זה כל כך נכון שהאדם יוצר לעצמו את הסבל במו ידיו, כל כך אבסורד שהאדם אפילו אינו יכול להסביר את הסיבה שבגללה הוא רוצה תמיד משהו..

הרצון עצמו זוהי אובססיה. אם ניקח לדוגמה אחד שהוא נרקומן שכל חייו סובבים סביב להשיג את המנה הבאה שלו בשביל להרגיש טוב, וניקח אדם "נורמאלי" שעושה פעולות "חיוביות" בשביל להרגיש טוב אבל חווה לכאורה שליטה על חייו. מה כבר כזה הבדל בינהם? שנייהם עושים פעולה בשביל בסופו של דבר להרגיש טוב, זה לא משנה מה הפעולה. את שנייהם מניע הרצון ולשנייהם אם אין להם את הגורם חיצוני שיגרום להם להרגיש טוב הם תמיד ירגישו חוסר סיפוק תמידי.

ולמה הנרקומן במצב יותר טוב? כי לפחות הוא מודע לכך שהראש שלו דפוק.

בוקר טוב אליעד (-:

בוקר טוב אנה (-:

המשמעות מדברייך היא שאת במצב דפוק הרבה יותר מהנרקומן (-:

מהם המקרים, שלדעתכם, 'מצדיקים' שקר גס (שאלו אותי שאלה ישירה ועניתי תשובה לא נכונה, ביודעין, או שהכרזתי וסיפרתי משהו שאינו נכון, ביודעין) ?

{מצדיקים במובן שייתכן שהשקר הוא הבחירה המשתלמת בהם, מכל הבחינות. אין בעיה עם השקר}

גלית אין שום מקרה בו השקר יהיה בחירה משתלמת יש פה מצב נתון שאותו לא ניתן לשנות אדם צריך ללכת עם האמת שלו את יודעת אומרים שקר גורר שקר ואז את צריכה לזכור כל כך הרבה שקרים וליצר סיפור כיסוי והאמת? האמת היא אחת ואין עליה שום עוררין

לפעמים אנשים משקרים ביודעין כי הם חושבים שבכך הם חוסכים סבל מהאחרים, אבל הם רק דוחים את הקץ. בתמונה הכוללת האמת תמיד יותר עדיפה ויותר פשוטה, מה גם שהיא מכבדת את מי שמקשיב לך. לגבי שקרים לא ביודעין התמונה כבר יותר מורכבת, יש המון קליפות שנדבקו, ובהרבה מקרים לאנשים יש בלינד ספוט לגבי עצמם. פה נכנסים חברים אמיתיים שיכולים לשקף ולהאיר לך את האזורים החשוכים שלך.

שקרים לא ביודעין? מישהו משקר לא במודע עוד לא שמעתי כזה דבר

גלית, הנה תרגיל מבריק שנתקלתי בו - לפני חודש יצרתי קשר עם אישה שמצאה חן בעיני באתר היכרויות, בת 40, שוחחנו בטלפון, היא הביעה התלהבות רבה אך בקשה זמן לבחון דייט שכבר התחייבה לו. לאחר כשבועיים קיבלתי ממנה הודעה אם זה עדיין רלוונטי - במקרה שמתי לב שגילה בכרטיס "קפץ" ב 3 שנים... תוך שבועיים - כנראה שהפטנט שלה זה שייצרו איתה קשר עם גילה "המסובסד", היא יוצרת עיכוב מכווון כדי שאולי ישכחו, מתקנת את הכרטיס ואז חוזרת למי שיצר קשר בהנחה שכעת יהיה לה יותר קל.

כשמאמינים שלומר את האמת פחות טוב מלשקר. מפחדים שהאמת תגרום לרעתנו. אינטרסים אישיים כאלה ואחרים שכולם מסתכמים באמונות שמשהו יותר טוב ממשהו. אגו.

Tuesday at 5:55pm via mobile * Li

סיפור שסיפר נאור הודי אחד, על חייו עם המורה שלו: על איש אחד שהיה מפקח בתחנת רכבת, ובתחנה הזו, כמו ברבות אחרות, המפקחים נהגו לקחת שוחד. המפקח גיבור הסיפור לא נהג לעשות זאת. יום אחד הגיע חוקר משטרה לתחנה, בשביל לחקור את העניין הזה. באותו יום הבחור (התלמיד) עבר עם המורה שלו בתחנה. האיש (המפקח) שזיהה את המורה, ניגש אליו וביקש שייתן לו תרגול לתרגל. כל תרגול שהוא. הוא הבטיח שימלא אחר ההוראות בדבקות. אז המורה אמר לו: 3 חודשים תגיד רק את האמת. האיש אמר: זאת אעשה. ואז הוא מזומן לחקירה בנוגע לשוחד, ומתוך כל המפקחים, הוא היה האיש היחידי שסיפר את האמת. המפקחים האחרים קשרו נגדו, והחליטו להעליל עליו שהוא זה שלוקח שוחד, והוא היחידי.

