למה מתייחסים לאני של האדם בגוף שלישי?

כאשר מדברים על האני של האדם, הביטוי "האני של האדם" נאמר לעיתים קרובות בגוף שלישי, כאילו האדם מדבר על מישהו אחר ולא על עצמו. אליעד כהן מסביר זאת כך: הסיבה היא שהאדם איננו רק האני שלו, אלא גם משהו שהוא מעבר לאני שלו, משהו רחב יותר ומכיל יותר. כלומר, התודעה או ההוויה של האדם רחבה הרבה יותר מהתחושה המצומצמת של "אני" מסוים.

מה הכוונה שאתה לא רק האני שלך?

אליעד מדגיש שהאדם הוא לא רק האני שלו, כי אם הוא היה רק האני שלו, היה מספיק לדבר אליו בגוף שני ישיר ("אתה"), אך מאחר שהוא משהו מעבר לכך, אנו מדברים על האני שלו באופן מרוחק יותר, בגוף שלישי. למעשה, האדם הוא לא רק האני שהוא מכיר, אלא גם ישות רחבה יותר ומקיפה יותר - משהו אינסופי, כולל הכל, מה שניתן לכנות "האחד".

מה המשמעות של האחד ביחס לאני של האדם?

המשמעות של "האחד" לפי אליעד כהן, היא המהות האינסופית, ההוויה הכוללת את הכל. כאשר האדם תופס את עצמו רק כאני מצומצם ונפרד, הוא מאבד את הקשר לאחד הזה. אך כאשר הוא מכיר בכך שהוא גם "האחד", הוא מבין שהאני שלו הוא רק חלק קטן מתוך משהו אינסופי שהוא בעצם גם הוא עצמו.

כיצד נוצר האני של האדם מתוך האחד?

אליעד מסביר שהאני המצומצם והאישי נוצר מתוך מצב של הפרדה - האחד הבלתי מוגבל "מצמצם" את עצמו לכדי אני מוגבל, נפרד, שיש לו זהות פרטית. האדם שואל "איך נוצר האני שלי?" מפני שהאני שלו אינו הזהות האמיתית והיחידה שלו, אלא הוא חלק ממשהו רחב יותר וגדול יותר. ההפרדה הזאת היא פעולה שהאחד עושה בעצמו, באופן המאפשר קיום של תחושת נפרדות, אינדיבידואליות ואישיות.

האם הנשמה היא האני האמיתי של האדם?

אליעד מתייחס לכך שהאני של האדם אינו זהה בהכרח לנשמה שלו. הנשמה עצמה היא סוג של ביטוי רוחני פנימי, חלק שעדיין שייך לתפיסת אני, אך מדובר ברמה גבוהה ועמוקה יותר של זהות, בהשוואה לתחושת האני הגשמית היומיומית של האדם. גם הנשמה עצמה אינה הסוף, אלא יש לה מקור גבוה יותר, מה שנקרא "שורש הנשמה".

מה זה שורש הנשמה?

שורש הנשמה לפי ההסבר של אליעד כהן הוא המקור הרוחני העמוק והראשוני ביותר של הנשמה. כלומר, אם האני היום - יומי הוא רמה ראשונה של זהות, והנשמה היא רמה שנייה, אז שורש הנשמה הוא הרמה הגבוהה ביותר של זהות רוחנית, מקור ראשוני ממנו נובע כל ביטוי אחר של זהות אינדיבידואלית. מתוך אותו שורש הנשמה, שהוא עצמו ביטוי של אותו "אחד", נוצרת הנשמה האינדיבידואלית של האדם, וממנה נובע האני היומיומי המוכר לנו.

מדוע חשוב להכיר בכך שאתה גם האחד ולא רק האני שלך?

ההכרה בכך שהאדם אינו רק האני האישי שלו, אלא גם האחד הכולל והאינסופי, חשובה מפני שהיא מאפשרת לאדם להרחיב את תפיסת העצמי שלו, מעבר לגבולות הצרים של הזהות האישית. אליעד מסביר כי בכך האדם יכול להבין טוב יותר את מהות המציאות ואת מקומו בה, ולחוות פחות סבל, קושי ומוגבלות, משום שהוא מבין שהאני שלו אינו מוגבל כפי שחשב, אלא הוא חלק בלתי נפרד מהמהות האינסופית של המציאות עצמה.

למה האדם מרגיש נפרדות אם הוא חלק מהאחד?

תחושת הנפרדות, לפי אליעד, נוצרת כתוצאה מאותה פעולה פנימית של האחד עצמו, שהופך לחלק מצומצם של עצמו כדי ליצור חוויית חיים אישית. זאת אומרת, עצם ההפרדה בין האני לאחד אינה טעות אלא פעולה מכוונת של התודעה האינסופית כדי לחוות עצמה דרך הפרספקטיבה המצומצמת של האני. הנפרדות אינה באמת מוחלטת - היא חוויה זמנית בתוך האחדות הכוללת.