10:14אין סוף - למה גם הוא מוגבל וסופי? ומה גדול ממנו?
למה גם האין סוף מוגבל למרות שהוא אינסופי?
רוב האנשים חושבים שהמושג "אין סוף" מתאר יישות שאין לה הגבלות. אך אליעד כהן מסביר שהמחשבה הזו שגויה. דווקא ההגדרה של המושג "אין סוף" יוצרת לו הגבלה. אם מגדירים משהו כאינסופי, אוטומטית מגבילים אותו בכך שאין לו סוף. משמעות הדבר היא שהאין סוף מוגבל בכך שאינו יכול להיות סופי. הוא לא יכול להצטמצם ולא יכול להכיל סופיות. ברגע שהגדרת את האין סוף, צמצמת אותו מעצם ההגדרה שלו, ולכן גם הוא מוגבל.
לדוגמה, ניקח ציר מספרים אינסופי. הציר עצמו הוא אינסופי, אך מורכב מאינסוף מספרים סופיים. המספרים הבודדים מוגבלים כל אחד לעצמו, והציר כולו מוגבל בכך שאינו יכול להיות מספר יחיד או מוגדר באופן סופי.
האם יש חיסרון גם בשלמות מוחלטת?
גם המושג של "שלמות מוחלטת" כולל בתוכו חיסרון. השלמות חסרה את החיסרון עצמו, וזהו החיסרון שלה. לדוגמה, אם ניקח את כל הדברים הקיימים בעולם וניצור מהם שלמות אחת גדולה, נגיע למצב שאין לשלמות הזאת את ההיפך שלה - חיסרון. לכן, השלמות עצמה מוגבלת משום שהיא חסרה את הצד השני שלה.
המציאות עצמה גדולה מהשלמות, משום שהיא מכילה בתוכה גם שלמות וגם חיסרון. המציאות כמקשה אחת מכילה גם את האינסופי וגם את הסופי, גם את הטוב וגם את הרע. לכן, השלמות לבדה אינה יכולה להכיל את כל המציאות, כי היא נעדרת את הצד השני.
מדוע הגדרת דברים יוצרת להם הגבלה?
אליעד מסביר שהחיסרון הבסיסי של כל דבר הוא הגדרתו. כשאנחנו מגדירים משהו, אנחנו מיד מגבילים אותו לכל מה שהוא לא. לדוגמה, אם אנחנו אומרים על נייר שהוא נייר, אנחנו בעצם אומרים שהוא לא שולחן, לא שמש, ולא שום דבר אחר חוץ מנייר. ההגדרה מצמצמת את הדבר עצמו לכל השאר שהוא לא, וכך יוצרת לו גבול ברור.
גם כאשר אנחנו אומרים על משהו שהוא "בלתי ניתן להגדרה", עדיין הגדרנו אותו. הגדרנו אותו בכך שאין לו הגדרה, ולכן הוא מוגבל בהגדרה זו.
האם האין סוף הכרחי לקיום המציאות?
רבים חושבים שהאין סוף קודם לדברים הסופיים, ושכל הצמצומים והדברים הסופיים נוצרו מתוכו. אבל אליעד טוען שאפשר גם לחשוב ההפך: אולי דווקא הצמצומים הם אלו שהתאחדו לכדי אין סוף? אולי דווקא הצמצומים מהווים את האין סוף עצמו? אין שום דרך ודאית לדעת מה קדם למה, אם הצמצומים יצרו את האין סוף או האין סוף את הצמצומים, והאפשרויות האלו הן סימטריות לחלוטין.
מהו האין סוף הגדול יותר שמכיל הכל?
אליעד מציע את הרעיון של "האין סוף הגדול יותר". זהו האין סוף שבו קיימת אחדות מלאה בין האין סוף לבין הסוף, בין האינסופיות לבין הצמצומים. זוהי המציאות כמקשה אחת שמכילה את הכל - גם את המרחב והזמן, וגם את העדר המקום והזמן, גם את כל מה שהיה לפני הבריאה וגם את מה שאחרי הבריאה.
אך גם האין סוף הגדול יותר, שמאחד בתוכו את הכל, מוגבל בעצמו. הוא מוגבל בכך שהוא רק מה שהוא. אם הוא כולל את הסוף והאין סוף כיישות אחת, הוא מוגבל מכיוון שהוא לא כולל אותם בנפרד. ואם נאמר שהוא כולל גם את האחדות וגם את הנפרדות בו זמנית, עדיין הגדרנו אותו, ולכן הגבלנו אותו.
מדוע תמיד אפשר למצוא אין סוף גדול יותר?