בפעם הבאה שהם עברו בתחנה, התלמיד שאל את המורה, האם הוא יודע מה קורה עם האיש הזה, שהם נתנו לו את התרגול. המורה צחק ואמר שהאיש הזה עומד למשפט על לקיחת שוחד. התלמיד שאל את המורה: למה אתה צוחק, אם כך. והמורה אמר: הוא היחידי שאמר את האמת, והוא זה שעומד למשפט.

האיש (המפקח) מגיע למשפט, והוא מספר לשופט, לא אכפת לי אם תשימו אותי בכלא. קיבלתי תרגול 3 חודשים לומר רק את האמת. בינתיים העלילו עליי שאני לוקח שוחד, וגם אשתי ובני עזבו אותי. השופט שאל אותו: מי הוא המורה שנתן לך תרגיל זה? התברר שהשופט הינו תלמיד של המורה. הוא אמר לו (השופט): הלוואי שאני הייתי יכול לעמוד בתרגיל הזה. ופסק לטובתו.

בינתיים האיש קיבל סכום כסף גדול בירושה (אדמה של המשפחה שהוא לא ידע עליה), ואשתו ובנו 'חזרו' אליו, להיות בקרבתו.

האיש נתן את כל הכסף לאשתו ולבנו, אבל סרב לחזור ולחיות איתם. הוא אמר להם: 3 חודשים אני אמרתי את האמת, ותראו כל מה שקרה. אני עכשיו חייב לראות מה עוד יקרה, כשאומר את האמת כל החיים שלי.

- הסוף -

ריקי, מה לגבי: - יחסי - כוחות לא שווים.

כשמטרת - פעולה של מישהו (בעל - כוח) נוגדת את מה שאומר לי האינטגריטי הפנימי, אני יכולה לשקר, כדי להציל את חיי / ערכיי / איכות חיי או חיי אנשים אחרים.

?

יחסי כוחות לא שווים? אפשר לפתח את זה?

למשל: מישהו מכוון לי אקדח לראש. או: מורה / מעסיק מרושע במיוחד / או מפלצת..

מישהו שרודף אחרי מישהו להרוג אותו, ושואל אותי: לאן הוא הלך? ואני מצביעה לכיוון השני.

עוד אפשרות שחשבתי עליה, היא: השאלה שהאדם שואל אינה מעניינו. תשובתה לא אמורה להשפיע על עניינו, ואין בינינו כל הסכם מראש שאנו מחליפים בינינו כרגע פרטים נכונים. השקר לא פוגע באף אחד אחר.

אבל בדקתי את זה עם דוגמא, ונראה לי לא נכון. כי יש לי אפשרות כאן להגיד שאני לא מעוניינת להתייחס, ואני לא חייבת לשקר. כי השקר כן פוגע פה, בי. למשל: אם מישהו שואל אותי מה הגיל שלי, ואני לא רוצה להגיד לו, אז עדיף שאגיד את זה (גם אם זה מסגיר במשהו את גילי או התייחסותי לנושא, חששותיי) ולא אשקר ואגיד24 כשאני בת 32, כי זה פוגע בי. הששקר. יש לזה קארמה מיידית.

גלית זו היושרה שלך את תדעי מה לעשות בה בכל רגע נתון נראה לי קצת נסחפת מפלצת? נו באמת מה את ילדה העלית שאלה עניינית תצמדי לתגובות ענייניות ולגבי הלא מעניינו אז אם רוצים שיהיה המשך זה יהיה מעיניינו לא? אני אשאל אותך אחרת אם ישקרו לך איך תגיבי איך תרגישי אני לא יודעת לשקר ביחסים ואני מצפה שלא ישקרו לי כל אחד ינהג לפי ראות עיניו

קריטריון נוסף - אפשר לשקר כדי לא לסבך עניינים. נגיד שאני רוצה לספר לכם פה משהו שקשור למטופלת שלי, אבל אני מעדיפה לא לרשום 'מטופלת שלי', כי זה מרגיש לי קו דק כזה שעדיף לא לחצות (אולי במקרה מישהו מכיר אותה, וכו'), ובמקום זאת אכתוב 'חברה שלי'. אז זה מן שקר ענייני כזה. אני לא יודעת אפילו אם זה שקר, כי אני בסך - הכל מספרת סיפור, אז מה זה משנה אם שיניתי כמה 'עובדות'. זה סיפור שלי, בכל מקרה. העובדות הספציפיות האלה לא מאוד משנות כא

גלית אפשר למצוא הרבה דוגמאות לעגל את פינות האמת ובכל זאת זו לא תהיה האמת כפי שאמרתי כל אחד נוהג כראות עיניו

ריקי, את אימא?

