איך יש נפרדות, למה יש נפרדות, הכל אחד, יש מאין, שאלה מתוך אחדות, מחויב שתהיה נפרדות, שאלה מתוך נפרדות
מהי בכלל שאלת הנפרדות והאחדות?
אליעד פותח את הדיון בשאלה בסיסית ועמוקה: "איך יכול להיות שאני מבדיל בין דבר לדבר?". השאלה נשאלת מתוך נקודת המוצא של אחדות ונפרדות. לפי ההסבר של אליעד, כאשר אנו רואים הבדל בין שני דברים כמו חלון ודלת או תפוח ושולחן, אנחנו מגדירים כל דבר באמצעות השוואתו למשהו אחר. הוא מסביר שכדי לדעת מהו דבר כלשהו, חייבים לדעת לפחות שני דברים אחרים שמגדירים אותו. זו תמצית הנפרדות - כל דבר מוגדר על ידי דברים אחרים, ובלעדיהם הוא אינו קיים.
למה בכלל יש רצונות והעדפות?
אליעד מביא דוגמה פשוטה על אדם שמחליט לצאת עם מישהי מסוימת ומרגיש טוב, אבל אם היה יוצא עם מישהי אחרת היה מרגיש רע. הוא שואל: איך האדם מחליט מה טוב לו ומה רע לו? התשובה הפשוטה היא שהאדם לא באמת מחליט - הרצון נובע מתוך תחושה שיש דבר אחד טוב יותר מדבר אחר. ולמה דבר אחד נתפס כטוב יותר? בגלל שהאדם מאמין שיש הבדל. למה הוא מאמין בכך? כי הוא אינו רואה את התמונה השלמה, כלומר, את האחדות.
מה הקשר בין אחדות ונפרדות?
אליעד מדגיש את הרעיון שבאחדות המוחלטת אין כל הגדרה, אין נפרדות ואין אפילו מושג של "הכל". לדבריו, אם היה קיים דבר כזה "הכל", זו כבר הייתה נפרדות, כי אז קיים "הכל" לעומת מה שהוא לא הכל. במצב של אחדות מוחלטת אין ידיעה, כי ידיעה יוצרת נפרדות - מי שיודע והדבר שהוא יודע. באחדות מוחלטת אין אפילו את מי שיידע את עצמו.
איך נוצרת ידיעה מתוך אי - ידיעה?
אליעד מציג בעיה נוספת: איך מתוך מצב שאין בו שום ידיעה, לפתע נוצרת ידיעה של דבר כלשהו? הרי כדי לדעת שני דברים צריך לדעת לפחות דבר נוסף שמגדיר את שניהם, ואם לא ידענו כלום קודם, איך נוצרה הידיעה הראשונה? הוא אומר שבדיוק זאת השאלה העמוקה ביותר: איך מתוך האחדות (או אי הידיעה המוחלטת) נוצרת נפרדות (ידיעה של שני דברים שונים)? אין על זה תשובה הגיונית, כי הלוגיקה עצמה בנויה על ההנחה שיש נפרדות מלכתחילה.
האם אפשר להגיע לתשובה מוחלטת?
אליעד מסביר שכל תשובה שמקבלים בנפרדות רק מובילה לעוד שאלה. הוא מדגיש שאם יש תשובה תמיד תהיה שאלה נוספת כמו "למה זה כך?", ולכן לעולם לא תתקיים תשובה מוחלטת במסגרת הנפרדות. מנקודת מבטו של אליעד, רק באחדות המוחלטת השאלה מתבטלת לחלוטין. כשהכל אחד, אין שום משמעות לשאלות ולתשובות.
האם באמת מחויב שתהיה נפרדות?
אחד המשתתפים מעלה טענה שהוא מרגיש שמחויב שתהיה נפרדות, מכיוון שהוא רואה תמיד שיש שני דברים - טוב ורע, יש ואין. אליעד מבהיר לו שזה לא באמת מחויב. הסיבה שהאדם חווה את הנפרדות כמחויבת היא רק משום שהוא מניח מראש שיש הבדל. כלומר, כל "מחויבות" היא מותנית בהנחת יסוד שהאדם מחזיק בה.
אליעד מציע לאדם לשאול את עצמו:...
