האם אתה חכם, חכם או משוגע, משוגע או חכם, שורש השכל, לא יודע שום דבר, לא לדעת שום דבר, רשימו
האם החוויה מתרחשת מעצמה או שהיא נוצרת מתוך הבנה?
אליעד מסביר כי כאשר אדם מתחיל להתבונן אל תוך עצמו, נשאלת שאלה עמוקה: האם התהליך של הבנת דברים, התובנות וההיפוכים בחשיבה, מתרחש באופן עצמאי, או שהוא תלוי בהבנה של האדם עצמו? כאשר האדם מגיע להבנה חדשה, נשאלת השאלה אם ההבנה יוצרת את החוויה או שהחוויה קורית באופן עצמאי ואז האדם מבין אותה. אליעד טוען שהחוויה מתרחשת ברגע שישנה הבנה, כלומר, האדם מבין ומשום כך חווה, ולא שהחוויה מתרחשת מעצמה.
לדוגמה, אם האדם לא יבין דבר מסוים, החוויה הקשורה בו לא תתרחש כלל. ההבנה היא זו שיוצרת את החוויה, ולכן אם לא הייתה הבנה, החוויה לא הייתה יכולה לקרות.
האם אתה באמת חכם, או שאתה רק חושב שאתה חכם?
אליעד מציג דוגמה על חבר חכם שחושב שהוא יודע ומבין את המציאות לעומקה. הוא מתאר מצב שבו הוא אומר משפטים פילוסופיים כמו "אין הבדל בין יש לאין, " אך חברו, שנחשב לחכם, לא מסוגל לקבל את הרעיון הזה וטוען שזו שטות. אותו אדם חכם כביכול "תופס" את אליעד באי - היגיון או בטעות מחשבתית. אליעד משתמש בדוגמה זו כדי להמחיש שהאדם החכם הוא כזה שחושב שהוא יודע משהו בוודאות, ולכן כאשר אדם חכם שומע דבר שסותר את תפיסתו, הוא מתנגד לכך באופן אוטומטי.
הנקודה שאליעד מנסה להעביר היא שהאדם החכם כביכול נמצא כל הזמן בניסיון להוכיח לעצמו שהוא צודק. ברגע שאדם מנסה להיות בטוח באופן מוחלט במשהו - למשל, שהוא אכל ארוחת בוקר - הוא מתחיל להטיל ספק ולחקור עד לרמה שבה הוא מגיע לאי - ודאות מוחלטת.
מה קורה כאשר מנסים לדעת משהו באופן מוחלט?
אליעד מסביר את התהליך כך: אדם יכול להיות בטוח בדבר פשוט כמו שאכל ארוחת בוקר, אך אם הוא יחליט לחפש את הוודאות המוחלטת לגבי זה, הוא יתחיל לשאול את עצמו שאלות כגון "האם באמת אכלתי?", "אולי אני רק מדמיין?", וכך הלאה. כשהוא חוקר מספיק עמוק, הוא מגלה שהוא אינו יכול לדעת בוודאות מוחלטת שאכן אכל. וכאשר הוא מגיע לתחתית הבדיקה, לתוך אי - הידיעה המוחלטת, מתרחשת התנתקות מוחלטת מכל ידע.
בנקודה הזו האדם לא יודע שום דבר, אין לו שום חוויה מוגדרת או זיכרון מוגדר. כשהוא חוזר למצב רגיל, הוא חוזר עם ה"רשימו" - הרושם שנותר לו מאותה חוויה של אי - ידיעה. בדיוק כפי שפעם ראשונה שלמד ABC הייתה מורכבת, ופעם שנייה קלה יותר משום שכבר היה רשימו מהחוויה הקודמת.
מהו מצב של אי - ידיעה מוחלטת וכיצד הוא משפיע על התודעה?
אליעד מתאר מצב שבו האדם מגיע למצב מוחלט של "לא יודע כלום". במצב כזה אין שום זהות, אין שום ידיעה, אין שום תחושה מוגדרת. אבל כשהאדם חוזר מהמצב הזה אל המציאות הרגילה, הוא חוזר עם ידיעה ברורה של מה שקרה. הוא יודע שדברים מסוימים קרו, אך הוא זוכר זאת מתוך מקום של אי - ידיעה מוחלטת. כלומר, לאחר שחווה את מצב האי - ידיעה, האדם יכול לחוות את המציאות ממקום חדש לגמרי.
אליעד מדגיש שכדי להגיע למצב של אי - ידיעה מוחלטת, האדם צריך לבדוק כל דבר לעומק ולשאול על כל דבר: "האם זה באמת כך?", "האם זה באמת קורה?". הבדיקה האינטנסיבית הזו מובילה בסופו של דבר למצב של "לא יודע" מוחלט, שם האדם מאבד את כל נקודות האחיזה בתודעה.
כיצד ההתבוננות על העצמי מובילה למסה...