אני מסכימה איתך, באופן חלקי, לגבי "הלא מעניינו, אז אם רוצים שיהיה המשך, זה יהיה מעניינו". שימי - לב גם לכך שהוספתי הודעה, ובה פסלתי את הקריטריון הזה. היה לי ניסיון בטיול בחו"ל עם חבר שלי, א', שהיה איש שב"כ א'א', ופגשנו במדינה בה היינו זוג ישראלים מאד חמודים, וכששאלו אותו במה הוא עוסק, הוא העדיף לא לומר, מטעמים בטחוניים, וסיפר שהוא איש - עסקים (מה שגם נכון). עד כאן בסדר. בילינו איתם הרבה בטיול והיה סבבה. רק כשחזרנו, משום מה הוא בחר לספר להם, כבר כשנחתנו בארץ, שהוא בעצם א'. והיה נראה שהם ממש נעלבו (קצת הצורה שהוא סיפר הייתה לא מתאימה) והקשר ניתק.

ומה דעתך על הקריטריון הראשון שהצבתי - יחסי - כוחות לא שווים?

אם אדם רוצה שישקרו אותו ואת בסך הכל שחקנית במחזה שלו?

מודה שלא חשבתי על זה...

אז זה המקרה שמצדיק שקר גס, לטעמך? שאני בעצם שחקנית במחזה של מישהו אחר? אממ. מעניין. ולריקי הייתה בעיה עם זה שאני אמרתי 'מפלצת'.

אתגר, דילמה מעניינת... מה קורה אם אתה רואה שאם תשר לו ותמלא את רצונו, בכלל תגרום לו לעוד יותר סבל לתווך הארוך? נניח שהוא משקר את עצמו, ותיתן לו להיאחז בשקר...

כל סיטואצייה והתשובה שלה. בהתאם לבנאדם ולחוזק רצונו כך אתה נוהג. וזה כמובן אם יש לך שכל אמיתי. ואתה רואה את הנולד. אם תעזור לו או לא ומה יהיו התוצאות.

אתגר אדם רוצה שישקרו אותו? אתה רוצה שישקרו אותך? אתה רוצה שאני אגיד שאתה נחמד כשאתה לא? שאני אגיד לך מה שאתה רוצה לשמוע יעשה לך טוב בא נניח שאנחנו זוג ובדיוק עכשיו חזרתי מפגישה לוהטת שאני אשקר לך בעיניינה יגיד שיצאתי עם חברה לסיבוב קניון ובוא נרחיב ונגיד שהפגישה היתה עם החבר הכי טוב שלך ואחרי שספרתי לך על סיבוב הקניון הוא סיפר לך על הבת זוג הבת... שלך גם זה מתאים לך? הרי אנחנו שחקנים במחזה שלך לא?

אני יכולה לדמיין מצב, שאני אומרת למישהו: "הכל בסדר" או "הכוליהיה בסדר" כשקר, אם זה מה שהוא רוצה לשמוע (למרות שזה לא באמת שקר) או: פעלת בסדר, למישהו שעומד למות ומתייסר, מתוך חמלה. למקרים כאלה אתה מתכוון?

גלית כן אני אמא ואני לא רק אשקר בשביל הילדים שלי אבל לא דברנו עליהם וכן לפעמים צריך לעגל פינות מוכר לי לחלוטין כל דבר לגופו של עניין הפוסט שלך ואת כתבת לשקר אני נגד לשקר ברור שאם מישהו יעמוד עם אקדח מול ראשי אני אעדיף להציל את חיי או חייב של אחר אני מאמינה באמת אבל גם בחיים

רז היקרה הילדים שלך מאמינים באלוהים או בממסד מסודר או במשהו חברתי? הם מאמינים בך?

המטרה שלי הייתה להגדיר איפה זה 'נכון' לשקר, או עשוי להיות נכון. ולא לעגל פינות. דווקא אם בוחנים מקומות שנדמה לנו שכדאי / רצוי לשקר בהם, אז אפשר לראות בברור יותר, למה לא כדאי. לא שאלתי אותך אם את אימא מהסיבה שרשמת, פשוט הנזיפות שלך "נראה לי קצת נסחפת מפלצת? נו באמת מה את ילדה העלית שאלה עניינית תצמדי לתגובות ענייניות ", את יודעת..

אולי נגיד גם נקח מקרה שבו הילד שלך ראה משהו לא טוב - ואת משקרת לו כדי שהאמון שלו לא ייפגם. זו גם אפשרות. יש לי הרגשה שאת חרטטנית רז חחח בגלל זה את מדברת נגד השקרים. כדי שלא נגלה את השקר שלך?

נגיד שאדם מפחד ממשהו, מה יהיה הדבר הנכון להגיד לו לדעתכם?

החיים הם לא לסיסים, תתבגר!

סתם... אתה יכול להרחיב לגבי המקרה שאתה מציג?

