🖨בודהיזם / הינדואיזם / מאיה / אשליה - ועולם התופעות המשתנות.אחד הרעיונות המרכזיים בתורת הבודהיזם ובתורות שקרובות אליו, היא הרעיון שהעולם הזה הוא סוג של "מאיה" דהיינו, אשליה. ולרעיון הזה שהעולם הזה הוא אשליה בלבד, יש לו משמעויות שונות. והרעיון המרכזי של הבודהיזם וחבריו, הוא שכל התופעות שיש בעולם הזה, הן תופעות שמשתנות כל הזמן. ושום דבר בעולם הזה לא יציב. וכאשר האדם נאחז בדברים שמשתנים כל הזמן, וכאשר האדם נקשר רגשית לדברים שמשתנים, על ידי זה נוצר סבל וכולי.
ועניין התלות הרגשית והיתרונות והחסרונות שלו, כבר ביארתי במקום אחר. וכאן ננסה לדון ברעיון שאומר שהעולם הזה הוא סוג של חלום, ועל האדם להתעורר מהחלום וכולי.
ואם נתבונן היטב בעניין, נראה כי הניסיון של האדם להתעורר מהחלום שנדמה לו שהוא נמצא בו, הוא ניסיון חסר משמעות מכמה סיבות. והסיבה הראשונה היא, כי אם נאמר שהאדם הוא בתוך חלום, הרי שגם זה שנדמה לאדם שהוא צריך להתעורר מחלום, גם זה עצמו חלום. ואם האדם מתעסק באיך להתעורר מהחלום, הרי שהוא בעצם יוצר פעילות נוספת בתוך החלום, והוא בעצם מחזק את החלום.
כך שגם אם נאמר שהאדם נמצא בתוך חלום, הרי שאם האדם רוצה להתעורר מהחלום, אז עליו פשוט לנסות להפסיק להתעורר מהחלום. כי עצם המלחמה של האדם במצב שבו הוא נמצא, היא עצמה רק מחזקת ומסבכת את החלום שבו הוא נמצא. ומי שרוצה להתעורר מהחלום, עליו פשוט לשתוק ולתת לדברים לקרות מעצמם.
ובנוסף על כך, על האדם להבין שהחלום שנדמה לו שהוא רק חלום, הוא לא סתם חלום, אלא הוא המציאות. וההוכחה הפשוטה לכך שהמציאות שלנו היא מציאותית והיא קיימת לכל דבר ועניין, היא שאם המציאות שלנו לא הייתה קיימת, הרי שלא היה צורך לומר שהיא לא קיימת. ואם יש צורך לומר על הדבר שהוא לא קיים, הרי שהוא קיים בסוג כלשהו של קיום. וא"כ יש לו ישות ממשית וכולי.
כך שלנסות להילחם במשהו שקיים, זאת כמובן טעות. והאדם קיים, והאגו קיים, והמציאות קיימת, והעולם קיים, וגם הרע קיים, וגם הרצונות של האדם קיימים, והכל קיים. ואין טעם לנסות להתכחש למשהו שקיים, כי זה רק יוצר צרות נוספות.
אלא מה? אז מה עושים עם כל הדברים שלא מוצאים חן בעיני האדם? ואם נתבונן היטב בעניין נראה, כי כל המחשבה של האדם שהעולם שלנו הוא רק חלום, ושהאדם צריך להתעורר מהשינה שלו אל איזה מציאות אחרת כלשהי, הרי שכל העניין הזה יש לו שורש. והשורש הוא שהאדם עוד לא מצא את הדרך ליהנות מכל דבר.
כי בכל דבר ודבר שיש בעולם שלנו, גם אם הוא אשליה או דמיון שקרי, בכל דבר ודבר שיש בעולם, יש בו טוב כלשהו. ומי שהוא מוצא את הטוב שיש בכל דבר, הוא נהנה מהחיים שלו כמו גן עדן ממש. והוא לחלוטין לא רוצה להתעורר מהחלום המתוק שבו הוא נמצא.
כי כאשר האדם חולם חלום מפחיד של חרדה ואימה, הדבר הזה גורם לכך שהאדם רוצה להתעורר ולגלות שהכל זה רק חלום. אבל כאשר האדם חולם איזה חלום מתוק ונעים, האדם אדרבה רוצה להמשיך ולחלום את החלום הנעים. והאדם מתאכזב לגלות שזה רק חלום.
