד, אז מה תשאל בעצם? אין מה לשאול בכל נושא. אתה מבין את הנקודה? אני כבר נתתי לך את השורש של כל השאלות שבעולם. לכל השאלות יש שורש אחד.

בא נבדוק עכשיו מהו הדבר שבלעדיו לא הייתה שאלה.

שאלה: בא נבדוק מה הרצון קודם?

אליעד: מה אכפת לך מהרצון? טוב, בא נבדוק מהו רצון, מהו רצון? תחושה של אני, אני חווה רצון. רצון זה חוויה, רגש.

שאלה: שאמרת שרצון זה תחושה של אני, האם זה חלק מהאני?

אליעד: מה אמרתי? שתשאל מי הוא האני, האם אני ישות גדולה? האם אני ישות שניתן לחלק אותה?

שאלה: אבל זה לא עונה מהו רצון.

אליעד: אני לא עונה לך על שום דבר, אני שואל עוד שאלה, ועוד שאלה, ועוד שאלה, עד שתבין שהכל אחד, ולא תהיה לך שום שאלה.

שאלה: האם יש כיוון אחר בלדעת מהו רצון?

אליעד: האם אתה מבין שבלי אני אין רצון?

שאלה: כן

אליעד: אז גמרנו, תחקור מהו האני. בלי אני לא היה רצון, נכון? אז בא ננסה להבין מהו האני. גם אם תחקור מהו קיר תוכל להגיע למקור ולדעת שהכל אחד, אבל הבעיה היא שאין לך אינטרס לדעת מה הוא קיר, לא מטריד אותך מה הוא קיר, לכן תחקור לתוכך. דבר נוסף אם תחקור מהו קיר, תגיד לעצמך אבל אני לא קיר, אז תתחיל לחקור מה הוא אני, נכון? אם הייתי אומר לך בא נחקור מה הוא רצון, היית אומר לי אבל אני לא רצון, אז נחקור מה הוא אני, מה הדבר הכי קרוב אליך. יש פה מציאות ענקית, אם האדם יבין דבר אחד בכל המציאות הזאת הוא יסתדר. מה הדבר שהכי קל לך להבין אותו, זה הדבר שהכי קרוב אליך, מה הדבר הכי קרוב אליך? האני שלך, שאתה אומר אני זה הדבר שאתה הכי מרגיש אותו. כשאתה אומר אני למה אתה מתכוון?

שאלה: לאני.

אליעד: אתה צריך להגיד מה זה אני, אתה מרגיש אני, מה זה שאני מרגיש? זה הכל, מי מרגיש? מה מרגיש? זה הדבר שאתה יכול למשש אותו יותר מכל דבר אחר.

שאלה: האם דרך הרצון אי אפשר לדעת מי אני?

אליעד: תבין, יש מציאות והדבר הכי קל להבין במציאות זה מי אתה, כי זה הכי קרוב אליך, אתה נוגע בזה, אתה חי בזה, אתה 24 שעות איתו.

שאלה: מי אמר שזה המסלול היחיד?

אליעד: אתה רוצה שנעשה אחרת? מצד האמת ניתן לעשות אחרת. בקשר לרצון, רצון זאת ישות נפרדת ממך וכאשר אתם נפגשים זה נקרא אני רוצה, אני רציני איתך, לא צוחק איתך. מקודם אמרתי לך שבלי אני אין רצון, מה ההפך שלו? שיש רצון בלי אני, ואפשר להגיד שאם לא היה רצון לא היה אני, אחד הדרכים של הרצון להתגלות זה דרכך, אתה בכלל תלוי בקיומו של הרצון, בסדר? עכשיו אפשר לבדוק מה זה אני, או לבדוק מה זה רצון בעיקרון, אני בעדך תגיד מה בא לך לבדוק.

שאלה: בא נבדוק מה זה רצון.

אליעד: או קי, מה זה לדעתך רצון? תקשיב רגע, כשאנו שואלים מה הוא רצון, השאלה היא מאיזו הנחה אנחנו יוצאים, הנחה ראשונה אומרת שבלי אני אין רצון, זה מה שרוב האנשים חושבים שהם לא יהיו קיימים, ואז אם נאמר שבלי אני לא יהיה רצון, אז צריך לחקור מה הוא אני, זה אתה מבין? כי האני הוא לפני הרצון. אפשרות נוספת שאולי בלי רצון אין אני, ולכן אולי לא היית יכול להיות קיים, אז לפי שאלה זו אי אפשר לשאול מה הוא אני, צריך לשאול מה הוא רצון, אפשרות נוספת היא שיכול להיות רצון וגם אני והם יכולים להתחבר, ואז לפי זה אתה יכול לשאול מה הוא אני או מה הוא רצון, זה מזל שיש לך, שמכל מקום שתחקור תגיע לאותה הבנה שהכל אחד.

שאלה: איך הייתי מגיע לזה לבד?

אליעד: אם היית מספיק חופר היית מגיע לזה לבד, איך אני הגעתי? כי חפרתי, בסוף אתה צריך להגיע להבנה שהכל זה מקום וזמן, ואחר הכל אחד. גם אם תחקור את המקום תוכל להגיע. גם כאן אפשר להגיד שאם לא הייתי קיים לא היה מקום וזמן, השאלה היכן אתה קיים בלי מקום וזמן, אבל לא כל המקום בתוכך, אני חשבתי על זה הרבה, אמרתי אני בתוך המקום והזמן והמקום והזמן בתוכי, יש כאלה שחושבים שכול העולם בתוכם, אבל לא כל העולם בתוכך, לא יכול להיות כל העולם בתוכך

שאלה: האם המקום והזמן יכולים להיות בלעדיך?

אליעד: הנושא פשוט, בסופו של תהליך, מה הוא רצון, מה היא מחשבה? מה זה אומר? מה שאני בטוח בזה שזה משהו שקיים, מה המכנה המשותף הנמוך ביותר של כל הדברים בעולם? מה הדבר הבסיסי ביותר של כל הדברים בעולם? שהם קיימים, נכון? מה הדבר הכי בסיסי שאתה יכול לומר על עצמך? שאתה קיים, שמשהו קיים, לא יודע אם זה אני, אולי זה לא אני, אולי זה השתקפות שלי? אולי אני חושב שאני קיים? אבל משהו קיים.

שאלה: בסופו של דבר אני צריך לסמוך עליך.

אליעד: אם תסמוך עלי לא תבין דבר, אתה צריך לבדוק בעצמך, תן לעצמך את הצ'אנס ותבדוק ותראה מה תגלה, בסוף בסוף בסוף אתה צריך להבין משהו אחד.

הדרייב שלך לחקור הוא האני, הדבר הכי קל לחקור זה את האני, נקודת החיבור הכי קרובה שלך עם המציאות היא האני שלך, הדבר הכי בסיסי שלך זה האני שלך, יש לזה הרבה מאוד יתרונות, הדבר שתמיד קיים גם אם אתה רוצה זה האני שלך, לדוגמא, אני רוצה, אני חושב, אני שומע, אני ישן, האני תמיד נשאר, נכון? אין לך דבר שאין בו אני, בלי אני אין לך עניין בכלום. הבנת? אז מה זה אני? למה אנחנו שואלים את זה בעצם? זאת שאלת המפתח.

הגענו בחקירה שאנו רוצים להרגיש טוב, טוב הוא אפשרי המציאות, כי אפשר להגיד שאני רוצה להרגיש טוב או להרגיש רע, ואז יש את המילה להרגיש, אני רוצה להרגיש או אני רוצה משהו אחר, ואז יש את האני רוצה, ונשאלת השאלה מה הוא רצון ומה הוא אני, ובסוף נשאר האני, למה? כי האני זה הדבר שאתה הכי בטוח בו, אולי אין דבר כזה רצון, אולי זה תעתוע, עזוב, בא נתעסק באני, האני קיים? כן, בא נבין מה זה.

