קורונה וכל המוסיף גורע, תקנות הקורונה, למה אנשים לא מקשיבים לחוקי הקורונה? מהי הטעות של חוקי הקורונה? מהו השקר של סגר הקורונה? איך לתת הנחיות? חטא אדם הראשון, מסכות הקורונה, הגבלות הקורונה, מחדלי הקורונה הגל השני, לתת הוראות
למה אנשים לא מקשיבים לחוקי הקורונה?
אליעד כהן מסביר מדוע אנשים רבים אינם מקשיבים או מזלזלים בתקנות הקורונה. הסיבה המרכזית אותה הוא מציג היא העיקרון של "כל המוסיף גורע". לפי עיקרון זה, כשמוסיפים לתקנות דברים מיותרים, אנשים לא רק שלא מבצעים את התוספות, אלא מזלזלים גם בתקנות החשובות וההכרחיות.
אליעד נותן דוגמה מהתנ"ך, מסיפור חטא האדם הראשון. לפי אחד הסיפורים, אלוהים אמר לאדם הראשון שאסור לו לאכול מעץ הדעת. האדם הראשון חשב שהוא חכם יותר והחליט להוסיף על דברי אלוהים ואמר לאשתו שאסור גם לגעת בעץ, מתוך חשיבה שאם היא לא תיגע בעץ היא בוודאי לא תאכל ממנו. מה שקרה בפועל הוא שהנחש דחף את חוה לעץ, והיא נגעה בו וגילתה שלא קרה לה כלום. הנחש השתמש בכך כדי לשכנע אותה שגם אם תאכל מהעץ לא יקרה לה דבר, וכך בסוף היא אכלה והפרה את האיסור. דוגמה זו ממחישה שדווקא ההחמרה המיותרת של התקנה, הובילה לכך שהאיסור המקורי נפגע, ובכך חכמים אמרו "כל המוסיף גורע".
מה הטעות המרכזית של תקנות הקורונה?
אליעד מקשר את העיקרון הזה לתקנות הקורונה ולמסיכות. לדעתו, אם הרשויות היו מגדירות הנחיה פשוטה והגיונית - למשל, לשים מסיכה רק כאשר נמצאים במקום סגור או במרחק קטן מאנשים אחרים - סביר להניח שיותר אנשים היו שומרים על הכלל. אך כשהתקנות אומרות לאנשים לשים מסיכה גם כשהם הולכים ברחוב לבד, התקנה נתפסת כמוגזמת ולא הגיונית, ואנשים מזלזלים בה. מכיוון שאנשים תופסים את התקנות כמוגזמות, הם מתחילים להתעלם גם מהחלקים החשובים וההגיוניים בתקנות.
מה השקר של סגר הקורונה?
אליעד ממשיך ומצביע על האבסורד בתקנות שהובילו לזלזול ציבורי רחב. למשל, בתקופת הסגר היה מותר ללכת לסופרמרקט, לעמוד בתורים ארוכים, לגעת במוצרים, ולבלות זמן רב בחברת אנשים רבים. אך באותה העת נאסר להגיע למסעדה להזמין אוכל בטלפון ולאסוף אותו מהרכב. חוסר ההיגיון הזה גרם לאנשים לזלזל בתקנות ולראות אותן כלא אמינות.
איך אנשים עקפו את התקנות האבסורדיות?
כדוגמה נוספת הוא מציין את איסור קיום שוק ארבעת המינים בתקופת הסגר. מאחר שהסופרמרקטים נשארו פתוחים, הפתרון היה פשוט: עשו שוק ארבעת המינים בתוך הסופר עצמו או סמוך אליו, וכך עקפו את ההנחיות. אנשים ראו בזה חוסר עקביות בתקנות והמשיכו לזלזל בהן.
בנוסף, הוא מתייחס להנחיות לגבי בתי כנסת ותפילות בקפסולות. אליעד טוען כי בפועל איש לא באמת אכף את התקנות הללו. הוא מביא כדוגמה את בני ברק וטוען שבמהלך החגים לא הייתה באמת אכיפה של המשטרה לבדוק מי שומר על קפסולות ומי לא. בגלל חוסר האכיפה והזלזול מצד המערכת עצמה, הציבור תפס את התקנות כלא אמינות ולא רציניות, ולכן הפסיק להקפיד עליהן.
מה הדרך הנכונה לתת הוראות לאנשים?
אליעד מדגיש כי הדרך הנכונה לתת הוראות לציבור היא להגיד רק את מה שנחוץ והגיוני. ככל שהתוספות מיותרות ומוגזמות, כך הציבור יאבד אמון בכל התקנות, כולל התקנות החשובות. כלומר, כשההנחיות נראות הגיוניות ופשוטות ליישום, יותר אנשים יקשיבו להן ויבצעו אותן.
לסיכום, אליעד טוען שהבעיה המרכזית של חוקי הקורונה ושל הרשויות הייתה הגזמה וחוסר עקביות בהנחיות, שגרמו לאנשים לזלזל בהן לחלוטה ולהתעלם גם מההנחיות החשובות באמת. כך הוא מזהיר מפני אנדרלמוסיה ואובדן אמון במערכת.