ולפעמים החלום הוא כ"כ טוב, שהאדם במכוון הולך...
בודהיזם - מה בודהה *לא* ידע? לאיזו הארה בודהה *לא* הגיע? חלק 1בודהיזם - מה בודהה לא ידע? לאיזו הארה בודהה לא הגיע? חלק 1 במאמר הזה נדבר על תפישת העולם הבודהיסטית. נסביר את היתרון שלה, ונסביר גם את החיסרון שלה. וממילא נסביר גם מה בודהה לא ידע ולאיזו הארה בודהה לא הגיע. וכאשר מדברים על תפישת חיים כלשהי, בפרט כאשר באים לבאר את החסרונות שלה, אז יש לזכור כי ... שהוא שמע. אך עדיין יתכן שהחכם עצמו אמר דבר אחר והתכוון לדבר אחר. ולכן, בטרם נסביר את החיסרון של הבודהיזם, נגדיר את תפישת הבודהיזם שעליה אנחנו מדברים. כי ההתייחסות צריכה תמיד להיות לדבר מוגדר, דהיינו, לפירוש כלשהו של תפישת העולם הבודהיסטית. ואם מישהו תופס את הבודהיזם בצורה שונה, הרי שאין כאן התייחסות לכל תפיסות הבודהיזם השונות. וכאן במאמר נעמוד על מספר רעיונות בודהיסטים ונתייחס אליהם. והרעיון הבודהיסטי הראשון שאליו נתייחס, הוא אל תפישת החיים הבודהיסטית, שעל פיה הבודהיזם הוא הדרך לשחרור מסבל. כי עפ הבודהיזם העולם הזה הוא מלא בסבל. ושורש הסבל של האדם עפ הבודהיזם, הוא בכך שהאדם נאחז בתופעות משתנות. כי בעולם שלנו הכל משתנה כל הזמן. וכאשר האדם נאחז מבחינה רגשית בתופעה חולפת כלשהי, על ידי זה האדם סובל כאשר התופעה משתנה. ואדם מואר עפ הבודהיזם, הוא מי שהצליח להשתחרר מכל תלות רגשית כלשהי לגבי תופעה משתנה כלשהי. וניתן למצוא עמקויות כלשהן בבודהיזם, לגבי זה שגם האני של האדם הוא תופעה משתנה וכיוב, ועוד רעיונות שונים שאליהם לא נכנס כאן. וכאן נתמקד ... שנוצר על ידי היצמדות לתופעות משתנות. וההארה היא כאשר האדם משתחרר מהתלות הרגשית בתופעות המשתנות. ואם נתבונן על אנשים בודהיסטים, נראה כי כלפי חוץ לפחות חלקם נראים אנשים מאושרים ושמחים. כי כאשר לוקחים בן אדם שכל היום רודף אחרי ... עליו, רואים כמובן אדם לא מאושר, שהוא בעצם חי את חייו מתוך מרדף לא ברור. וכאשר שמים לידו את הבודהיסט, שהוא אולי בדיוק עושה באותו הרגע איזו מדיטציה שמרגיעה אותו וכיוב, אז האדם שנמצא בתוך מרוץ משוגע של החיים, כאשר הוא מסתכל על הבודהיסט הרגוע שנח לו מחוץ למרוץ, הוא בטוח שהבודהיסט הזה מאושר. כי הוא האדם הרגיל נמצא בתוך מרוץ, והבודהיסט נח מהמרוץ. ונראה כאילו שהבודהיסט כבר הגיע לסוף המרוץ. ולכן האדם שנמצא במרוץ, חושב שהבודהיסט הוא אדם מואר ומאושר. וכאשר האדם