הקורונה והשיגעון האנושי, אולי אני משוגע כמו מאמיני הקורונה? אולי אני משוגע כמו מכחישי הקורונה? הקורונה והמין האנושי, להטיל ספק בשכל האנושי, אולי כולם טועים? אולי כולם משוגעים? אולי אני משוגע? אולי המשוגע חכם? חכם או משוגע
האם כולנו משוגעים בגלל הקורונה?
הקורונה חשפה בפני המין האנושי את העובדה שכנראה כל בני האדם, כולל אלו שנחשבים לחכמים ומשכילים ביותר, יכולים בקלות להשתגע ולאבד את שפיותם. אליעד כהן מסביר שבמהלך תקופת הקורונה העולם התחלק לשני סוגים עיקריים של אנשים, שכל צד חושב שהצד השני הוא המשוגע. מצד אחד, היו אלו שהאמינו שיש מגיפה קטלנית, שיצרו היסטריה וחשבו שהעולם נמצא באסון קטסטרופלי. מצד שני, היו אלו שהאמינו שאין כלל קורונה, וטענו שהכל קונספירציה אחת גדולה ומיותרת.
האם חכמים יכולים להשתגע פתאום?
אליעד מדגיש שהקורונה הוכיחה שגם אנשים אינטליגנטים, משכילים וחכמים, אלו שאנחנו רגילים לחשוב עליהם כבעלי שיקול דעת נכון, יכולים להשתגע ולהחזיק בדעות מוזרות. הוא נותן דוגמה לכך שאנשים רבים, שנראו בעבר חכמים לחלוטין, פתאום החלו להאמין בתיאוריות מוזרות או להכחיש עובדות ברורות, רק בגלל שהמציאות של הקורונה גרמה להם לאבד משהו בשיקול דעתם.
איך הקורונה חושפת את האופי האנושי?
הקורונה, לפי אליעד, משמשת למעשה כמראה עבור האנושות, החושפת את הקלות שבה בני אדם יכולים להיות קרובים לטירוף או לטמטום. הוא מסביר שאם רוב העולם היה מסכים על נושא הקורונה ורק קבוצה קטנה היתה טוענת אחרת, אפשר היה לפטור אותם כקומץ קטן של אנשים משוגעים. אך המצב אינו כזה. העולם התחלק לשני מחנות גדולים - אחד מאמין בקורונה והשני מתכחש לה - ושניהם גדולים מספיק כדי להעיד על כך שהמין האנושי, כמכלול, לא רחוק מהטירוף.
האם יכול להיות שכולנו טועים, גם בדברים שאנחנו בטוחים בהם?
אליעד מפנה את השאלה אל הצופים: אם אדם יכול להיות בטוח שהוא צודק לגבי נושא מסוים ועדיין לטעות, אולי גם במצבים אחרים הוא עושה טעויות דומות. למשל, אם אדם מתכחש לקורונה ובטוח שאלו שמאמינים בה הם טיפשים, אולי באותה מידה הוא עצמו מחזיק בדעות אחרות שהן שגויות באותה עוצמה. באופן דומה, מי שמאמין בקורונה וחושב שהכופרים בה הם חסרי הבנה, אולי גם הוא טועה באמונה חזקה אחרת שלו. הרעיון המרכזי של אליעד הוא לעודד הטלת ספק תמידית, גם בדברים שנראים לנו מובנים מאליהם.
האם אנחנו באמת יכולים לדעת מי המשוגע ומי החכם?
אליעד מזכיר שביום - יום, אותם אנשים שאנו מכנים משוגעים הם בדרך כלל חכמים ורגילים לגמרי. הקורונה פשוט חשפה את האפשרות שגם האדם החכם ביותר יכול להיות משוגע בנסיבות מסוימות. הוא חוזר ומדגיש שאין כאן עניין של עובדות, אלא של הבנה עמוקה יותר על טבע האדם. מה שחשוב הוא שכל אחד יפקפק ויטיל ספק בעצמו, באמונותיו ובדעותיו, גם כשהוא משוכנע שהוא החכם ביותר.
האם יש מישהו שבאמת יוצא מהכלל?
אליעד מבהיר, בהומור קל, שהדברים לא מתייחסים אליו באופן אישי, כיוון שהוא "מספיק דפוק לא לחשוב שהוא דפוק". אך הוא מתכוון בצורה רצינית לכך שכל אדם אחר חייב לקחת את הדברים ברצינות ולשאול את עצמו האם גם הוא משתייך למחנה של המשוגעים מבלי לדעת זאת.
לסיכום - מה המסר המרכזי שצריך לקחת מתקופת הקורונה?
המסר שאליעד כהן רוצה להעביר הוא להטיל ספק בעצמנו תמיד, לבדוק כל אמונה וכל ודאות שיש לנו. הוא מסכם שכפי שהקורונה חשפה את הטירוף האנושי, כך כל אדם חייב לשקול היטב את עמדותיו ואמונותיו, שכן ייתכן מאוד שהוא טועה, גם כשזה נראה לו בלתי אפשרי. המסר של אליעד הוא שהטלת ספק עצמית היא חיונית, כי היא שומרת אותנו מפני אותו טירוף קולקטיבי שהקורונה גילתה לנו שהמין האנושי מסוגל לו בקלות רבה.