אתה לא חוקר מה קורה לסינים, מה אכפת לך מה הוא רצון, אל תחקור דברים שלא קשורים אליך, מה זה רצון? מה אכפת לך מה הוא רצון, מה זה עניינך, תחקור קודם מי אתה, אם אתה לא יודע מי אתה, איך תדע מי השכן שלך? נניח שאתה והרצון שכנים, אם עוד לא חקרת מי אתה אז איך תבין מי זה הרצון שלך?

אז מה זה אני? מה אתם חושבים?

אתה יכול ללכת ליער ולשבת עם עצמך, אני רק חוסך לך זמן. זה כמו שאומרים למישהו שרעב, יש כאן אוכל, והוא אומר, לא, לא, לא, אני לא רוצה לאכול, אני רוצה לחפש אוכל. האוכל כאן על השולחן, לא אני רוצה לחפש בחדר, להיות רעב שנה ואז לאכול.

שאלה: אתה אומר דברים ואחר אתה אומר שזה לא נכון.

אליעד: אתה לא אמור להאמין לי, עד כאן יש לך סתירה כל שהיא בתהליך הזה להבין מי זה אני?

שאלה: לא, הכל הגיוני.

אליעד: יופי, עד כאן הסתדרנו, אז בא נתקדם

שאלה: אז מה זה אני? אני זה משהו קיים, משהו

אליעד: שאתה אומר משהו, האם יש הבדל בינך לבין שולחן? הבדל בין קיר, אני, שולחן, תפוח?

שאלה: לא

אליעד: אז אין בעצם הבדל, אז איך נתקדם? אני זה חלק ממשהו, ממה עשוי האני? בא ננסה להבין מה זה אני, ממה זה עשוי? למשל מיץ תפוזים עשוי מתפוזים סחוטים, תפוז גדל על העץ אפשר לראות אותו, זה אטומים מסוימים בצורה מסוימת.

אז נתמקד עכשיו באני, מה זה אני? אתה קם בבוקר ואומר לעצמך, אני רוצה, אני חושב, אבל מה זה אני? תחשוב, תן השערות. אני זה סוג של מחשבה, אני זה סוג של רצון, אני זה חלום של מישהו אחר, תקשיב עד שאני הבנתי שזה מקום וזמן, לקח לי הרבה זמן, אולי אני זה מישהו שחולם אותי, ואני בכלל ישות בתוך החלום שלו? אולי? אולי נחקור את הכיוון הזה? אני זה חלק מחלום של מישהו אחר, לדוגמא, אז בא ננסה לחקור את האפשרות הזאת. למה אני לא חוקר אותה, כי היא לא אומרת כלום, כי אם אני חלום של מישהו אחר אז מי זה שחולם? שאני שואל מה זה אני, זה לא דווקא אני, זה מה התודעה שאומרת אני. כי אם אני חלום של מישהו אחר, אז מה היא התודעה שאומרת אני? אז כשאתה אומר אני, מה לדעתך זה אני?

מה אתה יודע על עצמך?

שאלה: אני זה חלק ממשהו, ממקום.

אליעד: האם אני זה כל המציאות כולה? אולי אני זה המציאות? הבודהיסטים אומרים שהעולם הוא ההשתקפות של התודעה שלך, משהו כזה. אולי אני זה העולם?

שאלה: אמרת שכדי להתקדם צריך לשאול שאלות אחרות, אז איך אפשר לשאול שאלה חדשה?

אליעד: אני זה משהו, תחשוב מה זה משהו, במה תלוי קיומו של משהו? קיומו של הרצון להרגיש טוב תלו ברוצה להרגיש, קיומו של רוצה להרגיש תלוי באני רוצה, קיומו של אני רוצה תלוי בקיומו של האני, קיומו של האני תלוי במציאות ובקיומו של משהו, וקיומו של משהו תלוי, מה צריך שיהיה משהו? מקום וזמן.

שאלה: לא מבין מה זה תלוי?

אליעד: מה יש מתחתיו

שאלה: לשאול מה יש מתחתיו?

אליעד: תשאל מהו, מה זה האני? תנסה להכנס פנימה, לתוך האני, תנסה לקלף אותו. לדוגמא, אתה יכול להגיד שולחן עץ, תנור עץ, אתה יכול להגיד שולחן, כסא או אני, אני זה צורה של משהו, יש דבר שנקרא חומר וצורה, אני זה ביטוי וצורה של משהו אחר, יש קיר שולחן ויש גם אני, נכון? יש מציאות ויש אני, אם אני קיים, מה עוד קיים? אם אני קיים זה אומר שקיים אני, שקיימת מציאות, אם קיים אני אז קיים גם לא אני, שאדם אומר שהוא קיים פירושו שהוא אומר שקיים גם משהו שהוא לא אני גם כן, נכון? כשאדם אומר שהוא קיים הוא אומר שקיים גם משהו שהוא לא אני, כי אם קיים רק אני אז אין דבר כזה אני, שאתה אומר אני אתה מתכוון לאני וללא אני.

אז קיים אני, קיים לא אני, וקיים גם משהו שהם בתוכו, קשר כל שהוא. אם קיים אני וקיים גם לא אני, אז אנחנו חלקים של משהו, כבר מפה הגענו לסוף. אם אתה מבין שקיים אני, ואתה מבין שקיים לא אני, ואתה מבין שהאני..

שאלה: מה זה לא אני?

אליעד: כשאתה אומר אני אתה מתכוון למשהו? אז הוא לא אתה, אחרת לא היית שואל.

שאלה: כשאתה אומר אני קיים, אז למעשה יש גם משהו שלא קיים.

אליעד: שהוא קיים שהוא לא אני, כל דבר.

שאלה: אז אם זה אומר שקיים אני וגם לא אני אז יש משהו שאנחנו קיימים בתוכו. גם האני וגם הלא אני זה משהו.

אליעד: נכון, כי האני עשוי ממשהו והלא אני עשוי ממשהו, והאני והלא אני ממה הם עשויים? מדבר שבו אין אני ואין לא אני, שזה נקרא אחד. ראית איך הגענו לאחד בלי מקום וזמן.

אני אסביר לך בלוגיקה בצורה פשוטה, אם יש אני ולא אני, אז ממה עשוי האני? ממה עשוי הלא אני? ממשהו, שהוא לפני הגדרת האני והלא אני, זאת אומרת שהאני והלא אני המהות שלהם אין בה אני ולא אני, זאת אומרת שמצד האמת אני והוא זה אחד.

שאלה: מה זה אני? אתה יכול לפרט את התהליך? אתה קיצרת את זה וזה נשמע יותר מדי מקוצר. מה זה אני? ממה אני קיים?

אליעד: תראה יש הרבה ספקולציות, לגבי מה זה אני, יש כאלה שאומרים שהאני זה העולם שחושב על עצמו, שאתה זה אלוהים, כל מיני תיאוריות יש בעניין, אבל מה שאני אומר זה משהו פשוט, יש אני, אם היה רק אני, האם היה אני?

שאלה: לא

אליעד: למה לא? אתה בטוח בכך? אם לא יכולת לחוות את מה שהוא לא אתה, האם היית חווה את עצמך? לא. אם לא היית חווה משהו שהוא לא אתה, לא היית יכול לחוות גם את עצמך, אם האדם לא היה מסוגל לחוות, זה לא אני, אז הוא לא יכול לחוות זה אני, אם היית מסתכל לכל מקום ורואה אותו דבר, אז מי זה אני? אין הבדל, נכון? עכשיו העניין הוא שכשאתה אומר אני, פירושו שאצלך בתודעה יש אני ולא אני. עכשיו השאלה היא מה זה הדבר הזה, אני ולא אני, מה זה? אז מה אנחנו מבינים?

