הספר להיות אלוהים - עולם החלומות האמיתי, פיצול אישיות, חלום או מציאות, דמיון או מציאות, שינה, חלומות, חלק 2
האם יש לנו בחירה חופשית בחלום ובמציאות?
כשאדם נמצא בתוך חלום, הוא מרגיש שיש לו תודעה עצמאית, אישיות נפרדת ובחירה חופשית משלו. הוא משוכנע שהישות שלו נפרדת מכל שאר הישויות שנמצאות איתו בחלום. בפועל, כל הדמויות בחלום, כולל האדם עצמו, נמצאות במקום אחד ויחיד - בתוך המחשבה של החולם. האדם אינו יודע שמה שהוא חווה כעצמו וכאחרים הם ביטוי אחד של תודעה אחת - התודעה שחולמת את החלום. לכן, תחושת הנפרדות והבחירה החופשית שהוא חש היא אשליה בלבד.
בתוך החלום, לאדם נדמה לפעמים שיש לו בחירה חופשית ולפעמים שהוא חסר בחירה לחלוטין. מצד אחד, קורים לו דברים שלכאורה הוא בחר בהם, ומצד שני, קורים לו דברים המנוגדים לרצונו, ולכן נדמה לו שאין לו שליטה מוחלטת. אך באמת, האני הגדול יותר - זה שחולם - הוא זה שמחליט על כל פרט ופרט בחלום, כולל תחושת הבחירה או היעדר הבחירה של האדם שחולם.
האם אנחנו באמת נפרדים משאר הדברים בחלום?
למעשה, אין באמת דבר כזה "אני" ו"לא אני" בתוך החלום. האדם שנמצא בחלום וכל שאר הדברים שהוא רואה, נמצאים כולם באותו מקום. תחושת הנפרדות היא תוצאה של התודעה שמגדירה ומפרידה בין הדברים, בדיוק כמו שבמציאות, כשהאדם מסתכל על הגוף שלו ועל חפצים מחוצה לו, הוא מגדיר אותם כנפרדים ממנו. אם האדם היה מבין שכל מה שהוא רואה נמצא באותו מקום ממש, הוא היה מבין שהוא אחד עם כל הדברים, ולכן לא היה מרגיש נפרד או מוגבל.
לדוגמה, כשאדם חושב על שולחן, מיד קופצות לראשו אסוציאציות של נגריה או מפעל, ובעצם השולחן הוא לא דבר נפרד ממנו - אלא חלק מהמחשבה שלו. כך גם בחלום, אין באמת נפרדות בין האדם לבין שאר הישויות.
מי באמת שולט על מה שקורה בחלום?
במציאות האמיתית, זה שחולם את החלום הוא ששולט בכל מה שמתרחש בו. האדם בתוך החלום נדמה כישות עצמאית, אך באמת הוא ביטוי בלבד של מחשבת החולם. דוגמה לכך היא סרט מצויר כמו "תום וג'רי": לג'רי אין בחירה חופשית כי הבמאי מחליט עבורו הכל, כולל התנהגותו. כך גם האדם בחלום - הוא חושב שיש לו אישיות משלו, אבל באמת זו אשליה, והוא לא שונה מאף דמות אחרת שמופיעה בחלום.
האדם בחלום לא קיים באמת כאישיות עצמאית, אלא כרצף של מחשבות ותמונות שיצר החולם. לכן גם אין לו שום בחירה חופשית אמיתית, ולמעשה, מנקודת מבטו של החולם, הכל נמצא תחת שליטתו המלאה.
איך הזמן בחלום יכול להרגיש אמיתי?
כאשר האדם נמצא בחלום, נדמה לו לעיתים שהוא חי שם פרק זמן ארוך, אפילו שבועות ושנים, בזמן שבפועל הוא נמצא שם רק דקות ספורות. הסיבה לכך היא הזיכרון: ברגע שהאדם נכנס לתוך מציאות מסוימת בחלום, הוא מיד מקבל זיכרונות שתומכים באשליית הזמן. לדוגמה, אם מישהו יכניס לנו זיכרון של מאה שנים, מיד נחווה שאנחנו נמצאים במציאות כבר מאה שנים, למרות שנכנסנו אליה רק עכשיו.
האשליה שהזמן בחלום ארוך היא בדיוק אותה אשליה שיש לאדם כשהוא בטוח שהוא נמצא במציאות כבר 70 שנה. למעשה, האדם זוכר רק מה שהיה קודם, וזיכרון זה מה שנותן את תחושת הזמן הארוך. אם לא היה לנו זיכרון, לא הייתה לנו שום תחושת זמן או המשכיות.
האם הזיכרון שלנו אמין?