אני חושב שאי אפשר להגיד לו מילים כי הפחד הוא בתוכו והוא מעוור אותו. אבל אפשר ללכת איתו יד ביד ולאט לאט ליצור אצלו אמון ועם האמון הוא ירצה להבין. וההבנה גם נותנת אמון. ושוב כל מקרה לגופו וכל פחד לגופו. דרכי הטיפול משתנות.

איך זה שייך לשקרים? הפחד?

מה זתומרת - אתה משקר כי אתה פוחד. אתה לא אמיתי כי אתה פוחד. אתה מראה משחק כי אתה פוחד. אתה מחפשאת האמת כי אתה פוחד. גם זה שקר אתה לא מחפשאת האמת. אתה מחפש להיפטר מהפחד.

אוקי. לא הבנתי לאן עמנואל כיוון. אז לפי הפרשנות שלך, הוא שואל: אם מישהו מפחד להגיד את האמת, איך אפשר לעזור לו?

אם זו השאלה, אז קודם - כל לראות שזה בסדר שהוא מפחד, וזה בסדר שהוא משקר. השקר לא מה שמעניין. מה שמעניין זה הפחד. אז מדברים איתו על הפחד. ועל החוזקות שלו. ועל אפשרויות נוספות בחיים. ועל האם הוא רוצה לחיות את חייו מתוך פחד, או בתחושה של בטחון - עצמי ואמון בעצמו.

בחיים הדברים לא הולכים ככה גלית. אין מקום לנשמות טובות ורצון טוב. לפעמים צריך לדעת לשחק משחק ואזתוך כדי דברים קורים. בחיים זה לא תשובות של פייסבוק או בגרות.

ואם את עוד פוחדת מדברים איך תעזרי למי שפוחד יש בך את אותו הדבר

זה כמו שאני אשאל אותך, איך תלך איתו יד ביד, ולאט לאט תיצור בו אמון, אם אתה בעצמך חסר לך את האמון בעצמך ובאחרים?

מה זה משנה אם זה עם מילים או בלי מילים?

איך באמת? זה לא אפשרי..

מה שיש לך בתאכלס בלב ובנשמה מי שאתה באמת רק את זה אתה יכול לתת לא את המילים שלך - כי אתה צריך לגבות אותם אתה הכוח

מסכימה איתך שאתה הכוח. זה לא סותר שימוש במילים, בחשיבה. וגם - לא הדגשתי דווקא את זה. אפשר לתת לאדם השראה בכל מיני דרכים.

אתגר, אתה קיים=אתה מפחד. השורש של הפחד הוא הרצון (יש מאין)

אם לא היה לך רצון לא היה פחד

ואתגר - אני לא מאמינה למשפטים כמו: "בחיים הדברים לא הולכים ככה גלית. אין מקום לנשמות טובות ורצון טוב". זה גם משט מדכא, וגם הנוסח שלו "תאמיני לי בובה, אל תאמיני לאף אחד" פוסל אותו כשלעצמו. אני לא מתווכחת איתך, כמובן, עם החוויה שלך. אולי זה מה שאתה חווית בחיים שלך. התשובות שאני נתתי נובעות מניסיון - חיים שלי, ומדברים שעזרו לי, כשחקרתי את עולם הפחד, ושאלתי את עצמי שאלות, כמו האם אני רוצה לחיות את חיי מתוך פחד. זה שעדיין יש בי פחד (הרבה הרבה פחות מנהל אותי), זה לא אומר שאני לא יכולה לעזור לאחרים לראות איך מתמודדים עם הפחד. אני גם מטפלת, וחלק מהעזרה שאני מגישה לאנשים הוא בתוך שיחה.

אין לזה קשר לרצון יש לזה קשר בלתת אמון בעצמך. ולאות טוב אם מה שאתה עושה הוא טוב לך ואם לא להפסיק. לא להיכנס בקיר. לראות חלל פנוי ולעבור בו. חלל פנוי בלב. לב שיכול לקבל מה שיש לך לתת לו.

מאמי תקשיבי טוב - כל עוד יש לך קנאה, דיכאון, פחד, כעס, וכל הרגשות הלא נעימים - בחיים את לא תצליחי לעזור לאף אחד ככה כי מאחורי הדיבור שלך נמצא אותו האדם שאליו את מנסה להגיע ולעזור.

את באותה הביצה רק עם תפקיד אחר - מה זה משנה באמת.

מה זה שייך, אנחנו מראות זה של זה. אני יכולה לעזור לבנאדם עד למידה בה עזרתי לעצמי.

וגם לא. עזבי אותך זה אולי חלום יפה אבל לא מציאותי

חח הפחד הוא שהוא לא יקבל את הלב שלך ו.. שבתוך תוכך אתה יודע שאתה אדם ריקני ומאוס אפילו על עצמך ואתה לא מאמין שמישהו יכול לאהוב אותך שאת עצמך אתה אפילו לא אוהב.

