מהי המציאות האובייקטיבית? מה באמת קיים? הכל סובייקטיבי, מה לא קיים? מה אובייקטיבי? מה לא יכול להיות קיים? האם יש אמת מוחלטת? האם יש אמת אובייקטיבית? מהו טבע המציאות?
מהי המציאות האובייקטיבית והאם היא קיימת ללא מחשבה?
השאלה המרכזית שאליעד כהן מתייחס אליה היא מהי המציאות האובייקטיבית, כלומר, האם הדברים קיימים גם כאשר האדם לא חושב עליהם, או שקיומם תלוי לחלוטין במחשבת האדם? אליעד מסביר שבעצם השאלה עצמה טומנת בחובה קושי פילוסופי מהותי, כי עצם השימוש במונח "קיים" מניח מראש יכולת לחשוב על אותו דבר.
אליעד נותן דוגמה: כאשר אדם רואה רכב ברחוב, ובאותו זמן הוא חושב על משהו אחר לגמרי, למשל על מה שקרה לו בבית. באותו רגע, האדם לא מודע לרכב שעובר מול עיניו, ולכן למעשה הרכב לא קיים מבחינתו. כלומר, גם אם בפועל הרכב עבר, מנקודת המבט של אותו אדם, הרכב לא היה קיים ברגע הזה כי הוא לא חשב עליו.
האם אפשר לדמיין משהו שקיים ללא מחשבה?
אליעד טוען שאי אפשר לדמיין משהו שקיים בלי לחשוב עליו. כל דבר שאתה חושב עליו, מיד מתהווה בתודעה שלך ולכן אתה יכול להניח שהוא קיים. כאשר אתה חושב שיש פיל מאחורי הקיר, אתה יכול לדמיין את זה ולכן מבחינתך זה קיים כאפשרות. לעומת זאת, נקודה שחורה שהיא בו זמנית לבנה ושחורה לא יכולה להיות קיימת, כי לא ניתן לחשוב על כך ברצינות. כלומר, היכולת לחשוב על משהו היא תנאי הכרחי לקיומו, לפחות מנקודת המבט של האדם החושב.
אליעד מבהיר נקודה זו דרך דוגמה נוספת: אדם שאומר "אם אפסיק לחשוב, מה יקרה?" השאלה עצמה כוללת בתוכה הנחה של מחשבה על מצב של אי - מחשבה. אבל אי אפשר באמת לחשוב מצב של חוסר מחשבה מוחלט, כי כל ניסיון לדמיין מצב כזה כרוך במחשבה עליו.
האם העולם קיים כשאנחנו לא חושבים עליו?
הדוגמה המרכזית שאליעד משתמש בה להמחשת הרעיון הזה היא חלומות ושינה: אדם שחולם חווה עולם שלם עם עבר, למרות שבפועל החלום נוצר באותו הרגע. באותו אופן, כאשר אדם מתעורר, הוא מניח שהעולם היה קיים גם בזמן שישן, למרות שבזמן השינה הוא לא חשב על העולם הזה. האדם מניח שקיים עולם גם כשהוא לא חושב עליו, אך אליעד מדגיש שאי אפשר להוכיח באופן מוחלט שהעולם אכן היה קיים בזמן שאותו אדם לא חשב עליו. אפשר לטעון באותה מידה שהעולם נוצר רק ברגע שבו האדם חזר לחשוב עליו.
אליעד מסביר שהניסיון לדעת האם המציאות קיימת באופן אובייקטיבי מחוץ לתפיסת האדם הוא בעייתי כי כל דבר שנתפס כקיים חייב להיתפס באמצעות המחשבה. אפילו השאלה "האם זה קיים אובייקטיבית?" היא מחשבה שמונחת מראש. לכן, כשאדם שואל האם ישנה אמת אובייקטיבית, הוא בהכרח משתמש במחשבה סובייקטיבית שלו כדי להגדיר מה היא "אובייקטיביות".
האם יש בכלל משמעות לשאלה על מציאות אובייקטיבית?
אליעד מדגיש שיש בעיה פילוסופית בשאלה עצמה, כיוון שאם איננו יכולים לחשוב על משהו, אז גם אין משמעות למושג "קיום" שלו. הוא מוסיף ואומר שזו למעשה שאלה לא חוקית מבחינה פילוסופית, כי כל ניסיון לדבר על קיום דבר ללא מחשבה, מצריך מחשבה, ומכאן שהשאלה סותרת את עצמה.
יחד עם זאת, אליעד לא פוסל לחלוטין את השאלה. הוא מסביר שהשאלה היא לגיטימית דווקא משום שהיא דוחפת את האדם לספקנות עמוקה יותר, ומעודדת את האדם לחקור את גבולות המחשבה שלו.
מה ההבדל בין "קיים" ל"לא קיים"?
אליעד ממשיך להסביר את העניין בעזרת דוגמה נוספת, כאשר אדם מתבקש לתת דוגמה למשהו שלא קיים, כל דוגמה שהוא יתן תהפוך באופן אוטומטי למשהו שקיים, לפחות כרעיון או אפשרות במחשבה. כך הוא מדגים שהגבול בין קיום לאי - קיום תלוי לחלוטין ביכולת האדם לחשוב עליו, ולכן השאלה על המציאות האובייקטיבית הופכת לשאלה על גבולות החשיבה האנושית.
מה הקשר בין חשיבה, חושב והמחשבה עצמה?
אליעד מציג את המודל של "שכל, משכיל ומושכל" - יש את השכל (היכולת לחשוב), יש את המשכיל (זה שחושב), ויש את המושכל (הדבר שעליו חושבים). שלושתם קשורים זה לזה ותלויים אחד בשני. לא ניתן להפריד באמת ביניהם כי...