האדם חושב שמה שהוא זוכר הוא אמיתי, אבל באמת הזיכרון הוא אמונה בלבד. לדוגמה, כיצד אנחנו יודעים שאנחנו מכירים מישהו? רק בגלל שאנחנו זוכרים אותו. אך אם הזיכרון הושתל לנו הרגע, כיצד נדע? אין לנו שום דרך לדעת אם הזיכרון משקף מציאות אמיתית. ולכן, אין לאדם דרך אמיתית להוכיח שהוא נמצא במקום מסוים...
כשאדם נמצא בתוך חלום, הוא מרגיש שיש לו תודעה עצמאית, אישיות נפרדת ובחירה חופשית משלו. הוא משוכנע שהישות שלו נפרדת מכל שאר הישויות שנמצאות איתו בחלום. בפועל, כל הדמויות בחלום, כולל האדם עצמו, נמצאות במקום אחד ויחיד - בתוך המחשבה של החולם. האדם אינו יודע שמה שהוא חווה כעצמו וכאחרים הם ביטוי אחד של תודעה אחת - התודעה שחולמת את החלום. לכן, תחושת הנפרדות והבחירה החופשית שהוא חש היא אשליה בלבד.
בתוך החלום, לאדם נדמה לפעמים שיש לו בחירה חופשית ולפעמים שהוא חסר בחירה לחלוטין. מצד אחד, קורים לו דברים שלכאורה הוא בחר בהם, ומצד שני, קורים לו דברים המנוגדים לרצונו, ולכן נדמה לו שאין לו שליטה מוחלטת. אך באמת, האני הגדול יותר - זה שחולם - הוא זה שמחליט על כל פרט ופרט בחלום, כולל תחושת הבחירה או היעדר הבחירה של האדם שחולם.
האם אנחנו באמת נפרדים משאר הדברים בחלום?
למעשה, אין באמת דבר כזה "אני" ו"לא אני" בתוך החלום. האדם שנמצא בחלום וכל שאר הדברים שהוא רואה, נמצאים כולם באותו מקום. תחושת הנפרדות היא תוצאה של התודעה שמגדירה ומפרידה בין הדברים, בדיוק כמו שבמציאות, כשהאדם מסתכל על הגוף שלו ועל חפצים מחוצה לו, הוא מגדיר אותם כנפרדים ממנו. אם האדם היה מבין שכל מה שהוא רואה נמצא באותו מקום ממש, הוא היה מבין שהוא אחד עם כל הדברים, ולכן לא היה מרגיש נפרד או מוגבל.
לדוגמה, כשאדם חושב על שולחן, מיד קופצות לראשו אסוציאציות של נגריה או מפעל, ובעצם השולחן הוא לא דבר נפרד ממנו - אלא חלק מהמחשבה שלו. כך גם בחלום, אין באמת נפרדות בין האדם לבין שאר הישויות.
מי באמת שולט על מה שקורה בחלום?
במציאות האמיתית, זה שחולם את החלום הוא ששולט בכל מה שמתרחש בו. האדם בתוך החלום נדמה כישות עצמאית, אך באמת הוא ביטוי בלבד של מחשבת החולם. דוגמה לכך היא סרט מצויר כמו "תום וג'רי": לג'רי אין בחירה חופשית כי הבמאי מחליט עבורו הכל, כולל התנהגותו. כך גם האדם בחלום - הוא חושב שיש לו אישיות משלו, אבל באמת זו אשליה, והוא לא שונה מאף דמות אחרת שמופיעה בחלום.
האדם בחלום לא קיים באמת כאישיות עצמאית, אלא כרצף של מחשבות ותמונות שיצר החולם. לכן גם אין לו שום בחירה חופשית אמיתית, ולמעשה, מנקודת מבטו של החולם, הכל נמצא תחת שליטתו המלאה.
איך הזמן בחלום יכול להרגיש אמיתי?
כאשר האדם נמצא בחלום, נדמה לו לעיתים שהוא חי שם פרק זמן ארוך, אפילו שבועות ושנים, בזמן שבפועל הוא נמצא שם רק דקות ספורות. הסיבה לכך היא הזיכרון: ברגע שהאדם נכנס לתוך מציאות מסוימת בחלום, הוא מיד מקבל זיכרונות שתומכים באשליית הזמן. לדוגמה, אם מישהו יכניס לנו זיכרון של מאה שנים, מיד נחווה שאנחנו נמצאים במציאות כבר מאה שנים, למרות שנכנסנו אליה רק עכשיו.
האשליה שהזמן בחלום ארוך היא בדיוק אותה אשליה שיש לאדם כשהוא בטוח שהוא נמצא במציאות כבר 70 שנה. למעשה, האדם זוכר רק מה שהיה קודם, וזיכרון זה מה שנותן את תחושת הזמן הארוך. אם לא היה לנו זיכרון, לא הייתה לנו שום תחושת זמן או המשכיות.
האם הזיכרון שלנו אמין?
