אז זה הולך ככה בנושא של זוגיות לפעמים יש מצבים בזוגיות של קונפליקטים, עכשיו השאלה היא איך בעצם ניתן להפוך קונפליקט לקרבה זאת השאלה. מה זה אומר קונפליקט אחד רוצה ככה והשני רוצה הפוך אוקי זה נקרא קונפליקט, עכשיו השאלה היא האם קונפליקט זה בהכרח רע?

ש: לא.

אליעד: למה לא?

ש: יכול לצאת טוב מזה.

אליעד: איך, איך קונפליקט הופך להיות קרבה?

ש: ברגע שיש קונפליקט ושני הצדדים מבינים אחד את השני.

אליעד: כן.

ש: מבינים ומסכימים על משהו אז עצם ההבנה תואמת לקרבה "אז עכשיו אני מבין אותו הוא מבין אותי אנחנו אותו ראש" ואז זאת קרבה.

אליעד: אז מה שאני רציתי לומר זה דומה למה שאתה אמרת שבעיקרון כשיש קונפליקט אז יש כאלה שנלחצים מקונפליקט הוא אומר "רגע יש פה קונפליקט יש לנו בעיה" אבל מצד שני קונפליקט זה בעצם הזדמנות ליצור קרבה על ידי שמקשיבים לצד השני ומגלים אמפתיה לצרכים שלו, כשמישהו אומר "רע לי מככה וככה אני לא רוצה ככה וככה" אז אפשרות אחת שמעצימים את הקונפליקט "לא אכפת לי מה אתה רוצה לא מעניין אותי מה אתה חושב אני רוצה הפוך" אפשרות שנייה שמשתמשים בקונפליקט כדי ליצור קרבה.

מה זאת אומרת "למה אתה רוצה אחרת מה אתה חושב אחרת" ואז בעצם הקונפליקט יצר את המקום שבו אפשר ליצור הזדהות לגלות אמפתיה, לא חייבים גם להסכים אבל מחויב שאפשר לצמצם את התחושה של הריחוק ואפילו ליצור קרבה כי הרבה פעמים דווקא בקונפליקט אתה פתאום מתחיל להקשיב לבן אדם השני לדבר איתו לראות מה הוא רוצה.

ש: אבל אם נגיד אני רוצה א' הבן זוג רוצה ב' וזה מתנגש אין או זה או א' או ב'?

אליעד: אז הלך לך אבוד לך כי מה את אמרת את אמרת וזה מתנגש אין אפשרות נכון?

ש: כן אין אני רוצה ללכת לים.

אליעד: תני לי להסביר אמרת אז זה מתנגש אין אפשרות כאילו אמרת מחויב שיש קונפליקט, תגידי "זה נראה שזה מתנגש זה נראה שאין אפשרות" סבבה?

ש: כן.

אליעד: נראה, עכשיו נדבר אז מה את אומרת לדוגמה?

ש: לדוגמה נגיד אני עכשיו רוצה ללכת לים.

אליעד: כן והוא רוצה לישון.

ש: הוא רוצה לישון כן.

אליעד: סבבה אז לכאורה רצונות מנוגדים למרות שזאת לא בעיה את יכולה ללכת לים והוא יכול לישון, נכון אז בא נגיד נעשה משהו אחר את עכשיו רוצה להדליק את האור בחדר והוא רוצה לכבות את האור בחדר נגיד באותו חדר באותה שעה באותו יום.

ש: באותו יום באותה שעה באותה שנייה.

אליעד: יפה לכאורה יש לנו פה קונפליקט את נגד רצונו והוא נגד רצונך אבל אם לדוגמה נגיד את אומרת לו "למה אתה רוצה להדליק את האור בחדר" עכשיו לא מתוך המקום "למה אתה רוצה להדליק את האור" בוא נטיל ספק מהמקום "אני רוצה להבין אותך אכפת לי ממה שאתה חושב בא תסביר לי למה, עכשיו אתה מבין למה אני רוצה לכבות את האור אתה מבין את ההיגיון בזה מה הסיבה" ומנסים לקחת את זה למקום של "בוא נבין אותך" תביני אותו תביני אותך "ומה אתה היית מציע לי לעשות ומה אתה מציע שאני אעשה".

ואז זה ממקום של אפתיה כי אז הוא פתאום מזדהה עם הרצונות שלך "אתה מבין את הרצון שלי ומה אתה מציע לי לעשות" לא ממקום של "למה אתה רוצה", יש את המקום של "לא אכפת לי מה אתה רוצה" יש את המקום של "למה אתה רוצה את זה? בוא נוריד לך את הרצון" ויש את המקום שבאמת אכפת לך מהרצון של הבן אדם. עכשיו זה לא אומר שאת מחויבת להסכים אבל זה אומר "למה אתה רוצה להדליק את האור? כי ככה וככה, אוקי ולמה זה חשוב לך" וגם הבן אדם השני צריך "ולמה את לא רוצה ולמה את כן רוצה ומה הסיבה, ואיך אתה מציע שנגיע לפתרון ומה אנחנו יכולים לעשות".

ואז זה נהיה חוויה משותפת בכלל זה נהיה זה כמו שבן אדם שיש לו בעיה עם עצמו אז זה לא גורם לו לריב עם עצמו כאילו לפעמים הוא אומר "טוב בוא נמצא פתרון" הוא מוצא פתרון לעצמו. צריך להביא מצב כשיש לשני אנשים קונפליקט שבחוויה שלהם הם ירגישו כאילו זאת בעיה של בן אדם מול עצמו, אפשר דווקא להתקרב וליצור את זה כבעיה משותפת של שניכם.

זה כאילו כמו בן אדם אחד שיש לו שני רצונות מנוגדים ואז בעצם הקונפליקט יצר קרבה או גם קרבה או פחות מריבה אבל לעומת זאת אם מישהו מביע דעה ומישהו מתנגד לדעה שלו ולא באמת ולא מעניין אותו הדעה של השני אז זה קונפליקט הוא עצם לשנאה או מה שזה לא יהיה.