לא לדעת כלום - לדעת לא לדעת, גם לא לדעת כלום כי מה שעוצר את האדם בחיים, זאת הגאווה שלו, שהוא לא מוכן להודות, ... שהוא אינו יודע, אז כיצד הוא ידע דברים חדשים?! כי האושר, הוא הידיעה שהכל מושלם. וכדי להגיע לידיעה הזאת, לשם כך על האדם להיות בחוסר ידיעה כלשהי, שממנה תצמח הידיעה של האחדות. אבל אם האדם לא מוכן להודות ... שאוחז בתשובה. ואי הידיעה, היא הכלי שאוחז את הידיעה. ומי שמשקר לעצמו שהוא יודע, כאשר הוא אינו יודע, הוא פוגע בכלי הקיבול שלו, לדעת את מה שהוא אינו יודע. וגם מי שמודה שהוא אינו יודע, כל זמן שהוא לא חווה באמת לאמיתה, את חוסר הידיעה שלו, הרי שהוא לא מגלה, את מה שהוא באמת צריך לדעת. כי השאלה, חייבת להיות אמיתית, כדי שהתשובה, תהיה אמיתית. והאדם מקבל ... הוודאות שלו, הופכת לוודאות שקרית. ואז האדם משקר את עצמו, כאילו הוא יודע איזה דבר בוודאות, למרות שבאמת הוא לא יודע ולא יכול לדעת אותו כלל, ולו רק משום שהוא שקר, שנוגד את אחדות המציאות. וכל זמן שיש לאדם ... מפחד להודות שהוא אינו יודע, היא משום שאי הידיעה של האדם, גורמת לו לאבד את האחיזה שלו בשקרים שלו, שהם כאילו גורמים לו להרגיש טוב. כי כל חווית המציאות של האדם, היא תוצאה של הידיעות שלו. ובלי ידיעות, אין לאדם חווית מציאות כלל. וכאשר האדם מרגיש שהוא לא יודע, הוא מרגיש שהוא כאילו נעלם. ולכן האדם מפחד לא לדעת, כי הוא מפחד להיעלם. והאדם משקר את עצמו, גם כאשר הוא אומר שהוא אינו יודע, משום שתמיד האדם כן נאחז בידיעה כלשהי, כדי לא לאבד את דעתו לגמרי. והאדם מפחד לא לדעת, כדי לא להרגיש רע. והאדם לא קולט ולא מבין, שהוא מרגיש רע, רק בגלל מה ... הוא רק משום שהאדם יודע כל מיני דברים. כי הידיעה אפשרית, רק כאשר יש הגדרה והפרדה של נפרדות. כי כאשר יש רק ישות אחת, אי אפשר לדעת דבר, כי הכל חסר כל משמעות, שאפשר לדעת אותה. ואם יצליח האדם לא לדעת דבר, על ידי זה יכול האדם להעלים את עצמו לגמרי, ולחזור להיות מי שהוא ... שהוא ידע את עצמו. כך שהאדם מפחד לאבד את ידיעתו ואת קיומו, דהיינו, ידיעת ה"אני" שלו, למרות שזאת סיבת הסבל שלו. ומי שרוצה לחיות טוב באמת בעולם של האחדות, עליו להיצמד אל המוחלט שנמצא בכל דבר. והמוחלט ... כי האין, ההעדר שלו הוא היש. אבל המוחלט, הוא החיבור של האין והיש, וכפי שכבר ביארתי במקומות אחרים. ומי שידע את כל מה שאפשר לדעת, ברגע אחד בו זמנית, ובעוצמה זהה של כל הידיעות, דהיינו, שהאדם יחשוב על כל הידיעות כולן ברגע אחד, הרי שהוא ידע את המוחלט, דהיינו, לא ידע דבר. ותכלית הידיעה, היא שלא נדע. היינו שהאדם חווה חוסר ידיעה מוחלט, שבה אין אפילו לא את ידיעת העצמי. והאדם קיים, בלי לדעת שהוא קיים ובלי לדעת כל דבר אחר. ונוסיף, כי שורש האחדות, שמלובש בכך שהאדם מסרב להודות שהוא ... היש ישנו והאין איננו. ואז, כאשר האדם מתחבר לנקודת האמת האמיתית שבתוכו, שבה אין שום אמונה שקרית, אלא רק רצון אמיתי באמת לדעת את האמת, אז האדם רואה ומבין את האמת, שהכל אחד ממש. ...