האדם חושב שמה שהוא זוכר הוא אמיתי, אבל באמת הזיכרון הוא אמונה בלבד. לדוגמה, כיצד אנחנו יודעים שאנחנו מכירים מישהו? רק בגלל שאנחנו זוכרים אותו. אך אם הזיכרון הושתל לנו הרגע, כיצד נדע? אין לנו שום דרך לדעת אם הזיכרון משקף מציאות אמיתית. ולכן, אין לאדם דרך אמיתית להוכיח שהוא נמצא במקום מסוים...
- האם יש בחירה חופשית?
- חלום או מציאות?
- מי אני באמת?
- האם יש משמעות לקיום?
- זמן וזיכרון בחלומות
- מציאות או דמיון?
- להיות אלוהים
הספר להיות אלוהים חלק שני עמוד 192
כשאדם נמצא בתוך חלום, הוא חושב שיש לו בחירה חופשית, וכן הוא חושב שיש לו תודעה עצמאית, וכן הוא חווה שהוא נפרד משאר הישויות שיש בחלום. אבל לאמיתו של דבר בחלום אין אני ולא אני, ולמעשה הכל נמצא באותו מקום.
לא רק שנדמה לאדם שיש לו בחירה חופשית, אלא גם נדמה לאדם שאין לו בחירה חופשית על הכל. אבל זה לא נכון, כי אם היית יודע מי אתה, היית יודע שיש לך בחירה חופשית על הכל. לכן קוראים לספר להיות אלוהים, כדי שתבין שאתה הכל.
את טוענת שאת לא חווה בחירה, אם לא היית קיימת, והייתי שואל אותך כאחת שלא קיימת, מי מזיז את השמש? למעשה את אמורה להזיז את השמש, כי אם את לא קיימת, אז מי נשאר? המציאות. אז אם רק המציאות נשארה, אז את היא המציאות, ואז את למעשה מזיזה את השמש.
מה שאני טוען, שבגלל שאת חווה שאת קיימת, לכן את לא חווה שאת מזיזה את השמש. ולכן את חווה שיש לך ישות עצמאית. להגיד שיש לך בחירה חופשית חלקית זה להגיד שיש לך ישות עצמאית.
אדם שאומר שאין לו בחירה חופשית, הוא עדיין חווה שיש לו ישות שקיימת באופן חופשי, בלתי תלויה במשהו נוסף.
את חווה שיש אותך ויש את המציאות, את חווה שאת לא המציאות. להגיד שאני לא המציאות, זה להגיד, שיש את המציאות ויש אותי, שאני קיימת באופן נפרד מהמציאות, שזה נקרא ישות עצמאית. המציאות לא מהווה אותי.
הרעיון של בחירה חופשית חלקית, זה כמו אני קיים באופן חלקי.
להגיד אין לי בחירה חופשית בכלל, הפירוש האמיתי של זה, לא קיים בכלל, ואם אתה לא קיים, אז אתה הכל. או שיש לך בחירה חופשית על הכל ואז זה להגיד שאתה הכל.
בשורש למעשה אין שינוי, ולכן אף אחד לא בוחר.
מנקודת המבט שלנו, ההוא שבתוך החלום אין לו שום בחירה חופשית. כמו שלתום בסרט אין בחירה חופשית. ולא רק שאין בחירה, אין לו אפילו ישות. הוא אפילו לא ישנו. והוא רק ביטוי של ישות אחרת שהיא המחשבה של זה שחושב את החלום.
תאר לעצמך שאתה הבמאי של תום וג'רי, וג'רי בא ומתלונן עליך, אז תגיד לו, סליחה מי אתה בכלל? אבל למעשה הבמאי צריך להבין שהוא זה שגורם לג'רי להתלונן.
מה שאני רוצה להגיד, שמהצד החיצוני, זה שחולם הוא כלום, ואם הוא כלום אז יש רק את הבמאי.
בחלום נדמה לך שאתה נמצא בלום הרבה זמן, ולמעשה אתה נמצא שם רק כמה רגעים. למה? כי הזמן תלוי בזיכרון. אם נכנס לך עכשיו זיכרון שאתה נמצא פה מאה שנה, אז תחשוב שאתה נמצא פה מאה שנה.
איך בחלום אתה אומר, אני נמצא פה כבר שבוע, ולמעשה אתה נמצא פה רק כמה שניות, אבל זוכר שאתה נמצא פה שבוע. בתכלס כבר בשנייה הראשונה יש לך זיכרון. איך ששמו אותך שם, אתה כבר יודע את כל ההיסטוריה.
אם האדם ילך אחורה ויתבונן מה היה קודם, בסוף הוא ידע את הלא יודע.