אתה שואל על תפקיד המטפלת, או בכלל על מצב שאנחנו נעזרים באחרים?

לא משנה התשובה, זה אותו הדבר.

אני אומר שרק חבר יכול לעזור לך. חבר אמיתי. חבר לב. אז אתה פתוח איתו. עם מטפל.. זה לא זה זה לא מישהו שאתה והוא אוהבים ויש בינכם משהו. זה טכני. מכאני.

אם זה מה שאתה מרגיש, אל תלך לטיפול.

באחר אפשר להיעזר בתור שיתוף. אתה משתף אותו. פותח את הלב שלך אם אתה יכול. ואז זה עוזר לו להיות פתוח ואמיתי עם עצמו. אבל טיפול ככה סתם - כשמישהו נותן לך הרגשה שאתה נחות ממנו והוא יודע את כל התשובות - איך אתה תיפתח אליו הוא לא אנושי כלפיך.

אני חושבת שאין תחליף לחברים.

אני בחיים לא ילך לטיפול. כל המטפלים רובם צריכים טיפול. הם מטפלים לא בשביל לטפל אלא בשביל האגו והעבודה הנחשבת. וכסף.

חברי אמת.

אני מאד מצטערת אם זה היה הניסיון שלך בטיפול,

וכמעט אין כאלו. אבלאפשר למצוא לפעמים רגעים הנפתח משהו ולזרום לתוכו.

אל תצטערי זה בסדר. אני מטפל בעצמי דרך אהבה שלי לעצמי ושלי עם אחרים. אין על אהבה.

ואיך אומרים כסף לא קונה אהבה - אז טיפול בכסף בטח שלא.

אתגר, אני לא רוצה להיכנס איתך לויכוח, או לייצג איזשהו צד אחר, שונה ממך, שבא להגן על עצמו. אני לא שם. אני מאחלת לך רק טוב. מקווה שתראה שאין לך כל ויכוח איתי. רק אהבה.

אם זה מעניין אותך להבין איך אני רואה טיפול, ולא לצורך הויכוח, לצורך של להכיר, להיפתח.. אשמח לשתף. ואם לא, אין לי צורך. אני לא מיסיונרית, לא של טיפול ולא של עצמי

כל מה שאת כותבת אני מקבל בברכה אני שמח ואשמח! חח שתשתפי (-:

מי יש לו ויכוח איתך יא מצחיקולה (-: אני רק מדבר (-:

היום היה לי שיעור שהעברתי ושתי פגישות טיפוליות, אחת מהן ללא תשלום כספי. באותה שמחה ואהבה פגשתי את שני האנשים.

להגיד אגו + כסף + עבודה נחשבת, שבשביל זה אנשים מטפלים, זו הנחה מוקדמת, דעה קדומה. כביכול אתה מניח שכל מי שבוחר לעסוק בטיפול, יש לו איזו בעיה עם עצמו, שאין לו אינטגרטי, שהוא עסוק רק באגו?

ברור שגם למטפלים יש אגו ואישיואים בדיוק כמו לכולם. וכמו בכל תחום, יש חנטרישים ויש אנשים שעושים עבודתם טובה ונאמנה.

מה שאני אומר זה שבחייך איזה טיפול בנאדם לא צריך טיפול הוא צריך שינויי הוויה. הטיפול רק מחזק אצלו את המחשבה שיש לו בעיה. ועל זה עושים כסף.

חח קבלי: רופא שהיה חולה שלך את הבן הרופא שלו לטפל באיזה קשיש. אז הבן חזר אחרי הטיפול ואמר לאבא: אבא זה שטיפלת בו עשרים שנה - ולא מצאת לו פיתרון - הבראתי אותו. אז האבא אמר לו יטיפשש - כל הלימודים שלך היו על חשבון החולי שלו מאיפה יהיה לנו כסף עכשיו.

בקיצר.. את מבינה?

שמעי - עזבי קושיות - המציאות שונה לגמרי

אבל תדברי חופשי חחחחח (-: אני מקבל הכל רק קצת מחוספסס

אתגר, אני יכולה לספר לך על המציאות שלי.

נכון, אם הפרדיגמה הטיפולית היא: "אני הפתרון" "אתה הבעיה". אם מטפל חושב שהוא יודע - כל, או יודע משהו בכלל, אז הוא אידיוט. למטפל יש כלים, מסוגים שונים, שאוכל לפרט לגביהם, ו - לא פחות חשוב, אפשרות, לעבוד עם המטופל ולעזור לו להשתחרר בדפוסים והתניות מציקות, להתבונן, לגדול, להרגיש. אם המטפל יושב עם הכלים שלו קדימה, לפניו, והוא עצמו מאחורה, אז יש פה בעיה. אני לא מסכימה שיהיה אפילו שולחן ביני לבין ה'מטופל'. אפילו לא כוס קפה. אנו יושבים אדם מול אדם. והכלים שלי הם מאחורה. כי הדבר העיקרי שעובד זה מה קורה ועובר בין שני האנשים שהם אנחנו.

