... גאווה היא גם סוג של שנאת זרים. כי כאשר האדם מתגאה על כך שיש לו דבר מסוים וכיוב, הרי שבעצם יש כאן סוג של ביזוי, חוסר הערכה, ואפילו שנאה למצב של חברו. כי אילו
אהב את האדם והעריך האדם את המצב של חברו, כמו שהוא מעריך
ואוהב את מצבו, הרי שממילא לא הייתה כאן גאווה. והגאווה היא כאשר האדם חושב שהוא טוב יותר מחברו. והאדם מרגיש טוב מכך שהוא רחוק מהמצב השנוא ... כמותו, מי שלא מסוגל להבין את כל זה, הרי שבוודאות שיש דברים שבהם הוא גם שונא את עצמו ולא מסוגל לקבל את עצמו. כי שנאת זרים ושנאה עצמית מהותן היא אחת. כאשר האדם
אוהב את המציאות, כאשר האדם מרגיש טוב עם עצמו, כאשר האדם מאושר, כאשר האדם מרגיש
אהבה כלפי כל מה שקיים, אדם כזה
יאהב גם את עצמו, וגם
יאהב את זולתו ואת סביבתו. כאשר האדם רואה את עצמו כדבר אחד עם כל מה שקיים, במקרה כזה אדם כזה לא יצטרך
לאהוב באהבת חינם את זולתו, אלא
האהבה שלו לזולתו תהיה
אהבה עצמית ממש. מאחר שהאדם מרגיש אחדות עם כל דבר. ואפילו אם מישהו פוגע באדם, אם האדם
אוהב את המציאות באמת, הרי שהוא יהיה מסוגל להכיל בתוכו גם את האדם שפוגע בו
ולאהוב גם אותו, תוך כדי זה שהוא ינסה להימנע מפגיעה, ועדיין הוא
יאהב אותו (שזהו חיבור ההפכים והשלמות כמבואר). ומי שלא
אוהב את המציאות, ומי שלא
אוהב את עצמו, ומי שלא מסוגל לראות את הטוב שיש בכל דבר וליהנות מכל דבר, על ידי זה הוא נופל לשנאת זרים ולשנאה עצמית, שזהו העונש הגדול ביותר שהאדם יכול לקבל. כי השנאה אוכלת את האדם מבפנים.
ואהבה אמיתית, פירושה שהאדם ככ
אוהב את חברו, עד שהוא שמח שחברו קיים במציאות, גם אם הוא לא נמצא כרגע עם חברו. ושנאה אמיתית, פירושו שהאדם לא מסוגל להיות קיים בעולם ולהרגיש ... אינם חיים, משום שהוא חושב שהמציאות היא לא טובה, מאחר שחברו ששנוא עליו קיים בעולם. וכאשר האדם שונא מישהו או משהו, הרי שבעצם הוא שונא את המציאות. כי אי אפשר
לאהוב את המציאות, אבל לשנוא חלקים ממנה. כי הדבר דומה לאדם
שיאהב את עצמו בשלמות, אבל ישנא את היד השמאלית שלו וכיוב. שהדבר אינו אפשרי. ומי ששונא משהו בעולם, הרי שזה גורם לכך שהוא
יאהב את המציאות פחות, וזה עצמו העונש שלו. והסיבה שבגללה האדם שונא את חברו בשנאת חינם, והסיבה שבגללה קיימת בדלנות, אנטישמיות וגזענות, היא ... גזענות, שנאת זרים, שנאת חינם, כעס, נקמה, עצבים, אנטישמיות וכיוב. כי מי שיתבונן בעניין יראה, כי מהותה של הגזענות והבדלנות, היא שהאדם לא מעריך את עצמו ולא
אוהב את עצמו כפי מה שהוא. ואז הוא מגדיר את עצמו ומבדיל את עצמו משאר סביבתו. ולאחר מכן האדם בונה לעצמו איזו תיאוריה ואיזה דמיון, שההגדרה ... של חברו. ואז האדם מתחיל לשנוא את ההגדרה של חברו, כדי להעלות את הערך העצמי שלו בעיני עצמו. והגזענות והבדלנות והגאווה וכולי, כולן שורשן במסכנות של האדם שלא
אוהב את עצמו ושלא מסוגל ליהנות מהדברים כפי מה שהם. ואז הוא צריך ליצור לעצמו נקודת אחיזה כלשהי, כדי להעלות את הערך העצמי שלו עבור עצמו, כדי ליצור עבור עצמו משמעות כלשהי, כדי להרגיש טוב יותר
ולאהוב את עצמו. כי כאשר האדם מעריך את עצמו יותר מאשר את חברו, וכאשר האדם מתגאה על חברו, הרי שבעצם המשמעות של זה היא, שהאדם מרגיש שהוא נמצא ... העצמי של האדם ביחס לעצמו עולה. אך מצד האמת, הדבר הזה הוא גם מיותר לגמרי, והוא גם עונש עצמי. כי כל גאווה וכל שנאת זרים וכל גזענות וכיוב, כולן לא מאפשרות לאדם
לאהוב את המציאות. כי אי אפשר לשנוא חלק מהמציאות, ועדיין
לאהוב את כולה בשלמות. וכאשר האדם לא
אוהב את המציאות, הרי שזה עצמו העונש שלו, משום שהוא נהנה פחות מהמציאות וכולי... ומה בכל זאת טוב בשנאת חינם, בשנאת זרים וכולי? ואם שנאה ... לאחדות השלמה, רק הוא מסוגל להכיל בתוכו את שנאת החינם בצורה טובה. ונסביר: כי כפי שכבר ביארתי, השלמות היא כאשר האדם מכיל בתוכו את ההפכים. וכל זמן שהאדם לא
אוהב את הכל באותה עוצמה, הרי שהוא לא מסוגל להכיל בתוכו שנאה. כי השנאה אוכלת אותו כנל, והשנאה היא העונש של האדם עצמו. אך כאשר האדם מגיע אל ... שמכך הרי נוצר הרצון של האדם, הרי שהכל מהותו היא שנאת חינם. ושנאת החינם בשורשה, מהותה היא שהכל ככ טוב, עד שהטוב יכול להכיל בתוכו שנאה ועדיין להישאר ולהיות
אהבה. אך כל הדברים האלו רלוונטיים, רק למי שהגיע אל השלמות, שהוא צריך להיות מסוגל לשנוא, כדי להתקיים. כי כאשר הכל טוב והכל אחד, אין שום ... חינם וכיוב. וזה העונש עצמו של האדם, שהוא לא מבין שהכל אחד, ועל ידי זה הוא לא נהנה מחייו באמת. אך מי שמסתכל על השורש, ומבין שהכל אחד, על ידי זה הוא מגיע
לאהבה אמיתית וכולי. ...