שאלה: אני חייב להיות משהו

אליעד: וגם לא אני חייב להיות משהו מסוים. האם אתה מסכים איתי שמבחינת המציאות אני ולא אני נמצאים על אותו רמה?

שאלה: מה זאת רמה?

אליעד: בסקלה של המציאות אתה לא יכול שתהיה לך חווית אני בלי חווית לא אני, יש אני ויש חווית לא אני, זאת אומרת שחייב להיות אני ולא אני כאילו באותו רגע, כדי שיהיו שתי ישויות.

שאלה: מבחינת הזמן?

אליעד: אני ולא אני זה שני רגעים שונים, אם באותו רגע היית חווה אני ולא אני, לא היית חווה שום דבר. אני ולא אני, אני ולא אני, כמה רגעים זה? אחת שתיים, אחת שתיים. אם הייתי באותו רגע חווה משהו שהוא גם אני וגם לא אני, לא הייתי חווה את עצמי ולא לא את עצמי.

שאלה: הם כן קיימים באותו רגע, אבל אתה לא חווה אותם באותו רגע.

אליעד: נכון

שאלה: זאת ההפרדה שאני לא חווה אותם באותו רגע?

אליעד: אתה מבחינתך חווה כל רגע אחר, אתה בו זמנית לא חווה שני רגעים, למרות שאתה חווה אותם דרך הזיכרון שלך, זה עניין אחר, בפשיטות יש אני, יש לא אני, זאת אומרת שזה חלק מדבר אחר, שבו אין אני ויש אני, זה הכל.

שאלה: זה מסובך.

אליעד: למה זה מסובך כל כך? יש כיסא, יש שולחן, זה אומר ששניהם עשויים ממשהו אחד, נכון? אתה אומר הכיסא עשוי מברזל והשולחן מעץ, אין בעיה, אז בא ניקח את כל העץ והברזל ונראה שהם עשויים מאטומים.

שאלה: איך ההבנה הזאת משפיעה בראש שלי על זה שאני מצליח להבין מדוע אני רוצה להרגיש טוב?

שאלה: הוא אמר משהו, אםמזה קשה באימונים אז זה קל בקרב, זה אומר שאם אתה מתחיל לשאול את עצמך שאלות ובהתחלה זה באמת קשה, אתה שואל את עצמך שאלות כמו למה אני רוצה, ומה אני רוצה, זה באמת לקום כל יום ולשאול שאלות, אבל אחר כך זה הופך להיות בתוכך

אליעד: כמו שיש לך ערוץ תקשורת פתוח. למשל בחיפושי נפט, בהתחלה צריך לחפור ולחפור ואין נפט, אבל אחר כך יש נפט ואתה מוציא נפט.

שאלה: עד שאתה מתרגל לזה.

שאלה: איך אפשר לשכנע ולהעביר מסרים לאחרים?

אליעד: התשובה פשוטה, כשאתה שואל אותי שאלה, אני אומר לך שצריך לחקור על איזה הנחת יסוד זה מבוסס ולחקור את הנחת היסוד. למה אני רוצה להרגיש טוב? בא נבין מה זה אני, למה? כי אנחנו חוקרים את הבסיס של השאלה, אותו דבר פה, האדם חושב בצורה עקומה, אתה צריך לשאול על מה הוא מבסס את המחשבה שלו? לא צריך להיכנס איתו ראש בראש זה לא מועיל, הוא אומר א' ואתה אומר ב' זה לא עוזר, אתה צריך לשאול על מה הוא מניח שבגלל זה הוא חושב על זה? ואז בצורה סמויה אתה שואל ולמה הוא מבין את זה, כי ככה וככה וכך אתה מוסיף לו מידע שמשנה לו את הנחת היסוד, יש כאן לוגיקה, אני אתן לך דוגמא, למשל ילד אומר לאבא שלו שהוא רוצה משהו והאבא חושב שהוא לא צריך את זה, למשל הילד רוצה לעשות קעקוע בפנים, האבא חושב שהוא לא צריך לעשות קעקוע, עכשיו אם הוא יגיד לו, לא לעשות קעקוע על הפנים הם יתחילו לריב, אז מה עושה האבא, הוא חושב מה ההיגיון שהוא רוצה לעשות קעקוע על הפנים? כי הוא למשל רוצה להיות ייחודי, האם הוא ייחודי או לא ייחודי, הבן שלי יכול להיות ייחודי בצורה אחרת, אז הוא אומר לו בו תתפתח במשהו אחר, ואז הילד מתחיל להיות ייחודי בדבר אחר וזה מעלים לו את הרצון, ואז אם יום אחד הוא ישאל את אבא שלו אם כדאי לו לעשות קעקוע או לו, האבא יגיד לו, לא צריך כבר מכירים אותך בתור זמר בשביל מה אתה צריך קעקוע.

למשל עוד דוגמא, מישהי רוצה משהו, ואתה חושב שהיא לא צריכה את זה, אז אתה שואל מה היא באמת רוצה?

שאלה: אז במקום להביא לה את הבננה שהיא רצתה לדוגמא, אני אתן לה תפוז שיגרום לה להרגיש טוב.

אליעד: בדיוק, זה נקרא זיהוי צורכי הלקוח, מה אנחנו עושים כאן, זה אותו תהליך, אנחנו שואלים מה הוא רוצה? הוא רוצה להיות מאושר, עכשיו הוא לא יכול להיות מאושר, כי המציאות הזאת אכזרית, כל הזמן הדברים משתנים, לכן נעשה דרך עוקפת, נגרום לו להבין שהכל אחד, ואז תמיד יהיה לו טוב.

שאלה: עכשיו אני רוצה לשאול איך ההבנה הזאת משנה את החוויה?

אליעד: למשל אני מנסה להסביר לך משהו ואתה לא מבין, מה זה אמור לגרום לי? לכעוס בתוכי, למה זה אמור לגרום לי לכעוס בתוכי? כי אני רוצה שתבין, אם אני מסביר לך זה אומר שאני רוצה שתבין, ואתה לא מבין, אז זה נגד רצוני.

שאלה: אני זה המציאות והמציאות לא מסתדרת עם הרצון שלך.

אליעד: בדיוק, למה אני לא כועס? כי אני יודע שמצד האמת זה אחד. יש כאן שני רבדים של מציאות, פנימית וחיצונית

שאלה: לא הבנתי את השאלה.

אליעד: אם אתה תצליח להבין איך הירח והשמש נמצאים באותו מקום, הם באותו מקום?

שאלה: לא

אליעד: הם לא באותו מקום, נכון? פה ירח, שם שמש, פה אני פה הקיר, נכון? אם איכשהו תבין שזה נמצא באותו מקום. למשל נשרף לך הבית, אז איך אתה חווה את זה שנשרף לך הבית? אחרת, למה אתה חווה שנשרף לך אחרת? כי אין דבר כזה נשרף. עכשיו אם אתה אומר יש רק חיצוניות, יש אני, יש בית, עם בית זה טוב, בלי בית זה לא טוב, נשרף לי הבית, אני סובל, אבל אם אתה מבין שמצד האמת זה בכלל אחד, הבית ואני ואתמול ומחר ושלשום וכל העולם כולו נמצאים באותה נקודה ובאותו רגע, והכל כאילו לא קיים, תחשוב שעכשיו אתה לדוגמא נמצא לפני המפץ הגדול, האם היה מטריד אותך מדוע נשרף בית?