כאשר הבדל אחד (יש לא מעט הבדלים) בין זה לשיחת חברים, זה המקצועיות שלי להיות שם מסוגלת לראות את האחר בי, והמקצועיות שלי בשיקוף הדברים חזרה, וההשראה שאני מעוררת כאדם שעושה עם עצמו עבודה לכיוון הטוב, באופן עקבי מאד, כבר שנים, ויש לזה את השפעה מהותית. ובכלל, כשאתה מהווה צינור למישהו אחר, כביכול, אתה יכול להיות מאד מזוכך, עוצמתי. עוד הבדל, זה שהאדם אמנם "קונה בכסף" את הזמן שלי (וזה הדבר היחידי שהוא קונה בכסף. בטח לא את האהבה שלי, כי אהבה אי - אפשר לקנות בכסף, וגם לא את "המקצועיות" שלי, שאולי שווה מיליון דולר ואולי שקל), אבל הזמן הזה שלו, וזה נותן לו זמן קבוע להתייחסות - עצמית. זה עושה לו טוב, אם הוא בוחר לבוא. אני לא אומרת שכל אחד "חייב", אבל אם זו הבחירה הסובייקטיבית שלו, כנראה משהו טוב שם קורה לו, עבורו. (לא מתייחסת כרגע למקרי קיצון של התעללות / תלות קשה בתוך טיפול). והכסף - טוב שהוא מתקבל, אחרת הייתי יושבת מוטרדת לגבי ארוחת - הצהריים שלי. אני ניזונה, האדם האחר ניזון. מה הבעיה בכך? זה דווקא "מנרמל" את היחסים ולא מעוות אותם. לעומת מורים רוחניים, ש"לא לוקחים כסף", טהתלמידים רק מנצלים אותם, ומלבישים עליהם כל מיני אידאות, ואז בתורם הם מתחילים לנצל את התלמידים ולעשוק אותם כלכלית ומינית.

ויש עוד הרבה דברים מעניינים (לדעתי) להגיד על מה קורה בטיפול. אבל, אם נעצור פה, ונסכם, אני אומר לך שהכלי העיקרי שאני עובדת איתו בטיפול הוא אני, ובהחלט יש יחסים ביני לבין המטופלים, ומטפל שאומר שלא, אז הוא דפוק. ובהחלט, גם אני מתפתחת תוך כדי התהליך, אבל זה לא הפוקוס. הפוקוס הוא על המטופל. ויש לימוד והתעמקות, איך לא להיות מובל על - ידי האגוצנטריות. אין שום דבר מכאני בפגישות. יש יחסים, אוהבים, אוהדים. ותורמים. בהרבה מהמקרים. ואתה יודע את זה, כי אתה שומע איך הבנאדם מדבר, אתה רואה איך הוא מחייך, איך הוא מרשה לעצמו לבכות, איך הוא מתרחב. הוא עושה בך שימוש כדמות מיטיבה, מדמיין עצמו מול מראה שהיא אתה. ואתה מסכים להיות לו המראה הזו, ומנסה לעשות עבודה טובה כמראה.

תגיד, אתגר, ראית את הסרט: "סיפורו של ויל האנטינג"?

זה כיף להרגיש שאתה מלמד ומתפתחים דרכך. אולי הכיפיות הזאת שאתה נהנה שאתה עוזר היא לב הבעיה.

זה לא ההנאה שאתה עוזר. אצלי לפחות. זה ההנאה בלראות דברים פורחים, מתפתחים, במקום קמלים, מתבלים, מתבזבזים

על עצמי ועל אחררים. סיים - סיים (אני מקצרת (-:

עשיתי לייק אל 'תראה את הסרט'. יש שם מישהו שמזכיר אותך. זו מחמאה (-: ויש שם תסריט יפה מאד של טיפול מוצלח, איך הבנאדם, המאד מוכשר, אבל חסר אמון בסיסי, ויהיר, ושמתקשה להתחייב - לעבודה, לאשה, מפתח אמון בעצמו ובעולם במהלך הטיפול. וגם מראה את הדרך שהמטפל שלו עובר במקביל עם עצמו. אולי יש את הסרט בצפייה ישירה

היי גלית, אהבתי את איך שתיארת את העבודה שלך, הייתי שמחה אם תפרטי קצת יותר, על החששות שלך כמטפלת, על החסימות, על המקומות שבהם יש זיוף, ועל הדרכים בהם את מתמודדת איתם

עכשיו אני לא בזמן של חששות. בעבר היו הרבה. הייתי ב"תור החששות". היום יש לי ניסיון כבר יחסית גדול, לא רק בלטפל, אלא גם בלחשוש (-: וכחלק מההתפתחות האישית שלי, למדתי איך לשחרר מחששות לא רלוונטיים.