אליעד מסביר כי כאשר אדם מתחיל להתבונן אל תוך עצמו, נשאלת שאלה עמוקה: האם התהליך של הבנת דברים, התובנות וההיפוכים בחשיבה, מתרחש באופן עצמאי, או שהוא תלוי בהבנה של האדם עצמו? כאשר האדם מגיע להבנה חדשה, נשאלת השאלה אם ההבנה יוצרת את החוויה או שהחוויה קורית באופן עצמאי ואז האדם מבין אותה. אליעד טוען שהחוויה מתרחשת ברגע שישנה הבנה, כלומר, האדם מבין ומשום כך חווה, ולא שהחוויה מתרחשת מעצמה.
לדוגמה, אם האדם לא יבין דבר מסוים, החוויה הקשורה בו לא תתרחש כלל. ההבנה היא זו שיוצרת את החוויה, ולכן אם לא הייתה הבנה, החוויה לא הייתה יכולה לקרות.
האם אתה באמת חכם, או שאתה רק חושב שאתה חכם?
אליעד מציג דוגמה על חבר חכם שחושב שהוא יודע ומבין את המציאות לעומקה. הוא מתאר מצב שבו הוא אומר משפטים פילוסופיים כמו "אין הבדל בין יש לאין, " אך חברו, שנחשב לחכם, לא מסוגל לקבל את הרעיון הזה וטוען שזו שטות. אותו אדם חכם כביכול "תופס" את אליעד באי - היגיון או בטעות מחשבתית. אליעד משתמש בדוגמה זו כדי להמחיש שהאדם החכם הוא כזה שחושב שהוא יודע משהו בוודאות, ולכן כאשר אדם חכם שומע דבר שסותר את תפיסתו, הוא מתנגד לכך באופן אוטומטי.
הנקודה שאליעד מנסה להעביר היא שהאדם החכם כביכול נמצא כל הזמן בניסיון להוכיח לעצמו שהוא צודק. ברגע שאדם מנסה להיות בטוח באופן מוחלט במשהו - למשל, שהוא אכל ארוחת בוקר - הוא מתחיל להטיל ספק ולחקור עד לרמה שבה הוא מגיע לאי - ודאות מוחלטת.
מה קורה כאשר מנסים לדעת משהו באופן מוחלט?
אליעד מסביר את התהליך כך: אדם יכול להיות בטוח בדבר פשוט כמו שאכל ארוחת בוקר, אך אם הוא יחליט לחפש את הוודאות המוחלטת לגבי זה, הוא יתחיל לשאול את עצמו שאלות כגון "האם באמת אכלתי?", "אולי אני רק מדמיין?", וכך הלאה. כשהוא חוקר מספיק עמוק, הוא מגלה שהוא אינו יכול לדעת בוודאות מוחלטת שאכן אכל. וכאשר הוא מגיע לתחתית הבדיקה, לתוך אי - הידיעה המוחלטת, מתרחשת התנתקות מוחלטת מכל ידע.
בנקודה הזו האדם לא יודע שום דבר, אין לו שום חוויה מוגדרת או זיכרון מוגדר. כשהוא חוזר למצב רגיל, הוא חוזר עם ה"רשימו" - הרושם שנותר לו מאותה חוויה של אי - ידיעה. בדיוק כפי שפעם ראשונה שלמד ABC הייתה מורכבת, ופעם שנייה קלה יותר משום שכבר היה רשימו מהחוויה הקודמת.
מהו מצב של אי - ידיעה מוחלטת וכיצד הוא משפיע על התודעה?
אליעד מתאר מצב שבו האדם מגיע למצב מוחלט של "לא יודע כלום". במצב כזה אין שום זהות, אין שום ידיעה, אין שום תחושה מוגדרת. אבל כשהאדם חוזר מהמצב הזה אל המציאות הרגילה, הוא חוזר עם ידיעה ברורה של מה שקרה. הוא יודע שדברים מסוימים קרו, אך הוא זוכר זאת מתוך מקום של אי - ידיעה מוחלטת. כלומר, לאחר שחווה את מצב האי - ידיעה, האדם יכול לחוות את המציאות ממקום חדש לגמרי.
אליעד מדגיש שכדי להגיע למצב של אי - ידיעה מוחלטת, האדם צריך לבדוק כל דבר לעומק ולשאול על כל דבר: "האם זה באמת כך?", "האם זה באמת קורה?". הבדיקה האינטנסיבית הזו מובילה בסופו של דבר למצב של "לא יודע" מוחלט, שם האדם מאבד את כל נקודות האחיזה בתודעה.
כיצד ההתבוננות על העצמי מובילה למסה...
- מהי אי ידיעה מוחלטת?
- כיצד מגיעים להבנה מוחלטת?
- מהו רשימו?
- האם החוויה נוצרת או מתרחשת?
- מהי מסה קריטית של התודעה?
050-3331-331