מה שאני רוצה להגיד, שזה שהאדם חושב שהוא נמצא פה הרבה זמן, זה רק עניין של זיכרון. כשהאדם אומר, כאן אני נמצא כבר 70 שנה ובחלום אני רק חצי שעה, אבל כאשר אתה חולם אתה בטוח שאתה כבר 70 שנה, ולכן אולי גם בעולם הזה, זה לא בטוח שאתה כבר 70 שנה.
איך למשל את יודעת שאת מכירה אותה? זה בגלל שיש לך זיכרון. אולי...
כשאדם נמצא בתוך חלום, הוא חושב שיש לו בחירה חופשית, וכן הוא חושב שיש לו תודעה עצמאית, וכן הוא חווה שהוא נפרד משאר הישויות שיש בחלום. אבל לאמיתו של דבר בחלום אין אני ולא אני, ולמעשה הכל נמצא באותו מקום.
לא רק שנדמה לאדם שיש לו בחירה חופשית, אלא גם נדמה לאדם שאין לו בחירה חופשית על הכל. אבל זה לא נכון, כי אם היית יודע מי אתה, היית יודע שיש לך בחירה חופשית על הכל. לכן קוראים לספר להיות אלוהים, כדי שתבין שאתה הכל.
את טוענת שאת לא חווה בחירה, אם לא היית קיימת, והייתי שואל אותך כאחת שלא קיימת, מי מזיז את השמש? למעשה את אמורה להזיז את השמש, כי אם את לא קיימת, אז מי נשאר? המציאות. אז אם רק המציאות נשארה, אז את היא המציאות, ואז את למעשה מזיזה את השמש.
מה שאני טוען, שבגלל שאת חווה שאת קיימת, לכן את לא חווה שאת מזיזה את השמש. ולכן את חווה שיש לך ישות עצמאית. להגיד שיש לך בחירה חופשית חלקית זה להגיד שיש לך ישות עצמאית.
אדם שאומר שאין לו בחירה חופשית, הוא עדיין חווה שיש לו ישות שקיימת באופן חופשי, בלתי תלויה במשהו נוסף.
את חווה שיש אותך ויש את המציאות, את חווה שאת לא המציאות. להגיד שאני לא המציאות, זה להגיד, שיש את המציאות ויש אותי, שאני קיימת באופן נפרד מהמציאות, שזה נקרא ישות עצמאית. המציאות לא מהווה אותי.
הרעיון של בחירה חופשית חלקית, זה כמו אני קיים באופן חלקי.
להגיד אין לי בחירה חופשית בכלל, הפירוש האמיתי של זה, לא קיים בכלל, ואם אתה לא קיים, אז אתה הכל. או שיש לך בחירה חופשית על הכל ואז זה להגיד שאתה הכל.
בשורש למעשה אין שינוי, ולכן אף אחד לא בוחר.
מנקודת המבט שלנו, ההוא שבתוך החלום אין לו שום בחירה חופשית. כמו שלתום בסרט אין בחירה חופשית. ולא רק שאין בחירה, אין לו אפילו ישות. הוא אפילו לא ישנו. והוא רק ביטוי של ישות אחרת שהיא המחשבה של זה שחושב את החלום.
תאר לעצמך שאתה הבמאי של תום וג'רי, וג'רי בא ומתלונן עליך, אז תגיד לו, סליחה מי אתה בכלל? אבל למעשה הבמאי צריך להבין שהוא זה שגורם לג'רי להתלונן.
מה שאני רוצה להגיד, שמהצד החיצוני, זה שחולם הוא כלום, ואם הוא כלום אז יש רק את הבמאי.
בחלום נדמה לך שאתה נמצא בלום הרבה זמן, ולמעשה אתה נמצא שם רק כמה רגעים. למה? כי הזמן תלוי בזיכרון. אם נכנס לך עכשיו זיכרון שאתה נמצא פה מאה שנה, אז תחשוב שאתה נמצא פה מאה שנה.
איך בחלום אתה אומר, אני נמצא פה כבר שבוע, ולמעשה אתה נמצא פה רק כמה שניות, אבל זוכר שאתה נמצא פה שבוע. בתכלס כבר בשנייה הראשונה יש לך זיכרון. איך ששמו אותך שם, אתה כבר יודע את כל ההיסטוריה.
אם האדם ילך אחורה ויתבונן מה היה קודם, בסוף הוא ידע את הלא יודע.
מה שאני רוצה להגיד, שזה שהאדם חושב שהוא נמצא פה הרבה זמן, זה רק עניין של זיכרון. כשהאדם אומר, כאן אני נמצא כבר 70 שנה ובחלום אני רק חצי שעה, אבל כאשר אתה חולם אתה בטוח שאתה כבר 70 שנה, ולכן אולי גם בעולם הזה, זה לא בטוח שאתה כבר 70 שנה.
איך למשל את יודעת שאת מכירה אותה? זה בגלל שיש לך זיכרון. אולי...
050-3331-331