אליעד כהן מסביר שכדי להבין איך אפשר לבטל לחלוטין את הרצון העצמי, צריך קודם כל להבין שהרצון של האדם הוא השורש להרגשת טוב או רע. אדם יכול להיות במקום שנתפס כטוב, כמו גן עדן, אך אם הוא לא רוצה להיות שם, הוא ירגיש רע. באותו אופן, הוא יכול להיות במקום שנתפס כרע, כמו גיהינום, אך אם הוא רוצה בכך, זה ירגיש לו טוב. ההבנה הזאת מדגישה שהרצון הוא האחראי הבלעדי על תחושת הטוב או הרע של האדם.
מה יקרה אם לא יהיה לאדם שום רצון?
אליעד מסביר שאם לאדם אין כלל רצון, הוא לא יוכל להרגיש רע, כי תחושת הרע מגיעה אך ורק מהתנגדות של הרצון למציאות. כאשר לאדם אין שום רצון, הוא לא מרגיש מילוי רצון (שזה טוב), ולא מרגיש חוסר במילוי הרצון (שזה רע), אלא מרגיש רק תחושת שלמות מוחלטת.
מה זה המקום שבו אין בכלל רצון עצמי?
כדי לבטל את הרצון העצמי, אליעד מסביר שיש להגיע למקום שבו הרצון העצמי לא היה קיים כלל. זהו רובד עמוק יותר במציאות שבו אין הבדלים, אין נפרדות ואין רצון או אי - רצון. ברובד הזה, אין גם הבדל בין שנאה ואהבה, אין הבדל בין ימין לשמאל, ואין הבדל בין אני ללא אני. במילים אחרות, זהו רובד של אחדות מוחלטת שבו כל הניגודים מתמזגים לדבר אחד.
מה זה בעצם רובד האחדות והאין - נפרדות?
אליעד מדגים זאת על ידי הסבר פשוט - כל הדברים שנראים לנו כנפרדים במציאות, מחוברים במהותם ברובד הבסיסי של המציאות. המקום הכי פנימי של הדברים, כמו המהות של המקום, היא בעצם אין - מקום. לפני שהיה מקום, הייתה מהות של אין - מקום. כך גם לגבי סיבה ותוצאה: לפני שהיו סיבה ותוצאה, הן היו ישות אחת בלתי נפרדת. גם השאלה הפילוסופית "מה קדם לביצה ולתרנגולת" מתבהרת באותו אופן - במקום עמוק יותר הן ישות אחת ללא הבדל.
מה זה ההוויה שמאחורי המציאות?
אליעד מסביר שכל מה שקיים במציאות הפיזית והמטאפיזית - מחשבות, רגשות, תודעה עצמית, זמן ומקום - הכל קיים בתוך רובד מסוים של זמן ומקום. אך מאחורי רובד הזמן והמקום, קיימת הוויה אחת בסיסית שמהווה את כל המציאות. להוויה הזאת אפשר לקרוא כלום, בלתי נתפסת, שום דבר, או הדבר שאי אפשר לחשוב עליו. זהו המכנה המשותף הרחב ביותר של כל הדברים הקיימים.
מהו הקשר בין אני, לא - אני וזמן ומקום?
אליעד מדגים שהמושג "אני" יוצר באופן אוטומטי את המושג "לא אני". מכיוון שיש "אני" ויש "לא אני", זה יוצר מקום וזמן - מקום שבו קיים האני והלא אני, וזמן שבו האני מתקיים בנפרד מהלא אני. אם לא היה זמן ומקום, לא הייתה יכולה להתקיים אף ישות. הכל היה אחד ללא נפרדות, ולכן לא היה קיים "אני" נפרד.
איך כל זה קשור לביטול הרצון?
אליעד ממשיך ומסביר שתחושת הרצון או חוסר הרצון היא בסך הכל חוויה של תחושה. אין הבדל אמיתי בין תחושת "אני רוצה" לתחושת "אני לא רוצה", חוץ מהחוויה של האדם. כל ההבדל בין האדם לרובוט הוא רק בתחושה שהאדם מרגיש שהוא קיים, ואילו הרובוט לא מרגיש זאת. אך מעבר לתחושה הזאת, אין הבדל אמיתי ביכולות הביטוי או הפעולות של השניים. כלומר, "אני" ו"רוצה" הן תחושות בלבד, ומאחורי כל התחושות הללו קיימת האחדות הבסיסית שבה אין שום הבדל בין רוצה ללא רוצה.
למה בפרספקטיבה של האחדות אין הבדל בין רוצה ללא רוצה?
אליעד מדגים זאת באמצעות מושג החיים והמוות. האדם ברמת הנפרדות אומר "אני רוצה לחיות ולא רוצה למות", אך מנקודת מבט שבה כל הרגעים בזמן קיימים בו זמנית, חיים ומוות הם בעצם אותה ישות אחת. לכן, מנקודת המבט הזו, לא שייך לומר "אני רוצה לחיות ולא רוצה למות". אותו הדבר לגבי "אני רוצה לגור כאן ולא רוצה לגור שם" - בנקודת המהות, אין הבדל בין כאן ושם, ולכן הרצון הופך לחסר משמעות.