שאלה: לא

אליעד: איזה בית? האם מטריד אותך מה יהיה מחר בעבודה? מי? מה? עכשיו אם אתה מבין שכרגע המציאות הזאת היא בו זמנית מקבילה למציאות שלפני, של האחדות המוחלטת ושכול העולם הזה של הנפרדות הוא לא קיים בפני עצמו, אלא שהוא רק נובע מתוך האחדות, זה בכלל הכל אחד, וכרגע אין שום דבר, תחשוב שאתה בראש שלך כרגע רואה את מה שהיה לפני המפץ הגדול, למעשה אתה לא רואה שום דבר, דהיינו, אתה אפילו לא יודע שאתה קיים בכלל, ומתוך זה אתה מבין שיש מציאות, ומבין שכרגע המציאות הזאת היא גם כלום, אחד, אחד פירושו כלום, כי אם זה הכל אחד אז הכל נמצא באותו מקום ובאותו רגע, אז זה כלום, אם תיקח את כל הדברים ותכניס אותם למקום אחד, מה יהיה לנו? כלום, כל הדברים בתוך נקודה אחת, מה יש בה? כלום, האם אתה יכול להגיד שיש בה פיל? יש בה הכל, אבל אין שום הגדרה, אם ניקח את כל מה שאני ואת כל מה שלא אני ונכניס אותו לדבר אחד, אז אין אני, אין שום דבר, יש משהו אבל ללא הבדלה בין אני ללא אני. עכשיו אם אתה מבין שכרגע המציאות מחוברת, זה גם אני וגם לא אני וזה בכלל אחד, אז כל החוויה שלך שונה.

אני רוצה להסביר עוד נקודה. בליקוטי מוהר"ן רבי נחמן הסביר את זה, זה קצת מושגים בקבלה, יש דבר שנקרא התפשטות הגשמיות, שהאדם מתפשט מהגשמיות שלו, שהוא מתנתק מהגשמיות שלו, ביטול כל הרגשותיו וחומריותו, שהאדם לא מרגיש שוב דבר, הוא אפילו לא מרגיש שהוא קיים, אתה לא חווה, אתה לא קיים, ואז הוא אומר שכשאר אתה בנקודה הזאת הכל טוב והכל אחד אבל אתה לא באמת מרגיש טוב, למה? כי אין מי שירגיש טוב, אתה מרגיש טוב, אבל לא יודע שאתה מרגיש טוב, הבנת? אם אתה תתעמק בהבנה שהכל אחד, אתה תעלם, כבר לא תהיה קיים, אם אתה תסתכל על מה שיש לפני אני ולא אני, אז אתה לא תחווה את האני, אם למשל אדם רוצה להתאבד, רוצה להיעלם, זאת הנוסחא, נסה להבין מי אתה, אם תגלה מי אתה, אתה תעלם, התודעה שלך תעלם, לא הגוף, הגוף לא מעניין, אתה לא תחווה שאתה קיים, כי מצד שלפני האני, יש אני ויש לא אני, אם תסתכל מה יש לפני, תבין שאין הבדל בין אני ללא אני, ואם תתעמק בזה אז תתחיל לאבד את התחושה של אני, אני ולא אני מתחילים להיעלם לך. עכשיו מה שקורה שכשאתה בנקודה הזאת, זה נקרא מעל השכל, ביטול המוחין, נקרא רצו, אלו המושגים וכשאתה שם אז הכל טוב לך, אבל אין מי שייהנה מזה, ואז מה קורה, אז מהביטול של המוחין, המוח מתבטל שאתה לא יודע שאתה קיים, ואתה פתאום, עם דגש על המילה פתאום, אתה חוזר לעצמך, למה אני אמר פתאום? כי לא אתה מחזיר את עצמך, הרי אתה לא קיים, זה לא שאתה אומר בא נחזור, אני הרי לא קיים אז מי יחזור? מי יחזיר את מי לאיפה? ופתאום אתה מודע לעצמך, מתוך זה שלא ידעת שאתה קיים, פתאום אתה קיים, ואז יש מושג שנקרא רשימו, נשאר בך הרושם, כאילו סימן, רשימו הכוונה שנשאר זיכרון, אז כשהמוחין חוזרים מהביטול, זאת אומרת שאתה קיים כשתי ישויות, אתה גם קיים כישות נפרדת, אני ולא אני, ובו זמנית את גם קיים מחוץ לעצמך, מחוץ לאני ולא אני. יש מצב שבו התודעה שלך מתחברת לתוכו למעלה ואז הוא קיים אבל הוא לא יודע שהוא קיים, כי הוא קיים לפני האני שלו, אתה הופך להיות מה שהיית לפני מה שהיית. חוזר למצב הכי בסיסי שלך, שהוא לפני כל הגדרה. דרך אגב למה זה הדבר הכי גבוה שהאדם יכול להגיע אליו? למה זאת התחנה האחרונה? כי משם אי אפשר להתקדם? כי כשאתה שם אתה לא קיים בכלל, אז איך תתקדם? אתה לא יכול להתקדם כי אתה לא קיים. אין, איפה תתקדם, אתה לא קיים, לכן זה נקרא תכלית הידיעה שלא נדע, אתה מגיע לדרגה שאתה לא יודע שאתה קיים, אתה לא יודע שאתה יודע, אתה לא יודע שאתה לא יודע, אתה לא יודע כלום. זה אומר שהמוחין מתבטלים לגמרי, אתה יודע שאין לאן להתקדם כי אין שם מישהו שיתקדם. אין לך תודעה יותר, וזה נקרא הקצה האנושי של השכל, כשאני אומר תגיע עד לקצה האחרון, לשם אני מתכוון. לנקודה שאי אפשר יותר, כי אני נעלם, ברגע שאני נעלם איך אני יכול להתקדם? ואחר כך המוחין חוזרים לתודעה.

שאלה: זה תהליך שאין לך שליטה עליו, למעשה אתה מתאבד.

אליעד: אתה כאילו עושה self destruction לתודעה שלך, אתה לא יודע כלום, בכלל לא קיים, לא היית קיים, ולא תהיה קיים, אין לך שום תודעה.

שאלה: גם הזיכרון הרגשי שלך?

אליעד: אין לך זיכרון, אין לך חוויה, אין לך ישות, אין לך הוויה, אתה חוזר למצב שבו היית לפני שהיית. חוזר למצב ההתחלתי שלך לפני המפץ הגדול. מבחינתך שתהיה פה מלחמת עולם שמינית, זה לא קיים, אתה בכלל לא קיים, אז זה בכלל לא יטריד אותך

שאלה: אז אתה לא קם בבוקר.

אליעד: אין אתה, נגמר, יכול להיות שהגוף שלך ימשיך לזוז, אבל זה לא אתה כבר, זאת בעיה של השכן. למשל אתה רואה שהשכן גווע ברעב זאת כבר לא בעיה שלך.

שאלה: מה עם המחשבות?

אליעד: אתה לא קיים, אבל המחשבות קיימות, הרצון קיים, אתה לא קיים. זאת לא בעיה שלך יותר, זה לא עניינך, כי אתה לא קיים.

שאלה: אתה מתחבר לישות הפנימית, זאת שחווה את היש זכות בחירה ואין זכות בחירה?

אליעד: לא, זה הרביעי, זה הכי גבוה, יש כמה דרגות של בחירה חופשית. בהתחלה האדם אומר יש לי בחירה חופשית בחלק מהדברים וחלק אין לי בחירה חופשית, זאת הדרגה הראשונה. יש הדרגה השנייה שהאדם אומר אני מבין שיש משהו שגורם לי לבחור את הרצון שלי, שבו האדם אומר הכל בוחרים בשבילי, יש את המצב השלישי שבו האדם אומר אני בוחר הכל, ויש את המצב הרביעי שאין לך הבדל בין שום דבר כי אתה נעלם.

בא נחזור שוב פעם, התעמקות בנושא של מי אני..

שאלה: האם יש מצב שהאדם יוצר את הרצון של עצמו?

