... שכל אין דאגות, המנגנון של האושר,
לדעת או לא לדעת, ידיעה חלקית, ידיעה מלאה, לא לדעת שום דבר ובו יתבאר העניין של השכל האנושי. ויתבאר מה טוב יותר,
לדעת או לא לדעת כל מיני דברים? ויתבאר, כיצד קשור ... שהוא חולה. וכאשר אין לאדם שכל, הוא לא יודע שהוא סובל, ואז ממילא הוא לא סובל. ומי שיתבונן היטב בעניין יראה, כי
לדעת או לא לדעת, זה טוב ורע באותה המידה ממש. והשאלה ... שיודע שהוא חולה, אבל במקביל הוא גם יודע בדיוק מה עליו לעשות כדי להתרפא. שזה שהוא יודע שהוא חולה, זה לא גורם לו
להרגיש רע. משום שהוא יודע בדיוק, מה התרופה למחלה שלו. אא"כ הוא ... להיות בריא, והוא לא יודע איזו תרופה לקחת, אז יש אצלו מלחמה פנימית, בין הידיעות שהוא יודע אותן, והן גורמות לו
להרגיש רע. או לדוגמא אדם שלא יודע שהוא חולה, אבל הוא כן יודע ... או שיכול להיות שהוא יהיה חולה. וגם כאן, הידיעה של האדם שהוא יכול להיות חולה, או שהוא אולי חולה, היא גורמת לאדם
להרגיש רע, כי היא מנוגדת לידיעה של האדם, שהוא לא רוצה להיות חולה. והרעיון הוא, שהאדם
מרגיש טוב או רע, לפי מה שהוא יודע. כי אם האדם יודע שדבר כלשהו הוא טוב, והוא יודע שהטוב הזה קיים, אז האדם רוצה את המציאות, והוא
מרגיש טוב. ואם האדם יודע על דבר כלשהו שהוא רע, והוא יודע שהרע הזה קיים, אז האדם לא רוצה את המציאות, והוא
מרגיש רע. וזה לא ממש משנה, האם האדם יודע או לא יודע. השאלה ... דבר כלשהו. מה שכן משנה, זה שלא תהיה מריבה בין כל הדברים שאותם האדם יודע. שלא יהיה מצב, שהאדם יודע שרע לו, בלי
לדעת מה הפתרון לכך. ולאו דווקא שהאדם יודע שרע לו, אלא אפילו ... האפשריים. עד שהאדם מגיע למצב של שוויון, שבו אין שום בעיה שהוא לא יודע מה הפתרון שלה. ואז ממילא הוא לא יכול
לחוות שמשהו חסר לו, כי הוא יודע את המילוי והפתרון של כל דבר. ... שום בעיה שאין לה פתרון. כי הוא לא יודע על שום בעיה כלשהי. ומי שיתבונן היטב יראה, כי גם מי שיודע את הכל, גם הוא
מרגיש בדיוק, כמו מי שלא יודע שום דבר. כי גם הוא לא יודע על שום ... שמי שיודע בוודאות על בעיה כלשהי שאין לה פתרון, באותו הרגע הוא משלים עם הבעיה. כי הוא מבין שקיומה של הבעיה, הוא
מחוייב המציאות. ואז ממילא הוא לא יכול לרצות לשנות אותה, כי הוא ... כך שבכל מקרה, מי שידע בוודאות, שלבעיה שלו אין פתרון, או שהוא ידע בוודאות מה הפתרון, בכל אחד מהמקרים, הוא לא
ירגיש רע. והשאלה הנשאלת היא, כיצד יכול האדם
לדעת את הכל? או כיצד יכול האדם
לא לדעת שום דבר? והתשובה היא, שיש כאן שתי רמות של
ידיעה. ידיעה חיצונית וידיעה פנימית. וידיעה חיצונית פירושה,
לדעת את מה שקורה בכל מקום ובכל זמן בעולם. וזה דבר שהוא אין סופי, ואותו האדם לא יכול
לדעת. כי יש אין סוף מקום ואין סוף זמן, והאדם לא יכול
לדעת, את כל מה שקורה בכל מקום ובכל זמן באשר הם. וזאת
ידיעה חיצונית, שאותה האדם לא יכול
לדעת את כולה בבת אחת. ובו זמנית, האדם כן יכול
לדעת אותה באופן חלקי, כפי שקורה בפועל, שהאדם כן יודע באופן חלקי, מה קרה בטווח זמן כלשהו ובמרחב מקום כלשהו. אבל יש גם עוד סוג של
ידיעה, שהיא
ידיעה פנימית. וידיעה פנימית פירושה, להבין את המהות הפנימית של הדברים. כי אומנם קיימים אין סוף דברים בעולם, ואומנם קיימים אין סוף רצונות אפשריים שהאדם יכול לרצות,
ולהרגיש בגללם טוב או רע. אבל בסופו של דבר, הבנת המנגנון של האושר של האדם, היא דבר סופי, שאפשר
לדעת את כולו. והכוונה היא, כי האושר של האדם, תלוי בהמון דברים. ... ואת כל אין סוף הרצונות שיש בתת המודע של האדם, האדם לא יכול למלא את כל הרצונות האלו בפני עצמם. והאדם תמיד
מרגיש שחסר לו משהו, משום שיש תמיד איזה רצון שאינו מלא. ולא ...