האם יש לנו בחירה חופשית בחלום ובמציאות?

כשאדם נמצא בתוך חלום, הוא מרגיש שיש לו תודעה עצמאית, אישיות נפרדת ובחירה חופשית משלו. הוא משוכנע שהישות שלו נפרדת מכל שאר הישויות שנמצאות איתו בחלום. בפועל, כל הדמויות בחלום, כולל האדם עצמו, נמצאות במקום אחד ויחיד - בתוך המחשבה של החולם. האדם אינו יודע שמה שהוא חווה כעצמו וכאחרים הם ביטוי אחד של תודעה אחת - התודעה שחולמת את החלום. לכן, תחושת הנפרדות והבחירה החופשית שהוא חש היא אשליה בלבד.

בתוך החלום, לאדם נדמה לפעמים שיש לו בחירה חופשית ולפעמים שהוא חסר בחירה לחלוטין. מצד אחד, קורים לו דברים שלכאורה הוא בחר בהם, ומצד שני, קורים לו דברים המנוגדים לרצונו, ולכן נדמה לו שאין לו שליטה מוחלטת. אך באמת, האני הגדול יותר - זה שחולם - הוא זה שמחליט על כל פרט ופרט בחלום, כולל תחושת הבחירה או היעדר הבחירה של האדם שחולם.

האם אנחנו באמת נפרדים משאר הדברים בחלום?

למעשה, אין באמת דבר כזה "אני" ו"לא אני" בתוך החלום. האדם שנמצא בחלום וכל שאר הדברים שהוא רואה, נמצאים כולם באותו מקום. תחושת הנפרדות היא תוצאה של התודעה שמגדירה ומפרידה בין הדברים, בדיוק כמו שבמציאות, כשהאדם מסתכל על הגוף שלו ועל חפצים מחוצה לו, הוא מגדיר אותם כנפרדים ממנו. אם האדם היה מבין שכל מה שהוא רואה נמצא באותו מקום ממש, הוא היה מבין שהוא אחד עם כל הדברים, ולכן לא היה מרגיש נפרד או מוגבל.

לדוגמה, כשאדם חושב על שולחן, מיד קופצות לראשו אסוציאציות של נגריה או מפעל, ובעצם השולחן הוא לא דבר נפרד ממנו - אלא חלק מהמחשבה שלו. כך גם בחלום, אין באמת נפרדות בין האדם לבין שאר הישויות.

מי באמת שולט על מה שקורה בחלום?

במציאות האמיתית, זה שחולם את החלום הוא ששולט בכל מה שמתרחש בו. האדם בתוך החלום נדמה כישות עצמאית, אך באמת הוא ביטוי בלבד של מחשבת החולם. דוגמה לכך היא סרט מצויר כמו "תום וג'רי": לג'רי אין בחירה חופשית כי הבמאי מחליט עבורו הכל, כולל התנהגותו. כך גם האדם בחלום - הוא חושב שיש לו אישיות משלו, אבל באמת זו אשליה, והוא לא שונה מאף דמות אחרת שמופיעה בחלום.

האדם בחלום לא קיים באמת כאישיות עצמאית, אלא כרצף של מחשבות ותמונות שיצר החולם. לכן גם אין לו שום בחירה חופשית אמיתית, ולמעשה, מנקודת מבטו של החולם, הכל נמצא תחת שליטתו המלאה.

איך הזמן בחלום יכול להרגיש אמיתי?

כאשר האדם נמצא בחלום, נדמה לו לעיתים שהוא חי שם פרק זמן ארוך, אפילו שבועות ושנים, בזמן שבפועל הוא נמצא שם רק דקות ספורות. הסיבה לכך היא הזיכרון: ברגע שהאדם נכנס לתוך מציאות מסוימת בחלום, הוא מיד מקבל זיכרונות שתומכים באשליית הזמן. לדוגמה, אם מישהו יכניס לנו זיכרון של מאה שנים, מיד נחווה שאנחנו נמצאים במציאות כבר מאה שנים, למרות שנכנסנו אליה רק עכשיו.

האשליה שהזמן בחלום ארוך היא בדיוק אותה אשליה שיש לאדם כשהוא בטוח שהוא נמצא במציאות כבר 70 שנה. למעשה, האדם זוכר רק מה שהיה קודם, וזיכרון זה מה שנותן את תחושת הזמן הארוך. אם לא היה לנו זיכרון, לא הייתה לנו שום תחושת זמן או המשכיות.

האם הזיכרון שלנו אמין?

האדם חושב שמה שהוא זוכר הוא אמיתי, אבל באמת הזיכרון הוא אמונה בלבד. לדוגמה, כיצד אנחנו יודעים שאנחנו מכירים מישהו? רק בגלל שאנחנו זוכרים אותו. אך אם הזיכרון הושתל לנו הרגע, כיצד נדע? אין לנו שום דרך לדעת אם הזיכרון משקף מציאות אמיתית. ולכן, אין לאדם דרך אמיתית להוכיח שהוא נמצא במקום מסוים...