אליעד: זאת דרגה נמוכה, אני אסביר לך, למשל אני מייצר את הרצון של עצמי, אבל מי גורם לי לייצר את הרצון של עצמי? מי יוצר אצלי את הרצון ליצור את הרצון של עצמי? אתה נכנס ללופים פנימיים כאלה. אני יוצר את הרצון של עצמי אבל מי גורם לי ליצור את הרצון של עצמי? אני? או קי ומי גורם לי ליצור את זה שאוכל ליצור את הרצון של עצמי? אין לזה סוף, הסוף הוא שאתה נעלם. שאתה אומר שאין דבר כזה אני ורצון, אני ורצון זה בכלל ישות אחת, אין אני יוצר את הרצון של עצמי, זה בכלל אחד.

בין כך ובין כך, הנושא פשוט, השאלה למה אני רוצה את מה שאני רוצה מובילה לשאלה למה אני רוצה להרגיש טוב, אחר כך למה אני רוצה להרגיש טוב? כי יש לי רצון, מה זה רצון? זה ביטוי של אני, מה זה אני? זה חלק מהמציאות

שאלה: אני זה גם לא אני, אז איך אני ממשיך מכאן?

אליעד: מתמטיקה למדת פעם בבית הספר, או גדלת ביער?

שאלה: ביער

אליעד: גם ביער צריך לדעת מתמטיקה, לדעת כמה חיצים צריך כדי לירות בגדי. יש דבר שנקרא מכנה משותף, נכון? מה המכנה המשותף הרחב ביותר? יש לך פה אני ולא אני, מה המכנה המשותף של שניהם?

שאלה: שהם שניהם קיימים

אליעד: או קי, שהם שניהם קיימים, זאת אומרת ששניהם עשויים ממשהו, האם אתה מסכים איתי שגם אני עשוי ממשהו וגם אני לא עשוי ממשהו?

שאלה: מה זה עשוי?

אליעד: מה זה אני? משהו, מה זה לא אני? גם משהו, המשהו של האני והמשהו של הלא אני, האם הוא אותו אחד או לא אותו אחד? בא נבדוק, בא נגיד שהוא לא אותו אחד, מה ההבדל ביניהם? שזה לא אני וזה אני, אז מה זה המשהו הזה? תלך עוד ועוד פנימה עד שתגיע להבנה שאין הבדל ביניהם, שמתוך משהו אחד יש אני ויש לא אני, ומתוך אני יש רוצה ולא רוצה, ומתוך רוצה יש להרגיש, ומתוך להרגיש יש טוב. אתה אמור ממש במו עיניך, כמו שאתה רואה קיר למשל להבין שזה אחד. מה זאת אומרת להבין שזה אחד? להבין שכרגע, תנסה להסתכל על המציאות בעוד רמת עומק

שאלה: אפילו שאני אבין אבל אני לא אראה שהכל אחד?

אליעד: אתה החלטת שאתה לא באמת תראה, מאיפה אתה יודע? אולי כן תראה.

שאלה: אם אני אגיד?

אליעד: אם תגיד זה לא יעזור

שאלה: קשה לי להבין מי זה אני.

אליעד: אני רוצה להגיד לך משהו, אחת הסיבות שקשה לך זה כי אני עוזר לך, אני אומר לך את האמת, אם היית יושב בחדר ומסתגר, מקבל סחרחורות, עומד להשתגע, עומד להתחרפן בשאלה הזאת, אז היית מבין את זה על אמת, עכשיו אני אומר לך, אלו הם כללי המשחק, אתה יכול לסגור את עצמך בחדר ולהתחרפן? אני אומר לך תקשיב, אני חוסך לך את החירפון אבל תשקיע את המאמץ, אני אומר לך ברצינות, כי אם ממש היית כל כולך נכנס לתוך זה, אז היית מוצא את זה ואז גם חווה את זה, עכשיו כאילו נתנו לך, זה בסדר כזה, זה לא נאחז בך, כי אין לך רצון להיאחז בזה, השאלה יוצרת את האחיזה בתשובה, אבל בגלל שאין לך באמת שאלה, קצת שאלה, אז התשובה נתפסת בך קצת, אבל אם כל מה שהיית רוצה לדעת זה מי אני, כל מה שהיה מטריד את מנוחתך זה מי אתה

שאלה: האם אני יכול ליצור בעצמי רצון עז?

אליעד: רגע, אתה כל הזמן קופץ, אתה חווה את זה בדיוק לפי העוצמה שאתה רוצה להבין את זה. קיימת הבנה שאתה ולא אתה זה אחד, אתה חווה את זה באלפית המילימטר, למה? כי אתה באלפית המילימטר רוצה להבין אתה זה. תראה כדי להחזיק את ההבנה שאתה ולא אתה זה אחד, לשם כך צריך שאלה, איזה שאלה מובילה להבנה שאתה ולא אתה זה אחד? השאלה מה אני? השאלה מה אני, מובילה לאני ולא אני זה אחד. עכשיו אם השאלה מה אני מטרידה אותך בשני אחוז אז אתה חווה את התשובה בשתי אחוז, אבל אם השאלה מה אני? מטרידה אותך במאה אחוז, אז את התשובה של אני ואין אני שזה אחד אתה תחווה במאה אחוז, שתבין אתה מקבל בדיוק לפי מה שתבקש. אם החיים שלך יהיו רעים יותר, אני מאחל לך שיהיו טובים, אבל אם הם יהיו רעים יותר, אז עוד יותר תסתבך עם עצמך, עוד יותר תרצה להבין מי אתה, ואז עוד יותר תבין שזה אחד.

שאלה: האם אני ולא אני זה אותה שאלה של כן ולא, טוב ורע?

אליעד: תסביר

שאלה: שאתה אומר אני ולא אני, זה כמו אני רוצה ואני לא רוצה?

אליעד: כל שני דברים בעולם בקצה שלהם הם מתאחדים, לדוגמא, אדם אומר אני לא יודע אם להתגרש או להתחתן, מצד האמת זה לא משנה, עכשיו הוא אומר אני מבין שזה לא משנה, אבל אני לא מרגיש את זה

שאלה: מה זה מצד האמת?

אליעד: אם תפעיל את השכל

שאלה: מה זה להפעיל את השכל?

אליעד: כאשר השכל עובד

שאלה: מצד האמת זה לא תלוי, אז זה אומר שאתה חוקר את זה למטה למטה ורואה שזה לא תלוי? האם זה מצד האמת?

אליעד: נכון

שאלה: זה לא אתה, זה לא מהשכל שלך, זה מהשכל שנקרא האמת, האם לזה אתה מתכוון?

אליעד: כן, אבל אני רוצה לחדד את זה, למשל אני אומר לך שמצד האמת לא משנה אם האדם נשוי או גרוש, עכשיו אני אשאל אותך שאלה, תחשוב בהיגיון, האם למציאות חשוב אם אתה נשוי או גרוש?

שאלה: לא

אליעד: זאת אומרת שמבחינה אובייקטיבית זה לא משנה, נכון?

שאלה: האם זה אומר שאתה מתחבר לאובייקטיביות של המציאות?

אליעד: כן, עכשיו תשאל אותי ומי אומר אולי אנחנו לא מבינים את המציאות נכון? וכן חשוב לה שאני אהיה נשוי או גרוש, אולי השכל שלנו לא צודק?

שאלה: אם אתה חווה כל הזמן את הצד האובייקטיבית של המציאות אתה לא חווה נפרדות

אליעד: נכון בעיקרו.

שאלה: אז אם אתה חווה את הצד האובייקטיבי של לשאול שאלה, מצד האמת מה האמת? אז תמיד תגיע לשכל האובייקטיבי של האמת שזה משהו לא תלוי, אתה לא חווה נפרדות אף פעם, האם זה בעצם להגיע לאמת?

