האם האמונה באלוהים היא חשיבה ילדותית או חשיבה בוגרת?

השאלה המרכזית שאליעד כהן דן בה היא האם האמונה באלוהים נובעת מחשיבה ילדותית או מחשיבה בוגרת. הרבה אתאיסטים מאשימים את המאמינים באלוהים בכך שהם נוקטים בחשיבה ילדותית, ממש כמו ילדים שמאמינים במפלצת מתחת למיטה או בחברים דמיוניים. לדוגמה, כשילד קטן רואה קסם כמו "איפה השקל?", הוא באמת מאמין שהשקל נעלם באורח פלא. בצורה דומה, אומרים האתאיסטים, מאמינים דתיים מתנהגים כאילו סיפורים מיתולוגיים ואגדות עממיות כמו יהוא הנביא או סיפור אדם וחוה והנחש הם אמיתיים לחלוטין, כאשר בעצם אלו אגדות וסיפורים שאין להם ביסוס במציאות.

מהי הטענה המרכזית של האתאיסטים נגד אמונה באלוהים?

הטענה המרכזית של האתאיסטים היא שחשיבה דתית דומה מאוד לחשיבה של ילד - זו חשיבה שמאמינה בדברים שאינם נראים לעין ואינה מבוססת על עובדות מוצקות. אליעד נותן כדוגמה ילד שחושב שאם אימו עוזבת את החדר, היא בעצם נעלמת לתמיד. מנקודת מבט זו, ההנחה שאם אתה לא רואה משהו אז הוא לא קיים, היא כשלעצמה ילדותית. מצד שני, אמונה שמה שלא נראה לך לעין אכן קיים היא מורכבת יותר, ומסוגלת להבין את המושג של "הסקה שכלית".

האם ראיית העולם של האתאיסטים רציונלית לחלוטין?

אליעד כהן מסביר שהאתאיסטים טועים גם הם. מצד אחד, להאמין שאלוהים קיים רק כי אתה לא מסוגל להבין את המציאות - זו חשיבה ילדותית. מצד שני, האתאיסטים שאומרים שרק מה שהם רואים קיים, גם הם מתנהגים בצורה ילדותית. כי במציאות ישנם דברים שאנחנו לא רואים ועדיין יודעים שהם קיימים, כמו גלקסיות מרוחקות או תופעות פיזיקליות מורכבות. כלומר, ההבנה שמשהו קיים גם אם לא ראינו אותו בעינינו היא דווקא חשיבה בוגרת.

לדוגמה, אליעד כהן מציין שילד לא מסוגל להבין שלחתוך לאדם את הראש גורם למוות, אלא אם כן ראה את זה ממש. מבוגר, לעומת זאת, מסוגל להבין את הקשר הסיבתי בין אירועים גם בלי לראות אותם בעיניו. זו בדיוק הסיבה שהאתאיסטים אינם צודקים לגמרי - הם לא יכולים לפסול באופן מוחלט את קיומו של משהו רק בגלל שאינו מוחשי עבורם.

האם יש הבדל בין לדבר לעצמך לבין להתפלל?

אליעד מביא דוגמה נוספת כדי להמחיש את ההבדל בין התנהגות שנתפסת כמשוגעת להתנהגות שנתפסת כדתית נורמלית. אדם שמדבר אל עצמו ברחוב נתפס כמשוגע, אבל אם ארבעה אנשים מדברים אל עצמם ברחוב, זה יכול להיתפס כתפילה או קידוש לבנה. אותו דבר קורה כאשר מישהו מדבר אל קיר ברחוב לעומת אדם שמתפלל אל הקיר בכותל המערבי. פעולות דומות מאוד מתפרשות בצורה שונה לחלוטין רק בגלל ההקשר הדתי והחברתי.

האם התפילה לאלוהים היא פעולה רציונלית?

אליעד מסביר שהרעיון של תפילה לאלוהים סותר את עצמו. מצד אחד, המאמינים אומרים שהכל נקבע מראש על ידי אלוהים, מצד שני הם חושבים שאם יתפללו, יוכלו לשנות את המציאות. זאת אומרת, המאמין לכאורה מאמין באלוהים, אבל בפועל הוא מתנהג כאילו הוא עצמו שולט במציאות, או לפחות שיש לו השפעה עליה דרך התפילה.

מהי חשיבה בוגרת אמיתית לגבי קיומו של אלוהים?

לפי אליעד כהן, חשיבה בוגרת אמיתית מבינה שגם האמונה שיש אלוהים וגם האמונה שאין אלוהים הן מוגבלות. מי שחושב שיש אלוהים ושאלוהים שולט על המציאות ומחליט עבורו - מתנהג בצורה ילדותית. לעומת זאת, מי שחושב שאין אלוהים ושהוא עצמו שולט במציאות - גם הוא מתנהג בצורה ילדותית. האמת הבוגרת ביותר היא להבין שאתה לא באמת שולט בשום דבר, ויחד עם זאת להבין שגם האמונה באלוהים ככוח חיצוני שמחליט עבורך היא מוגבלת. האמת הגבוהה ביותר היא להבין שאין באמת הפרדה בין האדם לאלוהים, ושבעומק, הכל אחד - או שיש רק אלוהים, או שאין בכלל אלוהים והכל נעשה מעצמו. זו החשיבה הכי בוגרת, כי היא משחררת את האדם מאשליית השליטה ומאפשרת לו לחיות באופן מפוכח יותר.

לסיכום, לפי אליעד כהן, החשיבה הבוגרת ביותר היא לא להיצמד לתפיסה אחת קיצונית (כמו האמונה שיש אלוהים ששולט או שאין בכלל), אלא להבין שהמציאות מורכבת, ושהאדם לא יכול לשלוט על הכל. זו ההבנה העמוקה והאמיתית ביותר.