איך אפשר לא לשכוח רעיון חשוב או אמת פנימית?

אליעד כהן מסביר שכדי לא לשכוח משהו, יש להבין אותו באופן מוחלט עד כדי כך שהוא הופך להיות חלק אינטגרלי מהחשיבה היום - יומית. אם האדם מבין את הדברים באופן שטחי, כמעין סיסמה או כציטוט שחוזרים עליו כמו תוכי, הוא חייב להתאמץ כל הזמן לזכור את הרעיון, כי הוא לא באמת חלק ממנו. הוא מביא דוגמה של ידיעת השפה העברית - אדם שמדבר עברית באופן שוטף כבר לא צריך לתרגל או להתאמץ כדי לזכור את השפה. אולם אם אותו אדם יפסיק לדבר עברית למשך שנים רבות, קיים סיכוי מסוים שהידע שלו בשפה יתערער, הוא ישכח מילים מסוימות ויצטרך לרענן אותה.

לפי אליעד, כאשר מדובר בידיעת האמת או בהבנת המציאות, ברגע שהאדם מבין את הרעיון באופן עמוק ויסודי, הוא אינו יכול לשכוח אותו לעולם. זאת משום שההבנה העמוקה מתמזגת עם ההיגיון הבסיסי שלו, והופכת להיות דרך החשיבה הטבעית שלו. אם הוא עדיין צריך לתרגל את הרעיון, משמעות הדבר שהוא טרם הבין אותו עד הסוף.

האם אפשר לתרגל את ההבנה של היעדר בחירה חופשית?

אליעד מבהיר שכאשר אדם טוען שהוא צריך לתרגל את ההבנה של "היעדר בחירה חופשית", הוא למעשה לא מבין את הרעיון במלואו. הוא מדגיש שהאדם צריך להכיר בכך שאם הוא היה מבין לחלוטין שהוא חלק מהמציאות, הוא לא היה מתאמץ לתרגל או לזכור את זה, כיוון שההבנה עצמה הייתה מנטרלת את הצורך הזה. כמו אדם המדבר עברית בלי לחשוב על כך שהוא מדבר עברית, אדם שמבין את חוסר הבחירה החופשית לעומק לא צריך להזכיר לעצמו את זה כל הזמן.

אליעד שואל את האדם שמולו ישירות אם הוא באמת מבין שכל מה שקורה הוא ביטוי של המציאות ואין בחירה חופשית, או שהוא רק חושב את זה חלקית. האדם משיב שיש חלק בתוכו שמבין את הרעיון, אך חלק אחר עדיין תופס עצמו כנפרד מהמציאות, ולכן הוא חש צורך לתרגל או להזכיר לעצמו את הידיעה הזו.

מהם החלקים בתוכנו שמבינים או לא מבינים את המציאות?

אליעד מצביע על כך שיש בתוך האדם חלקים שונים: חלק אחד שמזדהה עם המציאות ומבין שכל דבר שקורה הוא ביטוי שלה, וחלק אחר שחושב שהוא נפרד מהמציאות ולא מבין את זה. כאשר האדם מנסה לשכנע את עצמו ברעיון שהוא לא מאמין בו עד הסוף, נוצרת אצלו סתירה פנימית, ואז הוא חווה את הצורך לתרגל או להזכיר לעצמו את הידיעה הזו שוב ושוב.

אליעד מסביר שאם האדם באמת היה מבין שהוא עצמו המציאות ואין באמת הפרדה בין מה שהוא רוצה לבין מה שקורה במציאות, הוא היה מפסיק להרגיש את הצורך לשנות את המחשבות שלו או להזכיר לעצמו דברים. הוא מדגיש שאדם שמבין באופן מלא לא יחווה יותר את ההפרדה הפנימית הזו.

איך ניתן להגיע להבנה מלאה של חוסר הבחירה החופשית?

אליעד מציע תהליך פרקטי כדי להגיע להבנה מוחלטת של הנושא. הוא ממליץ לאדם לשאול את עצמו שוב ושוב על הפעולות שהוא עושה במהלך היום - "למה עשיתי דווקא את הפעולה הזו?", "מה באמת הניע אותי לבצע את הפעולה הזו?" - וכך לחקור לעומק עד שהוא יגלה באופן חד - משמעי אחת משתי האפשרויות: או שהוא עצמו בוחר את הפעולות שהוא מבצע, או שאין לו באמת שום שליטה אמיתית על מה שקורה.

אליעד מדגיש כי מספיק שאדם יגלה פעם אחת באופן חד - משמעי את האמת לגבי הבחירה שלו או חוסר הבחירה, וההבנה הזו תלווה אותו כל חייו. אחרי גילוי אמיתי ומוחלט של האמת הזו, האדם כבר לא יצטרך לתרגל את הידיעה הזו שוב, כיוון שההבנה תהפוך לחלק אינטגרלי מאופן החשיבה שלו.

למה אדם מרגיש צורך לתרגל רעיון שהוא כבר יודע?

אליעד כהן מציין שהסיבה היחידה שבגללה אדם מרגיש צורך לתרגל ידיעה מסוימת היא כי הוא לא באמת יודע אותה עד הסוף. הוא מציג את הרעיון שכאשר הידיעה הופכת להיות חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהתפיסה של האדם, לא יהיה צורך בתרגול. התרגול נובע מתוך אי - ודאות, ספקות, או מתוך התפיסה של האדם שהאמת שהוא מכיר היא חלקית בלבד ולא שלמה. אם האמת הייתה שלמה, הוא לא היה מרגיש שום צורך להזכיר לעצמו או לתרגל אותה.

אליעד מסביר שהפתרון לצורך בתרגול הוא העמקה של ההבנה עד שהיא מגיעה לשלמות. כל עוד ההבנה לא שלמה, האדם יחווה תחושת שכחה ויצטרך להשקיע מאמץ כדי לזכור את הרעיון. ההבנה המלאה משחררת את האדם לחלוטין מן הצורך הזה.