אליעד: כשאתה שם אתה לא חווה נפרדות, אני עכשיו לא שם, כי אם אני אהיה שם לא אוכל לדבר איתך. אם עכשיו תוך כדי זה שאני מדבר איתך אני אחשוב על זה שהכל אחד, אז אני לא יוכל לנהל איתך שיחה. תבין הנושא פשוט, השאלה הנשאלת היא, אולי אנחנו לא מבינים את המציאות, ואנשים לא מבינים את זה, כי זה עוד יותר מורכב מכל מה שאמרנו עד עכשיו, אם האדם מתחבר לשאלה של מי אומר שהשכל שלי חושב נכון? אז עוד יותר הוא חווה אחדות, כי כשאתה מטיל ספק בשכל של עצמך, אז תחושה הנפרדות שלך יותר נעלמת, בשכל אתה מבין שזה אחד, אבל אם אתה אומר בא נבדוק מצד האין שכל, אז בכלל איך אני יכול להניח להבנה שזה יותר טוב מזה, יש לי ספק, אז זה שווה, ויש כאן שוויון ובשוויון זה שוב אחד.

בכל מקרה האדם שואל שאלות, הוא מבין שזה אחד ולא חווה את זה, למה הוא לא חווה את זה, התשובה הוא חווה את זה לפי כמה שהוא מבין את זה, מה זאת אומרת אני מבין ולא חווה, כדי להחזיק את ההבנה, כדי שתהיה לך חוויה של מאה אחוז אתה צריך להבין מאה אחוז, שההבנה תמלא אותך, שכול המחשבה שלך תהיה נעולה על זה, כאילו בכל המחשבה אתה תראה רק את המחשבה הזאת, שתחשוב רק על דבר אחד, זה נקרא כמה אתה מצליח להחזיק את ההבנה.

שאלה: זה תלוי בי?

אליעד: במה זה תלוי? תלוי בכמה יש לך כלי להחזיק את ההבנה הזאת, אתה אומר שאתה רוצה לתפוס את ההבנה שלא תברח לי, לפעמים לאדם יש תובנה והוא שואל איך היא לא תברח לי. עכשיו מה מחזיק את ההבנה? השאלה, ככול שהשאלה יותר גדולה כך התשובה שלה יותר נאחזת בך, לכן הסברתי לך פעם שאם כל כולך תעמוד בשאלה האחרונה, אז כל כולך תחווה את התשובה האחרונה, אבל אם מטרידים אותך עניני העולם, יכול להיות שזה לא באשמתך

שאלה: אז אני צריך להכריח את עצמי לשאול?

אליעד: אתה לא צריך כלום, כי זה החוקיות של העולם, עכשיו תבחר אני יכול להכריח או לא להכריח, אני לא אומר לך להכריח, מבחינתי תגיד, לא בא לי לדעת את המציאות.

שאלה: אם אשאל רק בשתי אחוז?

אליעד: אז תחווה אותה בשתי אחוז, ותבין בשתי אחוז.

שאלה: אז כדי להבין, צריך לרצות במאה אחוז? ואני לא רוצה מאה אחוז?

אליעד: אז אתה סובל.

שאלה: אז מה לעשות?

אליעד: אז או שאתה רוצה להבין בלי לסבול, או שתחכה עד שתסבול ואחר כך תרצה.

שאלה: האם לרצות בכוח?

אליעד: לא, האם טוב לך?

שאלה: לא

אליעד: אז אני אומר לך זה הפיתרון, תרצה תאכל לא תרצה לא תאכל, האם אני צריך להכריח את עצמי לאכול? אתה לא חייב, תחכה עד שתהיה רעב עוד יותר, למשל מישהו אומר האוכל לא טעים לי, אז אל תאכל, מה אני חייב להכריח את עצמי לאכול? תחכה עד שתהיה רעב ואז תאכל. אני אומר, תקשיב יש פה אוכל, אתה יכול לאכול או לחכות שתהיה רעב ואז תאכל. יש לך בחירה, אני בסך הכל חסכתי לך שכשתהיה רעב תדע שיש פה אוכל, במקום שתחפש מה לעשות, איך להיות מאושר? מה להבין? איזה שיטה לעשות? אני אומר לך תבדוק כמה רע לך בחיים, אולי שני אחוז, תדע לך שהפיתרון זה שם, אז אתה בשני אחוז מבין שזה אחד. אבל אתה אומר זה לא מספיק לי אני רוצה יותר, אז אני אומר לך תתאמן בזה יותר, תאכל מזה עוד, וזהו. כל אחד חווה לפי כמה שהוא מבין, לפי כמה שהוא רוצה להבין.

אני שהתעסקתי בנושאים האלו, הדבר היחיד שעניין אותי זה להבין מי אני? מה אני? לא עניין אותי שום דבר אחר, כשאני אומר שום דבר אחר זה אומר שום דבר אחר, שום נושא אחר בעולם, אכלתי כי הייתי חייב לאכול, אבל זה לא עניין אותי, אכלתי כי הייתי חייב

שאלה: היית כל כולך בזה?

אליעד: כל כולי בזה, בערב, בבוקר, בצהרים, בשינה, בחלומות, לפני החלומות, אחרי החלומות, תוך כדי החלומות, באמצע החלומות, באמצע האכילה, כל הזמן, רק זה עניין אותי, ולכן קבלתי את התשובה וחוויתי אותה

שאלה: הכרחת את עצמך?

אליעד: לא הכרחתי את עצמי, תקשיב, אני אכלתי מספיק חצץ, משכו אותי הצוואר, לא היית לי בחירה, זה כמו שעמדו לי עם שוט על הראש. ומבחינתי אם הייתי אז יודע מה שיהיה היום, הייתי אומר תרביצו לי יותר מהר, אני לא צוחק, מה זאת אומרת תרביצו לי יותר מהר? האנשים לחוצים מכלום, אני מבחינתי ממה שיש לי היום, מההבנה הזאת, מבחינתי אם ניקח את כל הצרות של העולם האפשריות, תדחס אותם לרגע אחד ולמקום אחד ותכניס לי אותם אין לי בעיה, קח את כל הסבל האפשרי בעולם תדחס אותו לרגע אחד ולמקום אחד לבן אדם אחד, זה שווה בשביל להבין את מה שאני מבין, למה? כי אם אתה מבין את מה שאני מבין אז זה לא משנה בכלל, אין לזה שום משמעות. כאשר האדם נמצא הנפרדות, זה מציק לו, הוא מפחד שלא יהיה לו יותר רע, אבל זה כלום.

רבי נחמן מספר שגיבור אחד נלחם בהרבה מלחמות וכבש הרבה מקומות, ואז הוא הגיע לעיר והוא כבר נכנס, והגיע עד למלך שהוא צריך להרוג אותו, ועל השער הוא ראה קורי עכביש, אז הוא החל להתייאש, אמר לעצמו די אין לי כוח, נלחמתי כבר יותר מדי, אני כבר לא יכול, אבל רבי נחמן אומר לו, אבל זה רק קורי עכביש מה אתה לחוץ? הוא לא יודע שזה קורי עכביש, בעיניו זה נראה לו רציני. ורבי נחמן שואל האם זה נראה לך הגיוני שהאדם יבטל את כל המלחמה בגלל קורי עכביש? לא הגיוני, אבל הבן אדם מבטל את כל המלאכה בגלל קורי עכביש, ממה האדם מפחד? מפחד למות, מפחד לסבול, מפחד להיות לבד, שיגעונות, מה אתה מפחד? אתה אלוהים נלחם בעצמך, קודם כל הכל אחד בכלל, אז אתה לא צריך לפחד, דבר שני אתה בכלל אלוהים מה אתה מפחד כל כך, יעזבו אותי, לא יהיה לי, מה הפחדים האלה? זה רק שיגעונות. תבין המלך עשה אוצר וסביב האוצר הוא עשה חומות, וכל מי שיכבוש את החומות יקבל את האוצר, מי זה המלך? אתה, מה הם החומות? הפחדים, מה הוא האוצר? החיים הטובים, אתה המלך אתה מחפש את המטמון, וגם החומות, וגם הכל, הכל זה אתה כאלוהים. קודם שאלת אותי לגבי להרגיש טוב, אתה רוצה לדעת למה להרגיש טוב, כי אתה כאלוהים עשית משחק, למה עשית זה שאלה אחרת, שמצד האמת התשובה שלה, זה שהכל אחד ולכן אין שאלה. מצד ההפרדה שלנו עשית משחק, ועשית חומות שזה השכל, הפחדים, הבעיות, ומי שיש לו שכל, נכנס פנימה ראש בראש וזהו.