אתגר, מה לא הבנת שאני מטפלת? אם היית קולט את זה, היית נהנה יותר, נראה לי, אם נדמה לך שאתה 'טמטם' 'תי. זה לא לוקח כוח, לרוב. רק איפה שאני לא מכוילת טוב עם עצמי. להיפך, זה מטעין מצברים. לוקח כוח, כמו כל דבר אחר, שאתה משקיע בו, ואז גם מתעייף. ב"תור החששות" זה לקח הרבה כוח. אבל אתה צולח את זה, לבסוף. גם צריך לדעת לקבל מינון נכון של מטופלים. ולדעת פחות או יותר עם איזה אוכלוסייה אתה עובד. יש מקרים קשים, שאולי לא לכל אחד יתאים לעבוד איתם.

החשש הכי גדול שלי, פולי, העיקרי אולי, כי אין הרבה אחרים כרגע, זה לקחת אחריות על אנשים, בזמן שהם מעבירים את עצמם דרך מצבי - קיצון, וכאילו 'לאשר' את זה, לא 'להתערב' בזה, כי אני יודעת שזה אולי דבר הכי טוב בשבילם לעבור. ולפעמים יש דילמה, לערב את ההורים? במצבי דיכאון או אפילו לפעמים במצבים שהבנאדם קצת 'משתגע', אבל לא באמת, אלא במובן של פריקת - עול. והפחד - מה יהיה אם יקרה לו משהו, נזק בלתי - הפיך, כשהוא תחת טיפולי.

גם אני מטפל מדי פעם בהתנדבות באנשים, מתוך עניין - במגע אנרגטי, במדיטציה טיפולית ושילובים. אחד הטכניקות הכי מעניינות שמצאתי זה לטפל במטופל דרך זה שאני מנחה אותו / אותה לטפל בי. לדוגמה אם יש לו / לה בעיה בכתף, אני נותן לה לטפל לי בכתף תוך כדי העברת אנרגיות אליה - והבעיה מסתדרת אצלה!! או יעוץ רוחני / עסקי - אני מנחה אותה לטפל בי שיאצו ותוך כדי משוחח איתה - הכי אפקטיבי שמצאתי.

אורי, אתה השמש. כל הכוכבים סביב - סביב, סביבך (-:

אורי אתהה.. משלמים לך כדי שיעשו לך מסאג'. עסק טוב (-:

פולי, את גם מטפלת, נכון?

קרוב לחצי מהאנשים פה מטפלים, מצחיק, לא?

כשאתה מטפל, רצוי שתטפל גם בעצמך... או משהו בסגנון, אז זה הגיוני שיהיה כאן ריכוז של מטפלים.

נראה לי שכולם בדיוק באותה סירה.

עניין אותי פשוט לשאול את פולי, את השאלה שהיא שאלה אותי - לגבי חששות, חסימות, זיופים, וכו'. איפה היא חווה זאת.

נכון. רק לא כולם עושים מעשים אקטיביים לטיפול בעצמם. מה שאני התכוונתי, זה שראוי לו למטפל - שגם יטפל בעצמו. מצד שני, זה לא אומר הרבה - זה שאדם כותב פה, למשל - שהוא מטפל בעצמו.

סתם הנקודה הזו שיעשע אותי. בהחלט לא כולם פה מטפלים בעצמם. אולי כי הם לא לגמרי מוכנים להודות שלא טוב להם. ואולי אין בכלל מה לטפל.

אני אומר פה משפט ואני אשמח שתחשבי עליו ותגידי לי מה דעתך...

מצד אחד הכל מזוייף לחלוטין, הכל כולל הכל הוא שקר. מצד שני, הכל אמיתי לחלוטין ורק זו האמת.

גם אני מטפלת: נטורופטית, דיאטנית, ומטפלת בקידום נוער (-: אז מה עושים? אולי נקים עסק יחד?

עימנואל, מה הכוונה במזויף ומה הכוונה באמת?

היי גלית. סיימתי לימודים בפסיכולוגיה קלינית, אבל עוד לא התחלתי לטפל. מין מחסום פסיכולוגי שאני לא מצליחה לפרוץ. דיי תקופה ארוכה הייתי בתוך מין סוג של גולם, וכנראה שזה מה שהייתי צריכה, אבל עכשיו לאט לאט אני מרגישה שהגיע הזמן לצאת מהגולם הזה. האמת היא שאני מרגישה קצת אבודה בכל מה שקשור להתמחות, ואפילו לא ברור לי מהו הדבר שאני כל כך חוששת ממנו.