מתבונן על הבודהיסט והוא רואה מולו אדם רגוע, שמשדר כלפי חוץ תחושה של שלווה, שקט נפשי, רוגע, שמחה, שלוות נפש וכיוב, אז האדם שנמצא במרוץ ושאין לו את כל הדברים האלו, אז נדמה לו שהבודהיסט הזה הוא אדם מואר ומאושר. ובפרט אם אותו הבודהה בא לאדם ומספר לאדם שהעולם הזה מלא בסבל, ושהסבל נובע מכך שהאדם רודף אחרי דברים שכל הזמן משתנים, והבודהה ... בטוח שהנה הבודהה הזה הוא אדם מואר ומאושר באמת. ואז האדם גם הוא מנסה ללמוד את שיטת הבודהה ואת הבודהיזם. והאדם מנסה גם הוא להשתחרר מהסבל שיש בעולם. והאדם מתחיל להשתחרר מכל התלויות הרגשיות שיש לו. והאדם חושב מקווה ... לא ידע, אז נאמר שבודהה לא ידע ליהנות. כי כל מה שבודהה ניסה להסביר, זה שהעולם הזה מלא בסבל. ושהבודהיזם יראה לאדם את הדרך להשתחרר מהסבל, ושזאת הארה ופסגת חלומותיו של האדם שאליה רוצה להגיע האדם. וכפי שכבר ביארתי ... אז המקסימום שהוא יכול להתחייב עליו, זה לגרום לך לא לסבול כמו כולם. וכאשר האדם סובל, והוא רואה מולו בודהיסטי שדוגל בכך שהאדם צריך להשתחרר רגשית מכל מה שקיים, אז נדמה לאדם שהנה המפתח אל האושר. וכאשר האדם מתחיל לתרגל בודהיזם, והאדם מתחיל לעשות מדיטציות והתבוננות כלשהי, ומתחיל להשתחרר מהתלות הרגשית שלו בכל מיני דברים, אז האדם באמת מרגיש סוג ... התעלות רוחנית. ונדמה לאדם שמי שהוא לא תלוי רגשית בשום דבר, הרי שהוא מאושר. ומי שיתבונן היטב על הרעיון הבודהיסטי הנל, הוא יראה שיש חסרונות מאוד גדולים במה שלימד בודהה. וניתן כאן כמה נקודות להתבוננות על התורה הבודהיסטית. והדבר הראשון שצריך להדליק נורה אדומה אצל מי ששומע את התפישה הבודהיסטית, הוא שהבודהה מגדיר את עצמו באמצעות הסבל. פירושו שהבודהה מצהיר שהוא יעזור לאדם להשתחרר מהסבל. וכפי שהבודהיזם עצמו מוגדר הדרך לשחרור מסבל. וכאשר הגדרת הבודהיזם היא כדרך שמסבירה איך לא לסבול, ממילא ניתן להבין שהדבר הטוב ביותר שאותו יכול הבודהיזם להציע לאדם, זה איך לסבול פחות או אפילו איך לא לסבול בכלל. אבל הבודהיזם לא יכול להציע לאדם את הרגשות הטובים והיפים שיש בתשוקה, התאהבות והיקשרות רגשית, התמכרות, התמסרות לדברים שונים וכיוב. וכפי ... ככ סבל מהעולם, עד שהוא החליט לחשוב שהעולם לא קיים. כי גם הרעיון הזה ניתן להיתקל בו בצורות שונות בבודהיזם, שכאילו העולם שלנו הוא אשליה. למרות שמצד האמת העולם הזה הוא אמיתי לגמרי, ורק מי שסובל כאן, רק הוא ...
