מטרת האגו היא לבטל את עצמו

הרצון רוצה להתמלא, ובכך הוא מתבטל

מה קורה כשהוא כבר אינו רוצה יותר?

אז הוא נעלם, ואין רצון.

ואז הוא מתעורר בחרדה לנוכח משמעות חוסר קיומו.

כשהוא סוף סוף רגוע אז הוא חולם להיות פעיל ויצירתי

כשהוא פעיל ויצירתי אז הוא חולם להיות סוף סוף רגוע.

הוא בקונפליקט מתמיד עם המציאות, הרי שהמציאות (הזאת) היא השינוי.

גם הרצון מתקיים אך ורק ע"י זה שהוא משתנה, כי כשהוא יותר מדי זמן אותו הרצון אז הוא נעלם.

בדומה לכך שאם נסתכל על נקודה אחת יותר מדי זמן, כבר לא נראה מאום. עלינו להזיז את המבט ולהשוות את הנקודה הזאת ביחס לנקודה אחרת כדי לתפוס את קיומה.

אני תוהה לגבי אנשים שעל פני השטח תמיד מרוצים.

זורמים עם מה שקורה, מרבית התוצאות טובות בעיניהם

יש להם רצונות, אבל לא לקבל את מה שהם רוצים נתפס אצלם כלקבל משהו אפילו יותר טוב ממה שהם רצו.

מה שנקרא" פתוחים".

יש לי לפחות 2 חברים שהתחביב שלהם זה להיות תמיד מרוצים ותמיד שמחים, הם מחפשים לראות שזה אכן כך

ועל כן המוח שלהם באמת מראה להם שזה כך ומביא להם הוכחות לזה.

מה דעתכם על הפסיכולוגיה של אנשים כאלה?

מאחר ואני רואה המון סרטונים של אליעד אני יכול להגיד לך את התשובה, והתשובה היא המילה "אמת" זתומרת, שאתה אמור לחפש את כל האמת שבדברים ולחקור אותם לעומק גם דברים שנראים לך לא רלוונטים, ברגע שאתה תבין את האמת אתה תקבל עם האמת תובנות חדשות לגבי עצמך, תובנות שהשגת בכוחות עצמך על ידי המחקר שעשית על עצמך. ואתה גם תהיה יותר אמיתי ויותר שלם עם עצמך ואתה תוכל להבין שאתה יכול לחיות גם בלי הרצונות האלה, וכולנו יודעים שזו ה"אמת"!!! תנסה להבין שאתה משקר לעצמך ברגע שאתה יוצר לעצמך רצונות שאתה לא יכול לחיות בלעדיהם. אנחנו רגילים לראות את הרצונות שלנו כמושלמים, אבל גם כשאנחנו משיגים את הרצונות שלנו אנחנו מבינים מהר מאוד שהם לא מושלמים כמו שחשבנו. מסקנה: הכי טוב להיות נטרליים ואמיתיים בדיעות שלנו.

מה זה רצון? רצון של מי? של הרגש? רצון של המחשבה? רצון הנשמה? אנו מורכבים ממספר חלקים... יש את החלק של מהותינו הפנימית.. האינטואיציה.. ויש את החלק של המחשבה... האינטואיציה יושבת בבסיס של הרצון... ואז קמים השדים המחשבתיים שבסיסם הישרדותי שמונעים מאיתנו להוציא לפועל את הרצון מהותינו הפנימית... עלינו להכיל את המחשבה ולהתבונן התבוננות עמוקה על התנגדותו של אותו החלק ועל איזה מקום הוא מגן... ורק אז נוכל לשחררו...

האם אתה יכול להגיד היום בוודאות שאתה יודע את האמת.. האם את כל מה שחקרת והבנת אז והיית בטוח שבה האמת שלך הינה האמת שלך גם היום? האם גם היום מהמקום הבטוח שאתה נמצא בו אתה יכול להגיד שזו תישאר האמת שלך גם מחר, עוד שנה או עוד 20 שנה? אם כן אתה לא תחווה חופש אמיתי להתפתח וללמוד מהתנסויותך בחיים... האמת היא הפרשנות שלנו לאותה מציאות על פי מפת עולמנו. וכאשר אדם מנסה להיאחז בכל כוחו באמת שלו כי הוא חווה התנסויות הסותרות את אותה אמת הוא נאחז באמונות מגבילות רבות המזינות את אותה "האמת"... מי אמר שהרצונות שלנו מושלמים? אולי כן ואולי לא? מה זה רצון בשבילך? מי מרצה את מי ובאיזה אופן? לגבי הניטרליות אני הייתי מגדירה אותה כביטול השיפוטיות אל מול האחר ולגבי אמיתי.. אנו יכולים להיות אמיתיים אל מול עצמנו ואל מול אחרים אבל כל זה מתוך מקום מכיל שזה הדרך שלנו לראות את הדברים...

ברור שלא מצליחים!

איך בכלל חשבת שאפשר?!

הרצון לקבל שולט

תמיד נמשכים לרצון יותר מהנה ויותר טוב...

זה אומר לרצות את הרצון, לא להתנגד לו, לרצות את כל מה שקורה איתנו בחיצוני ובפנימי, גם את זה שאנו שופטים את זה שזה רע או טוב לרצות, זה אומר להכיל את הכל, גם אם קשה, זה מה שנאמר שתיקה מוחלטת (לא כוונה לא לדבר) אלא שתיקה פנימית, זורמים עם הכל, גם עם הבאסה, כי מבינים שזו עוד צורה בתוך המציאות, חלק מהמהות האחת, רק מתבטא כרצונות, כרגשות וכו'.

כל עוד אתה בחשיבה שאתה יכול לעשות משהו ולשנות את הרצון שלך, אתה מאבד את הלהיות עם מה שיש, עם מה ש"אלוהים רוצה" ממש עכשיו שיקרה איתך, בלי קשר עכשיו אם אתה זה הוא וכולי, זה עניין אחר כבר.

שזה אומר?

לא לרצות לבטל את הרצון! עצם הרצון לביטולו, זה כבר מחטיא את המטרה, פשוט לנסות להכיל את הכל, כולל כל הרצונות!

מה עושים שמנסים לבטל את הרצון ולא מצליחים?