אליעד מסביר שכל פעם שמגיעים להגדרה של אין סוף כלשהו, תמיד ניתן לדמיין אין סוף גדול יותר. תמיד אפשר לטעון שיש מציאות מקיפה יותר, שכוללת בתוכה את כל מה שקיים, בצורה אחת וגם בצורה אחרת, גם באחדות וגם בנפרדות. תהליך זה ממשיך עד אינסוף, וכך מתברר שגם המושג "אין סוף אמיתי" הוא עצמו תמיד פתוח לאפשרות של אין סוף גדול ממנו.
החיסרון של האין סוף הוא בכך שאין לו את ההפך שלו - הסוף, הצמצום. מי שאין לו גבולות לא יכול לצמצם את עצמו, לא יכול לחוות מגבלה, ולכן גם הוא מוגבל מעצם העובדה שאינו יכול להצטמצם ולהיות מוגדר בצורה סופית.
מה המסקנה הסופית לגבי האין סוף?
בסופו של דבר, אליעד מגיע למסקנה שהמציאות האמיתית, האין סוף האמיתי, היא זו שמכילה בתוכה גם את הסוף וגם את האין סוף יחד. זהו האין סוף האמיתי, אבל הוא עצמו ממשיך הלאה לאינסוף גדול יותר ויותר, כך שתמיד נוכל להמשיך להגדיל את המציאות ולהכיל את הכל בצורה רחבה ועמוקה יותר. תמיד קיימת אפשרות לחשוב על מציאות רחבה יותר וכוללת יותר, שמכילה בתוכה גם את האחדות, גם את הנפרדות, וגם את ההפרדה ביניהן בו - זמנית.
המסקנה היא שגם לאין סוף יש הגבלות, ושכל דבר שיש לו הגדרה - יש לו גם חיסרון. לכן המציאות האמיתית לעולם לא תהיה רק אין סופית או רק סופית, אלא תמיד תכיל את שניהם יחד, בצורה אינסופית.
רוב האנשים חושבים שהמושג "אין סוף" מתאר יישות שאין לה הגבלות. אך אליעד כהן מסביר שהמחשבה הזו שגויה. דווקא ההגדרה של המושג "אין סוף" יוצרת לו הגבלה. אם מגדירים משהו כאינסופי, אוטומטית מגבילים אותו בכך שאין לו סוף. משמעות הדבר היא שהאין סוף מוגבל בכך שאינו יכול להיות סופי. הוא לא יכול להצטמצם ולא יכול להכיל סופיות. ברגע שהגדרת את האין סוף, צמצמת אותו מעצם ההגדרה שלו, ולכן גם הוא מוגבל.
לדוגמה, ניקח ציר מספרים אינסופי. הציר עצמו הוא אינסופי, אך מורכב מאינסוף מספרים סופיים. המספרים הבודדים מוגבלים כל אחד לעצמו, והציר כולו מוגבל בכך שאינו יכול להיות מספר יחיד או מוגדר באופן סופי.
האם יש חיסרון גם בשלמות מוחלטת?
גם המושג של "שלמות מוחלטת" כולל בתוכו חיסרון. השלמות חסרה את החיסרון עצמו, וזהו החיסרון שלה. לדוגמה, אם ניקח את כל הדברים הקיימים בעולם וניצור מהם שלמות אחת גדולה, נגיע למצב שאין לשלמות הזאת את ההיפך שלה - חיסרון. לכן, השלמות עצמה מוגבלת משום שהיא חסרה את הצד השני שלה.
המציאות עצמה גדולה מהשלמות, משום שהיא מכילה בתוכה גם שלמות וגם חיסרון. המציאות כמקשה אחת מכילה גם את האינסופי וגם את הסופי, גם את הטוב וגם את הרע. לכן, השלמות לבדה אינה יכולה להכיל את כל המציאות, כי היא נעדרת את הצד השני.
מדוע הגדרת דברים יוצרת להם הגבלה?
אליעד מסביר שהחיסרון הבסיסי של כל דבר הוא הגדרתו. כשאנחנו מגדירים משהו, אנחנו מיד מגבילים אותו לכל מה שהוא לא. לדוגמה, אם אנחנו אומרים על נייר שהוא נייר, אנחנו בעצם אומרים שהוא לא שולחן, לא שמש, ולא שום דבר אחר חוץ מנייר. ההגדרה מצמצמת את הדבר עצמו לכל השאר שהוא לא, וכך יוצרת לו גבול ברור.
גם כאשר אנחנו אומרים על משהו שהוא "בלתי ניתן להגדרה", עדיין הגדרנו אותו. הגדרנו אותו בכך שאין לו הגדרה, ולכן הוא מוגבל בהגדרה זו.
האם האין סוף הכרחי לקיום המציאות?