אליעד פותח את הדיון בשאלה בסיסית ועמוקה: "איך יכול להיות שאני מבדיל בין דבר לדבר?". השאלה נשאלת מתוך נקודת המוצא של אחדות ונפרדות. לפי ההסבר של אליעד, כאשר אנו רואים הבדל בין שני דברים כמו חלון ודלת או תפוח ושולחן, אנחנו מגדירים כל דבר באמצעות השוואתו למשהו אחר. הוא מסביר שכדי לדעת מהו דבר כלשהו, חייבים לדעת לפחות שני דברים אחרים שמגדירים אותו. זו תמצית הנפרדות - כל דבר מוגדר על ידי דברים אחרים, ובלעדיהם הוא אינו קיים.
למה בכלל יש רצונות והעדפות?
אליעד מביא דוגמה פשוטה על אדם שמחליט לצאת עם מישהי מסוימת ומרגיש טוב, אבל אם היה יוצא עם מישהי אחרת היה מרגיש רע. הוא שואל: איך האדם מחליט מה טוב לו ומה רע לו? התשובה הפשוטה היא שהאדם לא באמת מחליט - הרצון נובע מתוך תחושה שיש דבר אחד טוב יותר מדבר אחר. ולמה דבר אחד נתפס כטוב יותר? בגלל שהאדם מאמין שיש הבדל. למה הוא מאמין בכך? כי הוא אינו רואה את התמונה השלמה, כלומר, את האחדות.
מה הקשר בין אחדות ונפרדות?
אליעד מדגיש את הרעיון שבאחדות המוחלטת אין כל הגדרה, אין נפרדות ואין אפילו מושג של "הכל". לדבריו, אם היה קיים דבר כזה "הכל", זו כבר הייתה נפרדות, כי אז קיים "הכל" לעומת מה שהוא לא הכל. במצב של אחדות מוחלטת אין ידיעה, כי ידיעה יוצרת נפרדות - מי שיודע והדבר שהוא יודע. באחדות מוחלטת אין אפילו את מי שיידע את עצמו.
איך נוצרת ידיעה מתוך אי - ידיעה?
אליעד מציג בעיה נוספת: איך מתוך מצב שאין בו שום ידיעה, לפתע נוצרת ידיעה של דבר כלשהו? הרי כדי לדעת שני דברים צריך לדעת לפחות דבר נוסף שמגדיר את שניהם, ואם לא ידענו כלום קודם, איך נוצרה הידיעה הראשונה? הוא אומר שבדיוק זאת השאלה העמוקה ביותר: איך מתוך האחדות (או אי הידיעה המוחלטת) נוצרת נפרדות (ידיעה של שני דברים שונים)? אין על זה תשובה הגיונית, כי הלוגיקה עצמה בנויה על ההנחה שיש נפרדות מלכתחילה.
האם אפשר להגיע לתשובה מוחלטת?
אליעד מסביר שכל תשובה שמקבלים בנפרדות רק מובילה לעוד שאלה. הוא מדגיש שאם יש תשובה תמיד תהיה שאלה נוספת כמו "למה זה כך?", ולכן לעולם לא תתקיים תשובה מוחלטת במסגרת הנפרדות. מנקודת מבטו של אליעד, רק באחדות המוחלטת השאלה מתבטלת לחלוטין. כשהכל אחד, אין שום משמעות לשאלות ולתשובות.
האם באמת מחויב שתהיה נפרדות?
אחד המשתתפים מעלה טענה שהוא מרגיש שמחויב שתהיה נפרדות, מכיוון שהוא רואה תמיד שיש שני דברים - טוב ורע, יש ואין. אליעד מבהיר לו שזה לא באמת מחויב. הסיבה שהאדם חווה את הנפרדות כמחויבת היא רק משום שהוא מניח מראש שיש הבדל. כלומר, כל "מחויבות" היא מותנית בהנחת יסוד שהאדם מחזיק בה.
אליעד מציע לאדם לשאול את עצמו:...
- איך נוצרת נפרדות מתוך אחדות?
- מהי אחדות מוחלטת?
- איך נוצר יש מאין?
- האם נפרדות היא מחויבת?
- למה אין תשובה מוחלטת בנפרדות?
- מה ההבדל בין אפשרי למחויב?
- איך לצאת מתחושת המחויבות בנפרדות?