למה אתה לא יכול לדעת מי אתה באמת?

כדי להבין מהי מודעות עצמית ומדוע קשה כל כך לדעת מי אנחנו באמת, אליעד מסביר שכאשר אדם רוצה להכיר את עצמו באופן מוחלט, הוא נתקל במחסום לוגי מובנה: מי שמודע, לעולם לא יכול להיות מודע לעצמו באופן ישיר. כלומר, יש הפרדה בין "המודע" לבין "מה שהוא מודע אליו". כמו שאדם יכול לראות את ההשתקפות של עצמו במראה, אבל לא יכול לראות את עצמו ממש, כך בדיוק האדם יכול לתפוס רק את מה שחיצוני לו, אבל לא את עצמו באמת.

לדברי אליעד, עצם הידיעה מחייבת שיהיה משהו נפרד ממך שאתה יכול לתפוס. לכן, לעולם לא ניתן להכיר באופן מוחלט את מי שאתה, כי כדי לדעת משהו, חייב להיות דבר שנמצא מחוץ לך. מכאן נובע הפרדוקס הבסיסי: אם אתה הוא זה שמודע, לא תוכל לתפוס את עצמך באופן ישיר, כיוון שאתה הוא התופס.

איך אפשר להתמודד עם תחושת ההזדהות שמובילה לסבל?

אליעד ממשיך ומסביר שהסיבה האמיתית לכך שאנשים סובלים היא ההזדהות עם דברים יחסיים וחולפים. לדוגמה, אם אדם מזדהה עם הגוף שלו או עם המחשבות שלו, הוא בהכרח יחווה סבל, כי הגוף והמחשבות הם זמניים ומשתנים, בעוד שההזדהות איתם גורמת לתחושת סבל כאשר הם לא מתפקדים כרצונו.

הבעיה, כפי שאליעד מבהיר, היא לא בעצם העובדה שהאדם מזדהה עם דברים יחסיים, אלא בכך שהוא לא מצליח לא להזדהות איתם. כלומר, האדם מנסה להפסיק להאמין לדברים היחסיים האלה, אך הוא אינו מצליח בכך באופן מלא. כשאדם מזדהה עם המחשבות שלו, כגון "אני רוצה שיקרה לי דבר מסוים ולא משהו אחר, " באופן אוטומטי הוא חש סבל כאשר הדברים לא קורים כפי שהוא רוצה.

כיצד ניתן להפסיק להזדהות עם כאב וסבל?

הפתרון שמציע אליעד לתחושת ההזדהות הגורמת לסבל הוא הטלת ספק. הוא מסביר בפירוט שכאשר יש לאדם מחשבה שגורמת לו לסבל - כמו "כואב לי עכשיו" - הוא צריך לשאול את עצמו את השאלה "האם אני בטוח באופן מוחלט שכואב לי?". אליעד מדגים את התהליך ומסביר שאם אדם מסוגל לדמיין מצב הפוך (כלומר, מצב שבו לא כואב לו), פירוש הדבר שהתחושה אינה מוחלטת, אלא יחסית בלבד.

למשל, אם כואבת לאדם הרגל, הוא שואל את עצמו: "האם אני בטוח לחלוטין שכואבת לי הרגל ברגע זה?" אם הוא מסוגל לדמיין רגע שבו לא כואבת לו הרגל, הוא מבין שהתחושה "כואב לי" אינה מוחלטת, אלא מבוססת על יחסיות ודמיון. עצם היכולת לדמיין מצב מנוגד מראה שהמחשבה או התחושה אינן אמת מוחלטת אלא פרשנות סובייקטיבית בלבד.

מה הכוונה ב"חשיבה מוחלטת" ואיך היא מסייעת להפחית את הסבל?

אליעד מדגיש שהמטרה העיקרית של הטלת הספק היא להגיע לחשיבה מוחלטת. חשיבה מוחלטת היא היכולת לבדוק האם הדברים שאנו חווים כמציאות הם מוחלטים או רק נראים לנו כך. הוא ממליץ להתחיל להטיל ספק בדברים קטנים, כמו פירוש התנהגויות של אחרים ("האם הוא באמת כועס עלי או שרק נדמה לי?"), ומשם להתקדם להטלת ספק בתחושות הפיזיות ("האם באמת כואב לי או שאני רק מאמין שכואב לי?").

אליעד מסביר שכאשר אדם מגיע לדרגת חשיבה מוחלטת, הוא מסוגל להבין שכל מה שהוא חווה, גם דברים שנראים לו מוחלטים כמו "יש פה שולחן", הם בעצם פרשנויות סובייקטיביות של המציאות, ולא המציאות עצמה. אדם יכול לדמיין בקלות מצב שבו השולחן לא קיים, למשל בחלום. לכן, גם התחושה שהשולחן נמצא היא לא מוחלטת אלא יחסית בלבד.

האם לדעת "מי אני באמת" יעזור להפסיק לסבול?

לפי אליעד, אף שהשאלה "מי אני באמת?" חשובה...