רבים חושבים שהאין סוף קודם לדברים הסופיים, ושכל הצמצומים והדברים הסופיים נוצרו מתוכו. אבל אליעד טוען שאפשר גם לחשוב ההפך: אולי דווקא הצמצומים הם אלו שהתאחדו לכדי אין סוף? אולי דווקא הצמצומים מהווים את האין סוף עצמו? אין שום דרך ודאית לדעת מה קדם למה, אם הצמצומים יצרו את האין סוף או האין סוף את הצמצומים, והאפשרויות האלו הן סימטריות לחלוטין.
מהו האין סוף הגדול יותר שמכיל הכל?
אליעד מציע את הרעיון של "האין סוף הגדול יותר". זהו האין סוף שבו קיימת אחדות מלאה בין האין סוף לבין הסוף, בין האינסופיות לבין הצמצומים. זוהי המציאות כמקשה אחת שמכילה את הכל - גם את המרחב והזמן, וגם את העדר המקום והזמן, גם את כל מה שהיה לפני הבריאה וגם את מה שאחרי הבריאה.
אך גם האין סוף הגדול יותר, שמאחד בתוכו את הכל, מוגבל בעצמו. הוא מוגבל בכך שהוא רק מה שהוא. אם הוא כולל את הסוף והאין סוף כיישות אחת, הוא מוגבל מכיוון שהוא לא כולל אותם בנפרד. ואם נאמר שהוא כולל גם את האחדות וגם את הנפרדות בו זמנית, עדיין הגדרנו אותו, ולכן הגבלנו אותו.
מדוע תמיד אפשר למצוא אין סוף גדול יותר?
אליעד מסביר שכל פעם שמגיעים להגדרה של אין סוף כלשהו, תמיד ניתן לדמיין אין סוף גדול יותר. תמיד אפשר לטעון שיש מציאות מקיפה יותר, שכוללת בתוכה את כל מה שקיים, בצורה אחת וגם בצורה אחרת, גם באחדות וגם בנפרדות. תהליך זה ממשיך עד אינסוף, וכך מתברר שגם המושג "אין סוף אמיתי" הוא עצמו תמיד פתוח לאפשרות של אין סוף גדול ממנו.
החיסרון של האין סוף הוא בכך שאין לו את ההפך שלו - הסוף, הצמצום. מי שאין לו גבולות לא יכול לצמצם את עצמו, לא יכול לחוות מגבלה, ולכן גם הוא מוגבל מעצם העובדה שאינו יכול להצטמצם ולהיות מוגדר בצורה סופית.
מה המסקנה הסופית לגבי האין סוף?
בסופו של דבר, אליעד מגיע למסקנה שהמציאות האמיתית, האין סוף האמיתי, היא זו שמכילה בתוכה גם את הסוף וגם את האין סוף יחד. זהו האין סוף האמיתי, אבל הוא עצמו ממשיך הלאה לאינסוף גדול יותר ויותר, כך שתמיד נוכל להמשיך להגדיל את המציאות ולהכיל את הכל בצורה רחבה ועמוקה יותר. תמיד קיימת אפשרות לחשוב על מציאות רחבה יותר וכוללת יותר, שמכילה בתוכה גם את האחדות, גם את הנפרדות, וגם את ההפרדה ביניהן בו - זמנית.
המסקנה היא שגם לאין סוף יש הגבלות, ושכל דבר שיש לו הגדרה - יש לו גם חיסרון. לכן המציאות האמיתית לעולם לא תהיה רק אין סופית או רק סופית, אלא תמיד תכיל את שניהם יחד, בצורה אינסופית.
- מה גדול יותר מאין סוף?
- האם שלמות היא מושלמת?
- למה הגדרה יוצרת הגבלה?
- האם הצמצום יוצר את האין סוף?
- האם אפשר לדמיין אין סוף גדול יותר?
- מהו האין סוף האמיתי?
- האם אין סוף הוא הכרחי?
נושא האין סוף מה גדול ממנו. אחת הטעויות הם אומרים שהאינסוף היא יישות בלתי מוגבלת, הכל מורכב מיישות אינסופית. העניין בעצם שיש טעות האינסוף הוא גם יישות מוגבלת, בעצם ע"י שאמרנו אין סוף, הגבלנו אותו האין סוף מוגבל בכך שאין לו סוף. האינסוף יכול להיות אחד, ניקח ציר מספרים אינסופי, ניקח את מימד הזמן או מרחב המקום, ניקח את האינסוף שמכיל בתוכו הכל, המציאות כמקשה אחת מכילה בתוכה את האינסוף וההיישויות האינסוף מוגבל בכך שהוא לא סופי.
