איך לא להרגיש רע כשהמציאות לא כרצונך?

אחת השאלות המרכזיות שאדם יכול לשאול את עצמו כדי להקל על הסבל בחייו היא: "איך לא להרגיש רע מכך שהמציאות לא כרצוני?". אליעד כהן מציג פתרון ייחודי המבוסס על ההבנה שהרצון שלך אינו באמת שלך, ולכן אין צורך לקחת אותו באופן אישי. בדרך כלל, אנשים חווים כאב, תסכול או אכזבה כאשר המציאות מתנגשת עם הרצונות שלהם. אך מה יקרה אם תבין שהרצונות האלו כלל לא שייכים לך באמת?

למה לא לקחת את הרצון שלך באופן אישי?

אליעד מסביר שכאשר מישהו אחר חווה רצון כלשהו, לדוגמה רעב, רוב האנשים אינם סובלים מזה באופן אישי. למשל, כששומעים שיש רעב באפריקה, אדם בדרך כלל לא מרגיש סבל או כאב אישי. לעומת זאת, כשאותו אדם עצמו רעב, הוא מרגיש זאת בעוצמה רבה, מכיוון שהוא מזדהה עם הרצון הזה כמשהו אישי. המפתח להפחתת סבל הוא ליישם את אותה פרספקטיבה גם כלפי הרצונות של עצמך. כלומר, להפסיק להתייחס לרצון שלך כאילו הוא חלק אינטגרלי ממך, ולהתחיל להתייחס אליו כאל "רצון חיצוני".

כיצד להבין שהרצון הוא לא שלך אלא של המציאות?

הנקודה המרכזית בהרצאה היא שהמציאות עצמה היא זו שיוצרת את הרצונות שלך. הרצון שלך, כמו גם המחשבות, הרגשות והתודעה שלך, אינם באמת נוצרים מתוך איזו ישות פנימית אישית, אלא הם חלק מהמערכת שהמציאות מפעילה. המציאות יוצרת בך רצון, ואז גורמת לך לחשוב שזה הרצון שלך, ואתה מתחיל להזדהות איתו. אבל למעשה, מדובר ברצון שנוצר באופן אוטומטי, ללא קשר ל"עצמי" אמיתי כלשהו.

לדוגמה, כאשר מישהו רוצה לעקוף אותך בפקק תנועה, אתה מרגיש רע. למה? כי זה נתפס כאילו יש לך רצון אישי שלא יעקפו אותך. אך אם היית מתייחס לרצון הזה כאל משהו חיצוני ולא אישי, בדיוק כמו שאתה מתייחס לרצון של אנשים רעבים באפריקה, הסבל שלך היה פוחת משמעותית.

איך אפשר להתייחס לעצמך כמו למחשב שמציג רצונות?

אליעד נותן דוגמה של רכב שבו נדלקת נורה שאומרת "צריך דלק". האם הרכב עצמו מרגיש רע או סובל מהעובדה הזו? כמובן שלא. מדובר בפקודה או אינדיקציה שהמערכת שלו מציגה. באותה צורה, גם אתה יכול להתייחס לרצונות שלך כאל פקודות שהמערכת (המציאות) מציגה לך, ללא צורך להזדהות איתם רגשית או נפשית.

כאשר מופיע בך רצון, במקום לקחת אותו כמשהו אישי עמוק, התייחס אליו בדיוק כמו התראה במחשב או ברכב: "יש כאן משהו שהמערכת מראה לי שאני צריך, אך אני לא חייב לסבול מזה אם הדבר לא מתממש".

איך לחקור רצונות כדי להפחית סבל?

דרך נוספת ויעילה שאליעד מציג היא חקירת הרצון. כדי לנטרל או לפחות להפחית את הסבל שנגרם לך מהרצון, שאל את עצמך:

• למה אני רוצה את זה בכלל?
• מה יקרה אם לא אקבל את זה?
• מה זה נותן לי אם אשיג את זה?
• למה אכפת לי בכלל מהתוצאה?

באמצעות השאלות האלו, תגלה לעומק את חוסר המשמעות של הרצונות שלך. אם תבין שהרצון לא באמת אישי, לא תסבול כאשר הוא לא מתגשם, ואף לא תתרגש יותר מדי כשהוא כן מתגשם.