הקורונה חשפה בפני המין האנושי את העובדה שכנראה כל בני האדם, כולל אלו שנחשבים לחכמים ומשכילים ביותר, יכולים בקלות להשתגע ולאבד את שפיותם. אליעד כהן מסביר שבמהלך תקופת הקורונה העולם התחלק לשני סוגים עיקריים של אנשים, שכל צד חושב שהצד השני הוא המשוגע. מצד אחד, היו אלו שהאמינו שיש מגיפה קטלנית, שיצרו היסטריה וחשבו שהעולם נמצא באסון קטסטרופלי. מצד שני, היו אלו שהאמינו שאין כלל קורונה, וטענו שהכל קונספירציה אחת גדולה ומיותרת.
האם חכמים יכולים להשתגע פתאום?
אליעד מדגיש שהקורונה הוכיחה שגם אנשים אינטליגנטים, משכילים וחכמים, אלו שאנחנו רגילים לחשוב עליהם כבעלי שיקול דעת נכון, יכולים להשתגע ולהחזיק בדעות מוזרות. הוא נותן דוגמה לכך שאנשים רבים, שנראו בעבר חכמים לחלוטין, פתאום החלו להאמין בתיאוריות מוזרות או להכחיש עובדות ברורות, רק בגלל שהמציאות של הקורונה גרמה להם לאבד משהו בשיקול דעתם.
איך הקורונה חושפת את האופי האנושי?
הקורונה, לפי אליעד, משמשת למעשה כמראה עבור האנושות, החושפת את הקלות שבה בני אדם יכולים להיות קרובים לטירוף או לטמטום. הוא מסביר שאם רוב העולם היה מסכים על נושא הקורונה ורק קבוצה קטנה היתה טוענת אחרת, אפשר היה לפטור אותם כקומץ קטן של אנשים משוגעים. אך המצב אינו כזה. העולם התחלק לשני מחנות גדולים - אחד מאמין בקורונה והשני מתכחש לה - ושניהם גדולים מספיק כדי להעיד על כך שהמין האנושי, כמכלול, לא רחוק מהטירוף.
האם יכול להיות שכולנו טועים, גם בדברים שאנחנו בטוחים בהם?
אליעד מפנה את השאלה אל הצופים: אם אדם יכול להיות בטוח שהוא צודק לגבי נושא מסוים ועדיין לטעות, אולי גם במצבים אחרים הוא עושה טעויות דומות. למשל, אם אדם מתכחש לקורונה ובטוח שאלו שמאמינים בה הם טיפשים, אולי באותה מידה הוא עצמו מחזיק בדעות אחרות שהן שגויות באותה עוצמה. באופן דומה, מי שמאמין בקורונה וחושב שהכופרים בה הם חסרי הבנה, אולי גם הוא טועה באמונה חזקה אחרת שלו. הרעיון המרכזי של אליעד הוא לעודד הטלת ספק תמידית, גם בדברים שנראים לנו מובנים מאליהם.
האם אנחנו באמת יכולים לדעת מי המשוגע ומי החכם?
אליעד מזכיר שביום - יום, אותם אנשים שאנו מכנים משוגעים הם בדרך כלל חכמים ורגילים לגמרי. הקורונה פשוט חשפה את האפשרות שגם האדם החכם ביותר יכול להיות משוגע בנסיבות מסוימות. הוא חוזר ומדגיש שאין כאן עניין של עובדות, אלא של הבנה עמוקה יותר על טבע האדם. מה שחשוב הוא שכל אחד יפקפק ויטיל ספק בעצמו, באמונותיו ובדעותיו, גם כשהוא משוכנע שהוא החכם ביותר.
האם יש מישהו שבאמת יוצא מהכלל?
אליעד מבהיר, בהומור קל, שהדברים לא מתייחסים אליו באופן אישי, כיוון שהוא "מספיק דפוק לא לחשוב שהוא דפוק". אך הוא מתכוון בצורה רצינית לכך שכל אדם אחר חייב לקחת את הדברים ברצינות ולשאול את עצמו האם גם הוא משתייך למחנה של המשוגעים מבלי לדעת זאת.
לסיכום - מה המסר המרכזי שצריך לקחת מתקופת הקורונה?
המסר שאליעד כהן רוצה להעביר הוא להטיל ספק בעצמנו תמיד, לבדוק כל אמונה וכל ודאות שיש לנו. הוא מסכם שכפי שהקורונה חשפה את הטירוף האנושי, כך כל אדם חייב לשקול היטב את עמדותיו ואמונותיו, שכן ייתכן מאוד שהוא טועה, גם כשזה נראה לו בלתי אפשרי. המסר של אליעד הוא שהטלת ספק עצמית היא חיונית, כי היא שומרת אותנו מפני אותו טירוף קולקטיבי שהקורונה גילתה לנו שהמין האנושי מסוגל לו בקלות רבה.
- האם הקורונה היא קונספירציה?
- איך הקורונה משפיעה על השפיות האנושית?
- האם כולנו מטורפים בגלל הקורונה?
- האם אני משוגע או חכם?
- הטלת ספק בשכל האנושי
- מי באמת צודק בוויכוח על הקורונה?
050-3331-331