... שכל אין דאגות, המנגנון של האושר, לדעת או לא לדעת, ידיעה חלקית, ידיעה מלאה, לא לדעת שום דבר ובו יתבאר העניין של השכל האנושי. ויתבאר מה טוב יותר, לדעת או לא לדעת כל מיני דברים? ויתבאר, כיצד קשור ... שזה גורם לו לסבול מכך שהוא יודע שהוא חולה. וכאשר אין לאדם שכל, הוא לא יודע שהוא סובל, ואז ממילא הוא לא סובל. ומי שיתבונן היטב בעניין יראה, כי לדעת או לא לדעת, זה טוב ורע באותה המידה ממש. והשאלה היא, לא האם אתה יודע או לא ... שהוא יכול להיות חולה, או שהוא אולי חולה, היא גורמת לאדם להרגיש רע, כי היא מנוגדת לידיעה של האדם, שהוא לא רוצה להיות חולה. והרעיון הוא, שהאדם מרגיש טוב או רע, לפי מה שהוא יודע. כי אם האדם יודע שדבר כלשהו הוא טוב, והוא יודע שהטוב הזה קיים, אז האדם רוצה את המציאות, והוא מרגיש טוב. ואם האדם יודע על דבר כלשהו שהוא רע, והוא יודע שהרע הזה ... היא, האם יש שלום פנימי, בין הדברים שאותם האדם יודע, או שמא יש אצל האדם מלחמה פנימית, בין הדברים שהוא יודע. כי ברגע שהאדם יודע על דבר כלשהו שהוא טוב, ובמקביל הוא יודע שאין לו את הדבר הטוב הזה, או שהוא יודע שאולי אין לו את הדבר הטוב הזה, או שהוא יודע, שאולי לא יהיה לו את הדבר הטוב הזה, אז בעצם זה גורם לכך, שהאדם מצד אחד יודע שהוא רוצה דבר טוב כלשהו. ובו זמנית הוא גם יודע, שאין לו את הטוב שאותו הוא רוצה, כפי מה שהוא רוצה. ומי שלא יודע, גם הוא ... בכלל לא משנה אם האדם יודע או לא יודע דבר כלשהו. מה שכן משנה, זה שלא תהיה מריבה בין כל הדברים שאותם האדם יודע. שלא יהיה מצב, שהאדם יודע שרע לו, בלי לדעת מה הפתרון לכך. ולאו דווקא שהאדם יודע שרע לו, אלא אפילו ... מקרה, מי שידע בוודאות, שלבעיה שלו אין פתרון, או שהוא ידע בוודאות מה הפתרון, בכל אחד מהמקרים, הוא לא ירגיש רע. והשאלה הנשאלת היא, כיצד יכול האדם לדעת את הכל? או כיצד יכול האדם לא לדעת שום דבר? והתשובה היא, שיש כאן שתי רמות של ידיעה. ידיעה חיצונית וידיעה פנימית. וידיעה חיצונית פירושה, לדעת את מה שקורה בכל מקום ובכל זמן בעולם. וזה דבר שהוא אין סופי, ואותו האדם לא יכול לדעת. כי יש אין סוף מקום ואין סוף זמן, והאדם לא יכול לדעת, את כל מה שקורה בכל מקום ובכל זמן באשר הם. וזאת ידיעה חיצונית, שאותה האדם לא יכול לדעת את כולה בבת אחת. ובו זמנית, האדם כן יכול לדעת אותה באופן חלקי, כפי שקורה בפועל, שהאדם כן יודע באופן חלקי, מה קרה בטווח זמן כלשהו ובמרחב מקום כלשהו. אבל יש גם עוד סוג של ידיעה, שהיא ידיעה פנימית. וידיעה פנימית פירושה, להבין את המהות הפנימית של ...

לא לדעת שום דבר וכן לדעת שום דבר - ידיעת הכלום / לדעת כלום / לדעת שום דבר / לא לדעת שום דבר ובו יתבאר עניין ידיעת הכלום, ... של האדם שיודע אותו ומתאחד איתו. והאדם יודע, רק ידיעות סופיות שיש להן גדר וגבול. כי כדי לדעת משהו, לשם כך צריך להגדיר ולהגביל אותו. ולכן האדם לא יכול לדעת את האין סוף, כי אין לו גדר וגבול ... ידי שלילת האפשרי, על ידי זה בסופו של דבר האדם מגיע לידיעת המחוייב. כי את המחוייב, אי אפשר לדעת באופן ישיר מוגדר ורצוני שנובע מהאדם עצמו. כי אם התהליך הוא רצוני ומוגדר, אז כל ידיעה, היא לא של המחוייב. כי המחוייב, הוא לא ... כי גם לומר על דבר שהוא חסר כל הגדרה, גם זו הגדרה. ולכן הדברים הם תמיד מוגדרים. והדרך לדעת את הלא מוגדר, היא על ידי זה ... באמת ובשלמות לא יודע שום דבר, אז ממילא התודעה של האדם יודעת את השום דבר. דהיינו, שהאדם חווה ידיעה של השום דבר. שהתודעה של האדם מתחברת אל ... שהאדם לא יודע את קיומו העצמי. וגם הידיעה תמיד קיימת (והכל מנקודת המבט שלנו. כי שם אין שום ידיעה / קיום כלל. ואין הפרדה בין הידיעה לבין ... הלא היא מהות המציאות, היא הדבר שאינו ידוע. משום שהיא חסרת כל צורה. והתודעה, לא יכולה לדעת דבר שאין לו צורה. כי המחשבה אוחזת את הדבר, על ידי הצורה וההגדרה שלה. ולכן האדם לא יכול לדעת את מהות המציאות, כי אין לו איך לאחוז ... הופכת לידיעה חיובית של השום דבר. וזוהי תכלית הידיעה שלא נדע, שהאדם יודע את הכלום שאי אפשר לדעת אותו. ונחדד: כי יש הבדל גדול בין לא לדעת שום דבר, לבין לדעת שום דבר. ואחרי שהאדם זוכה לא לדעת שום דבר, אח"כ הוא יודע את השום דבר. ...