יש עוד דבר מעניין, בסיפורי מעשיות של רבי נחמן יש סיפור על אחת שחטפו אותה בשבי, ורבי נחמן אומר שהיה שם אחד שהיה בלחץ, ומרוב הלחץ הוא פרץ לתוך הבית מלוכה והוציא אותה, ורבי נמחן אומר, איך נתנו לו להיכנס? רבי נחמן אמר שזה בגלל שאותו אחד שנכנס להוציא אותה היה כל כך מבוהל, אז הוא נכנס דרך השומרים, אז הוא נכנס כאילו בטבעיות כזאת, נכנס להוציא אותה, אז הם לא שאלו אותו, הוא פשוט נכנס, הוא לא חשב איך לתכנן, לא חשב האם הם יתנו לי או לא, הוא כאילו שבש להם את המנגנון, עשה להם מניפולציה, הוא כהרף עין נכנס, מה הוא בא להגיד בזה, הוא גם אומר שמרוב פחד הוא לא שם לב לעצמו, פשוט נכנס יהיה מה שיהיה, לא אכפת לי, במקום אחר הוא אומר ששודדי ים לא אכפת להם מעצמם, למה הוא אומר את זה? כי בכל דבר יש דבר טוב

האדם צריך ללמוד, יש ביהדות סיפור על יעקוב ולבן. אומרים שיעקוב פחד ואמר" לא פחדתי ממעשיו, עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים" משהו כזה, ואז אומרים, שיעקב פחד שהוא לא למד מלבן, שואלים מה היה שם? יש פירוש שאומר שכאילו הוא היה צריך ללמוד ממנו, מה יעקב היה צריך ללמוד מלבן? הוא היה צריך לעשות בהפוכה, כמו שלבן מתאמץ לדברים הרעים שלו, אני צריך להתאמץ לדברים הטובים שלי, כאילו אתה יכול ללמוד גם מאנשים לא טובים במירכאות, כמו שהם אובססיביים לדברים שלהם כך אתה צריך להיות אובססיבי לדברים שלך.

בכל מקרה רבי נחמן הביא את זה בסיפור שהוא אומר שהשודד ים לא אכפת לו מעצמו בכלל, למה? רבי נחמן בא לרמוז לך, תקשיב, תיקח את התכונה הטובה מהשודד ים, לא שתהיה שודד ים, אלא שבשביל הערך של האמת אל תפחד, שלא יהיה לך אכפת מעצמך, אל תחשוש מה יהיה, תשליך עצמך, מה שיהיה יהיה. רבי נחמן אמר שמושה לא הצליח להבין את כל המציאות, אבל מי שמשליך את עצמו, הוא מוכן אפילו להשתגע, מוכן למה שיהיה, לא אכפת לי מכלום, מה שיהיה יהיה, אני רוצה להבין, אז אם הוא באמת משליך את עצמו, ולא מפחד להשתגע, הוא אומר אני מטיל ספק בשכל, אז הוא זוכה לדעת גם את מה שמושה בחייו לא זכה לדעת. אז הוא זוכה לשלמות, מה שנקרא המהמר לוקח את הכל, אבל אתה צריך להמר על כל הקופה, תהמר על הכל תקבל את הכל, זה כאילו להמר על כל מה שיש לך, מה הדבר היחיד שיש לך, הכי בטוח? זה הקיום שלך, האם אתה מוכן להמר על הקיום של עצמך? למה? כי אדם ששואל את עצמו, מה האמת, האם השכל שלי באמת צודק שזה אחד או לא? אם הוא באמת שואל את זה, הוא מהמר על הקיום העצמי שלו, תתרכזו טוב, אנחנו עושים פה דיונים, זה קיים, זה לא קיים, יש שניים?

שאלה: אני כאילו מוכן לאבד את הקיום שלי, תמורת ההבנה.

אליעד: אבל תבין אתה יכול לאבד את הקיום, כי פה בעצם אתה מהמר על כל הקופה, כשאתה אומר אני רוצה לדעת את האמת, לדעת מי אני עד הסוף, אתה בעצם מהמר על הקיום העצמי שלך, כי הדבר הזה יכול לגרום לך להיעלם, כביכול התודעה יכולה להיעלם לך.

שאלה: אפשר להשתגע

אליעד: לא משוגע יודע שהוא קיים. אם אתה מוכן להמר על הכל אתה תקבל את הכל, למה זה נקרא להמר על הכל? כי הדבר שהכי הכי שלך זה אתה, אתה יכול להגיד אני מוכן לאבד את זה ואת זה אבל עדיין אני רוצה להיות קיים, האם אתה מוכן להמר על הקיום העצמי של עצמך, תמורת ההבנה של האמת? אני אומר שאני רוצה להבין מה היא האמת גם אם אני לא אהיה קיים. זה כמו שאומרים לסוס נחתוך לך את הראש וניתן לך אוכל, אתה אומר אני מוכן שיחתכו לי את הראש העיקר שיתנו לי אוכל. אני רוצה לדעת את האמת גם אם יחתכו לי את הראש אחר כך, תן לי להבין את האמת ותהרוג אותי. מוכן? כי מושה היה לוזר, הוא אמר לאלוהים שהוא רוצה לראות אותו, ואלוהים אמר, לא יראני אדם וחי, אם הוא היה אמיץ כמוני הוא היה אומר טוב אני מוכן למות ולראות אותך, אז מושה אמר לא צריך, טוב אז תמשיך לאכול חצץ, תמשיך לבלבל את המוח, תמשיך לשמור יום שבת, יום שישי, כל הקשקושים האלה. אבל אם הוא היה רציני, והיה אומר, אני רוצה לראות אותך ולמות, אם היה אומר את זה היה רואה ומבין, למרות שהוא בכלל לא היה שם בכלל הוא היה בשכל אחר. אבל באנלוגיה אלינו אם אתה מהמר על הכל, אז אתה רואה את מה שיש למעלה, אז אתה רואה שזה אחד, אתה באמת מתחבר לאחד, ואחר כך כשאתה חוזר אלינו לכדור הארץ, אתה נוצר מחדש, קודם כל אתה אדם חדש לגמרי, ואז אתה גם מבין איך נוצר העולם, כי אתה רואה איך מהאין התהווה היש, ואז נשאר לך רשימו, רושם, ואז אתה חי חיים טובים, בגלל שאתה זוכר שהכל טוב, אתה זוכר, לא יודע, אתה זוכר שהכל טוב, למה? כי אתה לא יכול לדעת שהכל טוב, כי כאשר אתה מחובר לאחדות אתה לא יודע שאתה קיים בכלל, אבל כשאתה חוזר לעצמך נשארת בך החוויה של האחדות, ואז אתה פועל כאילו שבתת מודע שלך יש הכל אחד, הכל אחד, אתה כאילו פועל מתוך זה. אני רוצה להסביר עוד משהו, אצל האנשים יש את החיים הרגילים וההבנה של האחדות, וההבנה של האחדות היא שמה, יש הבנה איך מכינים שניצל וגם הבנה שהכל אחד, שני נושאים שונים, אבל זה נקרא חיי שקר, איש אמת כמוני לדוגמא, או כמו כל מי שהבין את הרעיון הסופי, כל דבר שהוא אומר זה אחרי הכל אחד, זאת אומרת שקודם כל הכל אחד, ואחר כך כל השאר, זה לא שפעם אתה חושב על האחדות ופעם אתה לא חושב עליה. נגיד שאני אומר לך אני ואתה, זה מתוך הכל אחד ואז אני פועל, זה לא שאתה פועל ואחר הכל אחד, נפרדות ואחדות לא נמצאים אחת ליד השנייה, אלא יש אחדות ואחר כך נפרדות, קודם כל כשאני אומר את המילה אני, אני קודם כל מתכוון שהכל אחד, אני ולא אני, ואחר כך אני, כשאני אומר אני, אני מתכוון לשלוש ישויות, אחד לאחדות שבא יש אני ולא אני, זאת הישות הראשונה שבא הכל טוב, אני חווה את זה, שתיים הישות שמתחת לה, שפירושו אני אלוהים שיוצר את אני אליעד, ושלוש זה אני אליעד. הבנו את העניין? בכל מקרה הנושא של חקר האני, מוביל את האדם להעמיק לתוך העניין עד שהוא מגלה שהוא נכנס לתוך הרובריקה של אלוהים, שיוצר את הצמצום של עצמו, ואחר כך הוא נכנס יותר פנימה וחווה את האחד, שאלוהים זה אחד בכלל, שהכל מתאחד ואז נגמרו כל השאלות. ואז כשהוא חוזר הוא בשלושת הדברים בו זמנית, הוא כל הזמן חווה שגם הכל אחד, גם אני זה אלוהים שעושה הכל, וגם אני הישות המצומצמת.