דוגמה להמחשת שיטת החקירה:

נניח שאתה רוצה להרגיש טוב. אליעד מציע לשאול: "למה אתה בכלל רוצה להרגיש טוב?". גם אם תענה לעצמך: "כי זה טוב להרגיש טוב", אליעד ממשיך לשאול: "אז מה? מה אכפת לך בכלל אם תרגיש טוב או רע? אם תמות, אז תמות. אם תסבול, אז תסבול. מה זה באמת משנה?". באמצעות שאלות אלו אתה מתחיל להבין שהרצון הוא רק "פקודה של המציאות", שאין בה שום דבר אישי או הכרחי באמת.

איך להפוך את הגישה הזו למעשית בחיי היום - יום?

כדי ליישם את הגישה של אליעד, עליך לתרגל הסתכלות מרוחקת יותר על הרצונות שלך. בפועל, המשמעות היא שברגע שמתעורר בך רצון חזק כלשהו, אל תמהר להרגיש רע אם המציאות לא מתאימה לרצונך. במקום זאת, תזכיר לעצמך: "הרצון הזה הוא לא באמת שלי, זה משהו שהמציאות יוצרת, ולכן אני לא חייב לקחת אותו באופן אישי". ככל שתתרגל יותר, תגלה שאתה סובל פחות ממצבים שבהם המציאות לא כרצונך.

השלכות הבנת הרצון כלא - אישי על חייך:

כשאתה מבין שהרצון שלך לא באמת שלך, תחווה פחות תסכול, אכזבה או כעס כאשר דברים לא מתרחשים כפי שרצית. מצד שני, גם ההתלהבות או השמחה מרצון שמתמלא תפחת, אבל התוצאה היא חוויה פנימית מאוזנת יותר של המציאות.

בסיכומו של דבר, אליעד מדגיש שוב ושוב את חשיבות ההבנה הזו: הרצון שלך הוא לא באמת שלך, אל תיקח אותו באופן אישי, ותוכל לחיות בשקט ובשלווה גדולה יותר, מבלי להיות תלוי כל כך בהתגשמות הרצונות שלך.

איך לא להרגיש רע מכך שהמציאות נגד רצונך?

כדי לא להרגיש רע מכל דבר, עליך להפסיק לקחת את הרצון שלך באופן אישי. מה זה אומר? אנשים בדרך כלל מתייחסים לרצונם כאילו הוא חלק מהם, אך אם נסתכל על זה אחרת - נוכל להפחית את הסבל.

איך להבין שהרצון שלך לא שלך?

ניקח דוגמה: אם אדם אחר אומר שהוא רעב, כמה זה משפיע עליך? כנראה שזה לא מטריד אותך כמו אם אתה בעצמך היית רעב. כך גם עם אנשים רעבים באפריקה - אתה לא חש בכך כאילו אתה בעצמך גווע ברעב, כי זה לא הרצון שלך.

לעומת זאת, כשמישהו רוצה לעקוף אותך בפקק, זה כבר מתחיל להפריע לך. למה? כי פתאום זה מרגיש כמו רצון שלך שהוא לא יעקוף. אבל מה אם היית מבין שזה לא באמת הרצון שלך? שהוא לא אישי?

איך המציאות יוצרת את הרצון שלך?

המציאות יוצרת את הרצון שלך, את הרגשות שלך, ואת המחשבות שלך, אך היא גם גורמת לך לחשוב שהרצון הזה הוא שלך. למעשה, המציאות יוצרת לך רצון ומריצה אותך אחריו, אבל האם באמת זה "אתה" שרוצה?

לדוגמה, אם אתה רוצה להיות בריא - למה? מה אכפת לך? אם תמות, אז תמות. אם תסבול, אז תסבול. השאלה היא למה אתה בכלל מרגיש אכפתיות כלפי הרצון שלך?

איך לשנות את נקודת המבט שלך על הרצון?

הרעיון הוא להתייחס לרצון שלך כמו לפקודה של מחשב. לדוגמה, כשהרכב שלך נדלקת נורה שאומרת "צריך דלק", האם הרכב בעצמו מרגיש רע מזה? לא. זו רק פקודה. כך גם אתה יכול להתייחס לרצון שלך - כמשהו שהמערכת שלך "מציגה", אך אין סיבה להיקשר אליו יותר מדי.

איך חוקרים ומנטרלים רצון?

אפשר לשאול:

- למה אני רוצה את זה?

- מה זה נותן לי?

- מה יקרה אם לא אקבל את זה?

כך ניתן להבין שהרצון שלך הוא לא בהכרח שלך, ואם תבין זאת - פחות תסבול כאשר המציאות אינה בהתאם לרצונך.

אז אני רוצה משהו, אז מה? מה זה משנה?