מה ההבדל בין אמונה לבין הבנה?

אליעד מסביר שלעיתים אנשים מאמינים בדבר מסוים אך לא באמת מבינים אותו. בתחילה, האמונה בדבר מסוים יוצרת תחושה שזה נכון, אך למעשה יש בה מרכיב של שקר. כאשר אדם מאמין, הוא עדיין לא יודע את הדבר, הוא רק חושב שהוא יודע. ההבדל הוא שידיעה או הבנה מלאה של דבר מסוים היא מצב שבו האדם חווה את האמת באופן ישיר ומלא, ללא ספקות. כל עוד האדם מאמין בלבד, הוא אינו חווה את המציאות באופן ישיר לחלוטין, ולכן עדיין קיים בתוכו ספק.

איך אמונה הופכת להבנה אמיתית?

אליעד מסביר שתהליך המעבר מאמונה להבנה מתרחש כאשר האדם מטיל ספק באמונה שלו וחוקר אותה לעומקה. לדוגמה, אדם שחווה בעיה או סבל, יכול לקבל עצות שונות כיצד להתמודד עם זה, אך אליעד מציע לו לשאול את עצמו "מי אני?" ולחקור את האמונה עד הסוף. אם אדם מאמין שהוא המציאות, אבל לא באמת מרגיש כך, עליו לבדוק לעומק מדוע הוא לא מרגיש שהוא המציאות. רק אחרי חקירה מעמיקה שבה האדם מטיל ספק בכל הנחות היסוד שלו, הוא יכול לעבור ממצב של אמונה בלבד למצב של הבנה מלאה. במצב של הבנה, האדם כבר אינו מאמין במשהו, אלא חי את הדבר עצמו, ללא ספק וללא צורך להאמין בו.

מדוע כל הבנה היא למעשה סוג של אמונה?

אליעד מציג רעיון נוסף ומעניין: כל סוג של הבנה היא למעשה סוג של אמונה. הוא מדגים זאת בכך שכאשר אדם אומר שהוא הבין משהו, הוא בעצם מאמין שהוא הבין. אם מבקשים ממנו להסביר את ההבנה, מתברר שהוא מסתמך על מושגים נוספים שגם בהם הוא מאמין. המשמעות היא שכל ידע שאדם חושב שיש לו מבוסס על אמונות נוספות, ולכן הוא אינו ידע מוחלט ואובייקטיבי. לפי אליעד, ידע מוחלט מתאפשר רק כאשר האדם אינו יודע דבר באופן מוחלט, אפילו לא את עצם קיומו.

מה המשמעות של "לא לדעת שום דבר" לפי אליעד?

אליעד מתאר מצב תודעתי של "לא לדעת שום דבר" כמצב שבו האדם מאבד לחלוטין כל ידע או אמונה לגבי עצמו, לגבי העולם ולגבי המציאות. במצב זה, האדם אינו יודע מי הוא, אינו יודע אם הוא קיים, ואינו יודע דבר על שום נושא. אך דווקא מתוך מצב זה של חוסר ידע מוחלט, נוצרת ידיעה מוחלטת, כיוון שבנקודה זו האדם אינו נפרד מהמציאות, אלא מתאחד איתה לחלוטין. למעשה, כל עוד קיימת ידיעה כלשהי, היא מבוססת על אמונה ולכן אינה מוחלטת. כאשר אין שום ידע בכלל, אז האדם הופך להיות המציאות עצמה, והוא כבר אינו צריך להאמין או לדעת.

כיצד חוסר ידיעה מוחלטת פותר את כל הבעיות?

אליעד נותן דוגמה נוספת ומפורטת: כל סבל או בעיה שאדם חווה נובעים מידיעה חלקית בלבד. אם האדם לא היה יודע שום דבר בכלל, הוא לא היה מסוגל לחוות סבל, כי לא הייתה בו שום התנגדות למציאות. לדוגמה, אם אדם יודע שהוא רוצה להיות בריא אך לא יודע שמשהו עלול לפגוע בבריאות שלו, הוא יכול להיפגע מכך. אבל אם הוא לא יודע בכלל שהוא רוצה להיות בריא או לא יודע בכלל שיש דבר כזה "בריאות", הוא לא יכול להיפגע מכך. כך, במצב של חוסר ידיעה מוחלטת אין שום קונפליקט בין מה שהאדם רוצה לבין מה שקורה במציאות. אין לו שום רצון שנפגע משום שהוא אינו יודע דבר, אפילו לא מה הוא עצמו רוצה.

מדוע קשה להגיע למצב של חוסר ידיעה מוחלט?

אליעד מסביר כי הקושי הגדול של האדם להגיע למצב זה של חוסר ידיעה מוחלט נובע מכך שהאדם מפחד לאבד את הידיעות הבסיסיות שלו על עצמו ועל...