בודהיזם - מה בודהה *לא* ידע? לאיזו הארה בודהה *לא* הגיע? חלק 2בודהיזם - מה בודהה לא ידע? לאיזו הארה בודהה לא הגיע? חלק 2 כי מי שיתבונן היטב על העולם, יראה כי המציאות שלנו מכילה בתוכה את כל הכוחות ... אחר. וגן עדן שורשו ביכולת של האדם להכיל בתוכו את התופעות של המשתנות של העולם, ולא לברוח מהן. כי הבודהה שלא הבין את העולם, ושלא הבין למה המציאות היא כפי מה שהיא, הוא מלמד את האדם איך לברוח מהמציאות. ... תמיד כאשר מתחדשת לאדם הבנה כלשהי. וחשוב להבהיר, כי בכל הדעות שיש בעולם יש בהן מן האמת. וגם כמובן בבודהיזם ובכל הרעיונות שלו, וגם בתפישה שאומרת ששורש הסבל הוא השכל, גם בזה יש מן האמת. אך הפתרון הוא לא ... שלו יתיישר לפי האמת, אז לא רק שהוא לא יסבול, אלא הוא גם ייהנה. וכאשר האדם מתחיל ללכת בדרך הבודהיסטית, הוא אכן מתחיל להרגיש יותר טוב. משום שגם בבודהיזם יש משהו טוב. כי גם בחשיבה הבודהיסטית של התנתקות רגשית, גם בה יש משהו נכון. שהוא היכולת שחסרה לאדם שסובל בגלל ההיקשרות הרגשית שלו. ולכן האדם מרגיש טוב אחרי שהוא מתחיל לתרגל מדיטציות וכיוב. אבל מצד האמת, הבודהיזם הוא סבל, בדיוק כמו שההפך של הבודהיזם (הדוניזם), גם הוא סבל. וגם הבודהיסט בתוך ליבו מקנא בהדוניסט. כי הבודהיסט אומנם לא סובל כמו ההדוניסט, אבל הוא גם לא נהנה כמו ההדוניסט. והבודהיסט בתוך ליבו משתוקק למצוא את הדרך ליהנות מהחיים, בלי לסבול מהם. אבל אין לו את הדרך הזאת. ולכן הוא ... אבל זו לא השלמות. כי השלמות כפי שכבר ביארתי, היא היכולת להכיל את ההפכים. דהיינו, שהאדם ידע להיות גם בודהיסט וגם הדוניסט בו זמנית. דהיינו, מצד אחד גם ליהנות מהחיים הרגילים של העולם הזה, וגם לאזן אותם עם האמת שנמצאת בבודהיזם. בין כך ובין כך נסכם ונאמר, כי ליהנות זאת מומחיות. ומצד האמת גם הבודהה משתוקק ליהנות. כי אם לבודהה לא היה חשוב ליהנות, ממילא הוא לא היה סובל. והסבל נוצר רק בגלל הרצון ליהנות. והבודהה לימד איך לא לסבול. אבל הוא לא לימד איך ליהנות. והבודהה הסביר לאדם איך לא להיפגע מהעולם, אבל הוא לא התמודד עם שורש הרצון של האדם ליהנות. וגם הבודהה עצמו רצה ליהנות. ומה לעשות שבמגרש המשחקים אפשר גם להיפגע? כי ההנאה נמצאת במגרש המשחקים. ומי שרוצה ליהנות, צריך לשחק את המשחק. ובודהה הסביר שמאחר שבמשחק אפשר להיפגע, אז ההמלצה שלו היא לא לשחק את המשחק. אבל זאת המלצה של מי שלא יודע לנצח במשחק, וגם להפסיד בכבוד אם צריך. כי הבודהה לא היה מסוגל ולא ידע איך להכיל בתוכו את הסבל. כי הסבל והרע הוא חלק מהמשחק. ומי שרוצה להשתחרר ... להכיל בתוכו את הסבל. דהיינו, להבין את חוקי המשחק באמת, ועל ידי זה לדעת גם להפסיד כאשר מפסידים. אבל הבודהה לא באמת השתחרר מהסבל. כי הוא כל הזמן ברח ממנו. כי מי שמסוגל להכיל בתוכו את הסבל, רק הוא השתחרר מהסבל. כי הסבל לא מאיים עליו. אבל הבודהה אולי לא סבל בפועל מענייני העולם, אבל הוא בהחלט לא השתחרר מהסבל בפנימיות שלו. וההוכחה הפשוטה לכך היא, שהוא דגל בכך שעל האדם לא להזדהות רגשית לתופעות משתנות כדי לא לסבול. וזה בעצם אומר שהבודהה לא השתחרר מהסבל בפנימיות שלו, אלא רק בחיצוניות שלו. כי אילו הוא היה משתחרר מהסבל באמת, הוא היה יכול כן להתאהב, להשתוקק וכיוב, ועדיין לא לסבול. אבל הסבל עדיין היה בתוך הבודהה. ולכן הבודהה ברח מהעולם, כדי לא לסבול. כי הוא לא באמת השתחרר מהסבל. ומי שמשתחרר מהסבל באמת, זה בא לידי ביטוי ... משום שהוא מסוגל להכיל בתוכו את הסבל. ולהשתחרר מהסבל פירושו, לדעת להפיק הנאה גם ממצב של סבל. ואת זה הבודהה לא ידע איך לעשות. בכל מקרה, השלמות היא שהאדם יבין את המציאות, ואז האדם ימצא את הטוב שיש בכל ...
לפניך חלק מהנושאים שבאתר... מה מעניין אותך?
050-3331-331