אליעד כהן מסביר מדוע אנשים רבים אינם מקשיבים או מזלזלים בתקנות הקורונה. הסיבה המרכזית אותה הוא מציג היא העיקרון של "כל המוסיף גורע". לפי עיקרון זה, כשמוסיפים לתקנות דברים מיותרים, אנשים לא רק שלא מבצעים את התוספות, אלא מזלזלים גם בתקנות החשובות וההכרחיות.
אליעד נותן דוגמה מהתנ"ך, מסיפור חטא האדם הראשון. לפי אחד הסיפורים, אלוהים אמר לאדם הראשון שאסור לו לאכול מעץ הדעת. האדם הראשון חשב שהוא חכם יותר והחליט להוסיף על דברי אלוהים ואמר לאשתו שאסור גם לגעת בעץ, מתוך חשיבה שאם היא לא תיגע בעץ היא בוודאי לא תאכל ממנו. מה שקרה בפועל הוא שהנחש דחף את חוה לעץ, והיא נגעה בו וגילתה שלא קרה לה כלום. הנחש השתמש בכך כדי לשכנע אותה שגם אם תאכל מהעץ לא יקרה לה דבר, וכך בסוף היא אכלה והפרה את האיסור. דוגמה זו ממחישה שדווקא ההחמרה המיותרת של התקנה, הובילה לכך שהאיסור המקורי נפגע, ובכך חכמים אמרו "כל המוסיף גורע".
מה הטעות המרכזית של תקנות הקורונה?
אליעד מקשר את העיקרון הזה לתקנות הקורונה ולמסיכות. לדעתו, אם הרשויות היו מגדירות הנחיה פשוטה והגיונית - למשל, לשים מסיכה רק כאשר נמצאים במקום סגור או במרחק קטן מאנשים אחרים - סביר להניח שיותר אנשים היו שומרים על הכלל. אך כשהתקנות אומרות לאנשים לשים מסיכה גם כשהם הולכים ברחוב לבד, התקנה נתפסת כמוגזמת ולא הגיונית, ואנשים מזלזלים בה. מכיוון שאנשים תופסים את התקנות כמוגזמות, הם מתחילים להתעלם גם מהחלקים החשובים וההגיוניים בתקנות.
מה השקר של סגר הקורונה?
אליעד ממשיך ומצביע על האבסורד בתקנות שהובילו לזלזול ציבורי רחב. למשל, בתקופת הסגר היה מותר ללכת לסופרמרקט, לעמוד בתורים ארוכים, לגעת במוצרים, ולבלות זמן רב בחברת אנשים רבים. אך באותה העת נאסר להגיע למסעדה להזמין אוכל בטלפון ולאסוף אותו מהרכב. חוסר ההיגיון הזה גרם לאנשים לזלזל בתקנות ולראות אותן כלא אמינות.
איך אנשים עקפו את התקנות האבסורדיות?
כדוגמה נוספת הוא מציין את איסור קיום שוק ארבעת המינים בתקופת הסגר. מאחר שהסופרמרקטים נשארו פתוחים, הפתרון היה פשוט: עשו שוק ארבעת המינים בתוך הסופר עצמו או סמוך אליו, וכך עקפו את ההנחיות. אנשים ראו בזה חוסר עקביות בתקנות והמשיכו לזלזל בהן.
בנוסף, הוא מתייחס להנחיות לגבי בתי כנסת ותפילות בקפסולות. אליעד טוען כי בפועל איש לא באמת אכף את התקנות הללו. הוא מביא כדוגמה את בני ברק וטוען שבמהלך החגים לא הייתה באמת אכיפה של המשטרה לבדוק מי שומר על קפסולות ומי לא. בגלל חוסר האכיפה והזלזול מצד המערכת עצמה, הציבור תפס את התקנות כלא אמינות ולא רציניות, ולכן הפסיק להקפיד עליהן.
מה הדרך הנכונה לתת הוראות לאנשים?
אליעד מדגיש כי הדרך הנכונה לתת הוראות לציבור היא להגיד רק את מה שנחוץ והגיוני. ככל שהתוספות מיותרות ומוגזמות, כך הציבור יאבד אמון בכל התקנות, כולל התקנות החשובות. כלומר, כשההנחיות נראות הגיוניות ופשוטות ליישום, יותר אנשים יקשיבו להן ויבצעו אותן.
לסיכום, אליעד טוען שהבעיה המרכזית של חוקי הקורונה ושל הרשויות הייתה הגזמה וחוסר עקביות בהנחיות, שגרמו לאנשים לזלזל בהן לחלוטה ולהתעלם גם מההנחיות החשובות באמת. כך הוא מזהיר מפני אנדרלמוסיה ואובדן אמון במערכת.
- למה אנשים לא מקשיבים לתקנות הקורונה?
- מה המשמעות של כל המוסיף גורע?
- למה סגר הקורונה לא הגיוני?
- מה הטעות בהנחיות המסכות בקורונה?
- איך לתת הוראות בצורה נכונה?
- מהו השקר של סגר הקורונה?
- למה אנשים מזלזלים בחוקי הקורונה?
050-3331-331