שאלה: אני רוצה שתעזור לי בתהליך להבין מה זה האני? אתה אומר לי שהכל אחד, סבבה, אתה יכול להגיד לי את זה מאה פעם וגם אני אגיד זאת, אבל זה לא יעזור לי לדעת שהכל אחד, איך אני ממשיך בתהליך?

אליעד: כשאני אומר לך משהו, אתה אומר לי שאתה לא רוצה להאמין, וטוב שכך. עכשיו אל תאמין לי, תחשוב שאני לא קיים, אני רק מבחוץ אסתכל אליך, תגיד לי מה עובר עליך כשאתה שואל מי אני?

שאלה: כשאני אומר אני, אני מבין שאני משהו שנפרד ממשהו אחר

אליעד: אתה באמת מבין את זה? אז בא נתקדם מה השאלה הפתוחה שלך?

שאלה: מה זה אני?

אליעד: מה אתה חושב? אני לא רוצה לגלות לך תשובות.

שאלה: אני ישות נפרדת, זה מה שאני חושב.

אליעד: נפרדת ממה?

שאלה: מהכל.

אליעד: מה זה אומר? שיש אני ולא אני, סיפקה אותך התשובה הזאת?

שאלה: לא

אליעד: אז תמשיך לשאול, מה השאלה הבאה?

שאלה: יש אני ולא אני, אז מה זה אני ולא אני? ביטוי של משהו? אני נתקע.

אליעד: מאוד פשוט, איך אתה ניגש לכל בעיה בעולם? אתה שואל שאלות, אז תשאל. אני אתן לך תשובה, רבי נחמן אמר שכדי לדעת משהו צריך לבדוק מהו לא, תתחיל לבדוק מה אתה לא. בא תבדוק.

שאלה: אני לא שולחן

אליעד: אז יש משהו שאנחנו יודעים שאתה לא, אולי בכל זאת אתה שולחן ואתה חושב שאתה בן אדם? אז איך אתה לא שולחן?

שאלה: אמרתי שאני חושב שאני לא שולחן.

אליעד: אז בא נבדוק בפשיטות. אני זה ישות מורכבת, אנחנו מנסים לפשט של העניין. אני זה ישות מורכבת או פשוטה? האם אפשר לפשט אותה? האם אפשר לחלק אותה? בא ננסה להגיע לישות שאי אפשר לפרק אותה, המילה הזאת אני, אפשר לפרק אותה לכמה חלקים? לדוגמא אני שמח, אפשר לפרק אותו לשמח ולאני, אני שמח מאויר נעים, אפשר לפרק אותו לאוויר, נעים וכו'. אני אפשר לפרק?

שאלה: לא

אליעד: אפשר לפרק אותו למשהו שקיים שבמקרה הוא אני, יש משהו שקיים שיכול להיות קיים או לא קיים ובמקרה הוא אני, נכון? זאת אומרת שהאני הוא לא ישות בסיסית, תסביר?

האם אתה מבין שהאני הוא לא הישות הבסיסית ביותר? יש משהו שקיים שיכול להיות אני או לא אני ובמקרה הוא אני. אז בא נבדוק מה הוא זה שקיים

אז עכשיו נבדוק מה קיים בלי קשר לאני, מה אנחנו יודעים עליו? הבנת מה עשינו? הישות של האני היא פריקה, אפשר לפרק אותה, היא לא מחויבת המציאות, יכול להיות אני ויכול להיות לא אני, אז בא נלך לפני האני, אני זה צורה של משהו, שיכול להיות אני ולא אני. איך אנחנו מתקדמים מכאן? מה אנחנו יודעים על הישות הזאת? שאין בה אני ולא אני, כי לפני האני היא יכולה להיות אני ויכולה להיות לא אני, זאת אומרת שהיא עצמה משהו שהוא לפני האני והלא אני, זאת אומרת שמי אני באמת? אני עשוי ממשהו שלא שונה מלא אני. תבין, אתה מבין את זה לפי כמות המשאבים שאתה מנסה להבין, אם היית מקדיש לזה יותר זמן היית מבין את זה. זה מאוד פשוט, כמה פעמים בחיים שלך ניסית להבין את המשפט הזה, חמש דקות, שעה? תחליט שכול כולך, אתה לא צריך שנה, אתה צריך לרצות מאוד, אם תגיד אני חייב עכשיו להבין מה זה אני, חייב, לא מוכן להמשיך לחיות בלי להבין מה זה אני.

שאלה: אתה צודק, אבל אני מדבר על תהליך, איך אני יכול לכוון את עצמי בבית?

אליעד: כמו שאתה מכוון את עצמך בכל דבר, כשאתה לא יודע איפה האור בחדר ואתה בבית, אתה יודע איך מחפשים אור בחדר? עוברים נקודה נקודה ובודקים יש או אין, בודקים את כל האפשרויות, עד שמגיעים לתשובה. אני חסכתי לך, אמרתי לך הסתכל שם

שאלה: אמרת לי להבין איך אני חלק ממקום וזמן.

אליעד: עזוב מקום וזמן, אני לא רוצה להיכנס לזה, זה בסוף מתחבר, זה הכל מילים נרדפות, כי אני ולא אני זה מקום שיש בו אני ולא אני, זה זמן שלי וזמן שלא שלי, כאילו יש זמן שיש בו אני ולא אני, יש מקום שיש אני ולא אני, אני לא רוצה להיכנס לזה, ובסוף המקום והזמן הם אחד, האני והלא אני באותו מקום, זה אותו דבר, רק מחליפים את המילים. במקום פה ושם אנחנו אומרים אני ולא אני, במקום להוכיח שלפני ואחרי זה אחד, אנחנו מוכיחים שאני ולא אני זה אחד, כי גם אני ולא אני זה לפני ואחרי, אני לא אני, שני רגעים של זמן, שני מקומות של האני ושל הלא אני, שניים, אז מה אני מנסה להוכיח לך שכול המקומות נמצאים באותו מקום, מה אנחנו עושים פה שהאני והלא אני זה ישות אחת, זה אותו דבר, אנחנו רק מחליפים את המילים. הבנו? ובנימה אופטימית זו התחלנו את ההרצאה של הפעם הבאה.