נגיד שמזוייף זה שכל מה שניתן לדבר עליו הוא חסר משמעות לחלוטין והוא הפוך ממה שהוא נראה...

הי פולי, מעניין, אפשר להיפגש ודבר לגבי ההתמחות. גם אני לא עשיתי התמחות. כשסיימתי לימודי תואר שני (בפסיכולוגיה קלינית, כמוך), המשכתי את לימודיי הדוקטורט שלי (מסלול ישיר לדוקטורט), והתחלתי לעבוד כמרצה במקביל. למרות המלצות חמות ומקומות התמחות ספציפיים שהיו פתוחים עבורי, החלטתי לדחות את ההתמחות לתקופה שלאחר סיום הדוקטורט. פשוט רציתי לעבוד לפרנסתי, וגם לקחת הפסקה, חופשה. לבסוף, ויתרתי על הדוקטורט כשכבר היה גמור, רק לכתוב אותו. החלטתי לעזוב את זה. בינתיים, עשיתי עוד עבודה עם עצמי, הייתי במסלולים שונים של לימודים - עצמיים, וקיבלתי מכמה פסיכולוגים ותיקים אישור לתחושה שלי, שאולי אני לא צריכה את ההתמחות הספציפית שמציעים במסלול כדי לטפל. ראיתי שמסלולים אחרים נותנים לי הרבה יותר. ואז - החלטתי לוותר על התמחות אולטוגדר. אפילו לא נרשמתי בפנקס הפסיכולוגים. והתחלתי לטפל - לא כפסיכולוגית. (במקביל עבדתי בעבודות שונות כפסיכולוגית). ולאט - לאט צברתי ניסיון וקיבלתי הדרכות פה ושם, וגיבשתי את הדרך שלי. רק השנה, כאשר התפטרתי ממקום עבודה עיקרי בו הייתי מרצה לפסיכולוגיה, וחשבתי על רצון לתת לעצמי השתלמות כלשהי בזמן הפנוי, צצו לי מחשבות על התמחות, לא דווקא כדי לסיים, אבל בשביל הניסיון. אני מרגישה, שהיום, כשאני כבר יותר חכמה ומנוסה, ולא בתוך 'סיר הלחץ', אני יכולה, אולי, לבחור נכון יותר את המוסד שאני רוצה להתמחות בו, ולהפיק הרבה יותר מהחוויה. אם הייתי הולכת בזמנו, נראה לי שזה היה נותן לי משהו די דומה למה שהלימודים נתנו לי, וזה לא הרבה. יש לי היום יותר 'אישיות' משלי, שהדברים יעברו דרכי.

לא כפסיכולוגית" - התכוונתי, שאני מציגה את הניסיון שלי למטופל / לפונה, אני לא מציגה עצמי כפסיכולוגית, למרות שיכולתי (אם הייתי נרשמת בפנקס). הטיפול מאד דומה לטיפול פסיכולוגי, אבל גם מאד שונה. משלבת שיטות נוספות, וכל הקונספט יותר פתוח ואנושי ומאוורר.

אז מה את אומרת דוקטור גרינברג? אני אשמח לדעה מקצועית על הטיעון שלי..

אני לא ד"ר. שאלתי למעלה עימנואל, מה הכוונה במזויף ומה הכוונה באמת? למה אתה מתכוון, כדי שאבין.

סתכלי מעל ההודעה שמבחינתי עושה אותך דוקטור (-:

?

לא הבנתי, חמוד, לגבי הד"ר. לגבי המשפט, אתה אומר: מזויף / שקר = "שכל מה שניתן לדבר עליו הוא חסר משמעות לחלוטין והוא הפוך ממה שהוא נראה", ואיך אתה מגדיר אמיתי - שכל מה שניתן לדבר עליו הוא בעל משמעות והוא בדיוק כמו שהוא נראה?

סחתן עליך דוקטור גרינברג! (בשבילי תמיד תישארי דוקטור, אלא אם זה מפריע לך ואז זה ישאר אצלי בלב (-:

מה דעתך על האמרה או הטיעון הזה??

הכולהולך (-: לגבי המשפט: אתה אומר - מצד אחד, כל מה שניתן לדבר עליו הוא חסר משמעות לחלוטין והוא הפוך ממה שהוא נראה. הכל כולל הכל. ומצד שני, כל מה שניתן לדבר עליו הוא בעל משמעות והוא בדיוק כמו שהוא נראה ורק זו האמת?

בדיוק ככה. לפני ההיפוך... אני טוען שהכל זה זיוף.. על זה, מה את אומרת?

אני לא יודעת. אתה יכול להראות לי איך המשפט הזה נכון - על 2 חלקיו - על דוגמא אחת. אתה אומר, זה נכון תמיד ולגבי הכל. אני אומרת - תראה לי שזה נכון על דוגמא אחת קודם, שאהיה בטוחה שאני מבינה מה אתה אומר.