כיצד מגיעים לשורש הרצון ומבטלים אותו לחלוטין?
כדי להגיע לשורש הרצון, אליעד ממליץ לשאול "למה אני רוצה את מה שאני רוצה?". כאשר האדם שואל זאת וחוקר לעומק, הוא מגיע להבנה הבסיסית שאין הבדל אמיתי בין הרצון לבין חוסר הרצון. ברגע שאדם מבין את האחדות הזאת, הוא עדיין יחווה את הרצון, אך לא יחווה אותו כחסר או כרע. הוא יחווה אותו מתוך שלמות והבנה שכל הדברים הם אחד, והרצון לא יוצר שום חיסרון.
אליעד מסיים באיחול, שהיום של כל אחד יהיה יום של רצון אמיתי, שלם וטוב, ללא כל תחושת חיסרון.
- איך לבטל את הרצון העצמי?
- מהי תחושת האחדות?
- איך להפסיק לסבול מהרצון?
- מה זה ההוויה שמאחורי המציאות?
- מהו מקור הסבל?
- איך להרגיש שלמות פנימית?
ויותר מפעם אחת הבנו שטוב ורע תלויים ברצון של האדם
הרצון של האדם יחליט אם הוא ירגיש טוב או רע, ואם הוא לא ירצה בכלל האדם, הוא לא יוכל להרגיש רע.
ולמי שלא יהיה רצון עצמי בכלל, תהיה לו הרגשה של שלמות, זה לא שיהיה טוב, או לא רע
פשוט תהיה תחושת שלמות.
ומי שרוצה לבטל את הרצון העצמי לגמרי, ושואל איך עושים זאת?
צריך להגיע למקום שבו לא היה רצון עצמי, ומה זה אומר להגיע למקום שלא היה רצון עצמי?
במציאות שלנו יש רבדים שונים, יש שנאה, ויש אהבה, יש טוב ויש רע, יש אני ולא אני
יש הבדלים של מקומות, של זמנים, יש כל מיני נפרדויות.
ויש הבדלים של אני רוצה ואני לא רוצה, וכל הנפרדויות, מחוברים במהותם
החיבור נמצא במקום, וההפך מהמקום, אין מקום, ויש סיבה ותוצאה, מה היה לפני
היה מקום שהסיבה והתוצאה, היו כישות אחת. גם הביצה והתרנגולת, ישות אחת.
ויש עומק, יש מקום לפני, בו אין הבדל בין יש רצון, לאין רצון, אין הבדל בין אני ללא אני
כי בהוויה שמהווה את המציאות, הכל אחד
וכל מה שישנו ברמה הפיסית, וברמה המטאפיזית, תחושות רגשות, ישנה הוויה אחת שהכל אחד
ויש שיקראו לה כלום, או בלתי נתפסת, או יקראו לה שום דבר, או הדבר שאי אפשר לחשוב עליו.
יש משהו בסיסי ביותר
המכנה המשותף הרחב ביותר של כל הדברים בעולם, זו ההוויה של המציאות, רגש, רצון, חומר, הכל!! מתהווה מהבסיס מההווויה, המילה אני, ולא אני, יש מקום ואין מקום
יש שתי ישויות
גם אם הן באותו מקום, זה בשני רגעי זמן באותו המקום, אז זה שניים בכל מקרה.
כי אם יהיה, אם יש רק רגע אחד, אין נפרדות, ואז לא שייך להגיד אני ולא אני
אין שייכות להבדיל בכלל בכלום.
וכל מקום שיש הבדלה, זה מקום וזמן, כל המציאות, כל מה שיש, שקיים, זה בתוך זמן ומקום
ומאחורי הדברים הקיימים, יש הוויה של אין הבדל בין כלום.
אם אתה רוצה משהו, זו רק חוויה של תחושה הרצון הזה, אתה רק מרגיש שיש רצון.
אין כל הבדל בין הרובוט לאדם, האדם רק חש שהוא רוצה, האדם מרגיש אני, והרובוט לא מרגיש אני
שהאני זו רק תחושה, ובהוויה אין מקום וזמן, כל הישויות הן אחת, ולא שייך לרצות או לא לרצות, הכל אחד, אין משמעות בפרספקטיבה שכל הרגעים באותו רגע, כך שאין הבדל בין למות לליחיות.
בחוויה של הנפרדות האדם יכול להגיד אני לא רוצה למות, או לא רוצה לגור כאן
אבל בפרספקטיבה של האחדות, של מהות כל הדברים, אין הבדל בין לגור שם או כאן או למות או לחיות
זה לא שייך אם כן להגיד דבר כזה: אני רוצה לחיות, כי אין כל הבדל במהות.
והפרספקטיבה של האחדות קיימת כרגע, זה לא משהו רחוק, זה ממש עכשיו, שהכל אחד.
ומי שיתבונן ויבין זאת, יגיע לשורש הרצון, שם אין הבדל בין רוצה ללא רוצה, הוא עדיין יחווה שהוא רוצה, אבל מתוך שלמות שהכל אחד..
ושיהיה המשך יום של רצון אמיתי, שבו אין חיסרון כלל.