גם בשלמות יש חיסרון ניקח שלמות מוחלטת ניקח את כל הדברים בעולם וניצור שלמות, השלמות חסרה את החיסרון. כי המציאות כמקשה אחת היא גדולה יותר מאשר אינסוף או שלמות. לא רק שלמות לא רק חיסרון האינסוף לא ממלא את כל המציאות כל מה שנמצא. גם אינסוף וגם צמצומים ויש הפרדה בינו לבין שאר דברים. החיסרון של האינסוף הוא ההגדרה שלו. בעצם זה שהגדרת אותו הגבלת אותו, שאמרת על נייר שהוא נייר הגבלת אותו.
כאשר לקחת יישות כלשהי הגבלת אותה שהיא לא כל שאר הדברים גם יישות בלתי ניתנת להגדרה, והיא בעצם מוגבלת כל דבר שהוא מוגדר יש בו חיסרון ודבר שיש לו משמעות יש לו חיסרון אמרת משהו שהוא טוב אמרת שהוא רע.
צמצום זה צמצום. רק שלמות או מישהו שהוא רק חיסרון שניהם חסרים באותה מידה. האינסוף לא מחויב המציאות אלא רק אפשרי כמו שאנחנו אומרים שהסוף נוצר מהאינסוף נוצר מהסוף. המציאות מכילה גם אינסוף וגם סוף. אומרים יש אינסוף שקדם לדברים הסופיים אפשר להגיד הפוך יש צמצומים שאיחדו לאינסוף אולי הצמצומים מהווים את האינסוף. כי הצמצומים מהווים את כל המקום.
בעצם מכאן אנחנו מגיעים לאינסוף הגדול ביותר שבו יש אחדות שבין האיןי סוף לסוף, המציאות שמכילה הכל כיישות אחת, היא מכילה את הכל מה שהיה לפני הבריאה ומה שאחריה היא מכילה בתוכה שת שני הדברים, וגם הוא מוגבל כי היא רק מה שהיא היא מכילה בתוכה את האינסוף והסוף כיישות אחת, אז אפשר להגיד האינסוף הגדול יותר מכיל את האינסוף ואת הסוף כיישות אחת וכיישות נפרדת. גם לשלמות יש חסרונות החיסרון של כל דבר שאין לו את ההיפך שלו. המציאות כולה כמקשה אחת שמחברים את האינסוף והסוף זה הסוף האמיתי כי תמיד אפשר להגיד שיש מקיף גדול יותר וגדול יותר.
גם בשלמות יש חיסרון ניקח שלמות מוחלטת ניקח את כל הדברים בעולם וניצור שלמות, השלמות חסרה את החיסרון. כי המציאות כמקשה אחת היא גדולה יותר מאשר אינסוף או שלמות. לא רק שלמות לא רק חיסרון האינסוף לא ממלא את כל המציאות כל מה שנמצא. גם אינסוף וגם צמצומים ויש הפרדה בינו לבין שאר דברים. החיסרון של האינסוף הוא ההגדרה שלו. בעצם זה שהגדרת אותו הגבלת אותו, שאמרת על נייר שהוא נייר הגבלת אותו.
כאשר לקחת יישות כלשהי הגבלת אותה שהיא לא כל שאר הדברים גם יישות בלתי ניתנת להגדרה, והיא בעצם מוגבלת כל דבר שהוא מוגדר יש בו חיסרון ודבר שיש לו משמעות יש לו חיסרון אמרת משהו שהוא טוב אמרת שהוא רע.
צמצום זה צמצום. רק שלמות או מישהו שהוא רק חיסרון שניהם חסרים באותה מידה. האינסוף לא מחויב המציאות אלא רק אפשרי כמו שאנחנו אומרים שהסוף נוצר מהאינסוף נוצר מהסוף. המציאות מכילה גם אינסוף וגם סוף. אומרים יש אינסוף שקדם לדברים הסופיים אפשר להגיד הפוך יש צמצומים שאיחדו לאינסוף אולי הצמצומים מהווים את האינסוף. כי הצמצומים מהווים את כל המקום.
בעצם מכאן אנחנו מגיעים לאינסוף הגדול ביותר שבו יש אחדות שבין האיןי סוף לסוף, המציאות שמכילה הכל כיישות אחת, היא מכילה את הכל מה שהיה לפני הבריאה ומה שאחריה היא מכילה בתוכה שת שני הדברים, וגם הוא מוגבל כי היא רק מה שהיא היא מכילה בתוכה את האינסוף והסוף כיישות אחת, אז אפשר להגיד האינסוף הגדול יותר מכיל את האינסוף ואת הסוף כיישות אחת וכיישות נפרדת. גם לשלמות יש חסרונות החיסרון של כל דבר שאין לו את ההיפך שלו. המציאות כולה כמקשה אחת שמחברים את האינסוף והסוף זה הסוף האמיתי כי תמיד אפשר להגיד שיש מקיף גדול יותר וגדול יותר.
050-3331-331