השאלה המרכזית שאליעד כהן מתייחס אליה היא מהי המציאות האובייקטיבית, כלומר, האם הדברים קיימים גם כאשר האדם לא חושב עליהם, או שקיומם תלוי לחלוטין במחשבת האדם? אליעד מסביר שבעצם השאלה עצמה טומנת בחובה קושי פילוסופי מהותי, כי עצם השימוש במונח "קיים" מניח מראש יכולת לחשוב על אותו דבר.
אליעד נותן דוגמה: כאשר אדם רואה רכב ברחוב, ובאותו זמן הוא חושב על משהו אחר לגמרי, למשל על מה שקרה לו בבית. באותו רגע, האדם לא מודע לרכב שעובר מול עיניו, ולכן למעשה הרכב לא קיים מבחינתו. כלומר, גם אם בפועל הרכב עבר, מנקודת המבט של אותו אדם, הרכב לא היה קיים ברגע הזה כי הוא לא חשב עליו.
האם אפשר לדמיין משהו שקיים ללא מחשבה?
אליעד טוען שאי אפשר לדמיין משהו שקיים בלי לחשוב עליו. כל דבר שאתה חושב עליו, מיד מתהווה בתודעה שלך ולכן אתה יכול להניח שהוא קיים. כאשר אתה חושב שיש פיל מאחורי הקיר, אתה יכול לדמיין את זה ולכן מבחינתך זה קיים כאפשרות. לעומת זאת, נקודה שחורה שהיא בו זמנית לבנה ושחורה לא יכולה להיות קיימת, כי לא ניתן לחשוב על כך ברצינות. כלומר, היכולת לחשוב על משהו היא תנאי הכרחי לקיומו, לפחות מנקודת המבט של האדם החושב.
אליעד מבהיר נקודה זו דרך דוגמה נוספת: אדם שאומר "אם אפסיק לחשוב, מה יקרה?" השאלה עצמה כוללת בתוכה הנחה של מחשבה על מצב של אי - מחשבה. אבל אי אפשר באמת לחשוב מצב של חוסר מחשבה מוחלט, כי כל ניסיון לדמיין מצב כזה כרוך במחשבה עליו.
האם העולם קיים כשאנחנו לא חושבים עליו?
הדוגמה המרכזית שאליעד משתמש בה להמחשת הרעיון הזה היא חלומות ושינה: אדם שחולם חווה עולם שלם עם עבר, למרות שבפועל החלום נוצר באותו הרגע. באותו אופן, כאשר אדם מתעורר, הוא מניח שהעולם היה קיים גם בזמן שישן, למרות שבזמן השינה הוא לא חשב על העולם הזה. האדם מניח שקיים עולם גם כשהוא לא חושב עליו, אך אליעד מדגיש שאי אפשר להוכיח באופן מוחלט שהעולם אכן היה קיים בזמן שאותו אדם לא חשב עליו. אפשר לטעון באותה מידה שהעולם נוצר רק ברגע שבו האדם חזר לחשוב עליו.
אליעד מסביר שהניסיון לדעת האם המציאות קיימת באופן אובייקטיבי מחוץ לתפיסת האדם הוא בעייתי כי כל דבר שנתפס כקיים חייב להיתפס באמצעות המחשבה. אפילו השאלה "האם זה קיים אובייקטיבית?" היא מחשבה שמונחת מראש. לכן, כשאדם שואל האם ישנה אמת אובייקטיבית, הוא בהכרח משתמש במחשבה סובייקטיבית שלו כדי להגדיר מה היא "אובייקטיביות".
האם יש בכלל משמעות לשאלה על מציאות אובייקטיבית?
אליעד מדגיש שיש בעיה פילוסופית בשאלה עצמה, כיוון שאם איננו יכולים לחשוב על משהו, אז גם אין משמעות למושג "קיום" שלו. הוא מוסיף ואומר שזו למעשה שאלה לא חוקית מבחינה פילוסופית, כי כל ניסיון לדבר על קיום דבר ללא מחשבה, מצריך מחשבה, ומכאן שהשאלה סותרת את עצמה.
יחד עם זאת, אליעד לא פוסל לחלוטין את השאלה. הוא מסביר שהשאלה היא לגיטימית דווקא משום שהיא דוחפת את האדם לספקנות עמוקה יותר, ומעודדת את האדם לחקור את גבולות המחשבה שלו.
מה ההבדל בין "קיים" ל"לא קיים"?
אליעד ממשיך להסביר את העניין בעזרת דוגמה נוספת, כאשר אדם מתבקש לתת דוגמה למשהו שלא קיים, כל דוגמה שהוא יתן תהפוך באופן אוטומטי למשהו שקיים, לפחות כרעיון או אפשרות במחשבה. כך הוא מדגים שהגבול בין קיום לאי - קיום תלוי לחלוטין ביכולת האדם לחשוב עליו, ולכן השאלה על המציאות האובייקטיבית הופכת לשאלה על גבולות החשיבה האנושית.
מה הקשר בין חשיבה, חושב והמחשבה עצמה?
אליעד מציג את המודל של "שכל, משכיל ומושכל" - יש את השכל (היכולת לחשוב), יש את המשכיל (זה שחושב), ויש את המושכל (הדבר שעליו חושבים). שלושתם קשורים זה לזה ותלויים אחד בשני. לא ניתן להפריד באמת ביניהם כי...
- האם המציאות אובייקטיבית?
- מהי האמת המוחלטת?
- האם יש קיום בלי מחשבה?
- קיום סובייקטיבי או אובייקטיבי?
- האם הכל תלוי במחשבה?
- איך ניתן לדעת את האמת?
- האם יש ודאות מוחלטת?
050-3331-331