לא לדעת כלום - לדעת לא לדעת, גם לא לדעת כלום כי מה שעוצר את האדם בחיים, זאת הגאווה שלו, שהוא לא מוכן להודות, שהוא לא ... הוא הידיעה שהכל מושלם. וכדי להגיע לידיעה הזאת, לשם כך על האדם להיות בחוסר ידיעה כלשהי, שממנה תצמח הידיעה של האחדות. אבל אם האדם לא מוכן להודות שהוא אינו ... שמשקר לעצמו שהוא יודע, כאשר הוא אינו יודע, הוא פוגע בכלי הקיבול שלו, לדעת את מה שהוא אינו יודע. וגם מי שמודה שהוא אינו יודע, כל זמן שהוא לא חווה באמת לאמיתה, את חוסר הידיעה שלו, הרי שהוא לא מגלה, את מה שהוא באמת צריך לדעת. כי השאלה, חייבת להיות אמיתית, כדי שהתשובה, תהיה אמיתית. והאדם מקבל תשובה אמיתית ... עצמו, כאילו הוא יודע איזה דבר בוודאות, למרות שבאמת הוא לא יודע ולא יכול לדעת אותו כלל, ולו רק משום שהוא שקר, שנוגד את אחדות המציאות. וכל זמן שיש לאדם טיפת ... האדם מרגיש שהוא לא יודע, הוא מרגיש שהוא כאילו נעלם. ולכן האדם מפחד לא לדעת, כי הוא מפחד להיעלם. והאדם משקר את עצמו, גם כאשר הוא אומר שהוא אינו יודע, משום שתמיד האדם כן נאחז בידיעה כלשהי, כדי לא לאבד את דעתו לגמרי. והאדם מפחד לא לדעת, כדי לא להרגיש רע. והאדם לא קולט ולא מבין, שהוא מרגיש רע, רק בגלל מה שהוא יודע. ... רק כאשר יש הגדרה והפרדה של נפרדות. כי כאשר יש רק ישות אחת, אי אפשר לדעת דבר, כי הכל חסר כל משמעות, שאפשר לדעת אותה. ואם יצליח האדם לא לדעת דבר, על ידי זה יכול האדם להעלים את עצמו לגמרי, ולחזור להיות מי שהוא באמת, כפי מה ... של האין והיש, וכפי שכבר ביארתי במקומות אחרים. ומי שידע את כל מה שאפשר לדעת, ברגע אחד בו זמנית, ובעוצמה זהה של כל הידיעות, דהיינו, שהאדם יחשוב על כל הידיעות ... דהיינו, לא ידע דבר. ותכלית הידיעה, היא שלא נדע. היינו שהאדם חווה חוסר ידיעה מוחלט, שבה אין אפילו לא את ידיעת העצמי. והאדם קיים, בלי לדעת שהוא קיים ובלי לדעת כל דבר אחר. ונוסיף, כי שורש האחדות, שמלובש בכך שהאדם מסרב להודות שהוא אינו יודע, ... האמת האמיתית שבתוכו, שבה אין שום אמונה שקרית, אלא רק רצון אמיתי באמת לדעת את האמת, אז האדם רואה ומבין את האמת, שהכל אחד ממש. ...

לא לדעת / ידיעה / חוסר ידיעה - מה טוב ב לא לדעת? מה טוב בחוסר ידיעה? כפי שכבר ביארתי, ידיעת הדבר מאפשרת לאדם להתחבר אל הדבר. כאשר האדם יודע איזה דבר, על ידי זה הוא מתחבר אליו, מכיל אותו, ומרגיש איתו אחדות ואהבה. והשאלה היא, מה טוב בלא לדעת? והתשובה היא כי חוסר ידיעה, היא שלמות הידיעה. כי ידיעה פירושו הגדרה. כדי לדעת משהו, לשם כך צריך להגדיר אותו בצורה נכונה. וכאשר האדם מבין את כל ההגדרות של הדבר, על ... הגדרה. כי אחדות פירושה, אין הגדרה ואין גבול. כי ההגדרה של הדבר, מפרידה אותו משאר הדברים. וכאשר הכל אחד אין שום הגדרה, וממילא אין גם שום ידיעה. ושלמות הידיעה, היא לדעת כל דבר בתוך כל דבר. דהיינו, לראות בכל דבר, את כל שאר הדברים, שזהו חיבור ההפכים. וכאשר ... האדם לא יודע דבר, משום ששם הכל אחד. והפירוש של כל זה ברמה המעשית, הוא שכאשר האדם מסוגל להכיל בתוכו את זה ששונה ממנו, הרי שזה ביטוי של לא לדעת. כי הידיעה מפרידה את הדברים. וכאשר האדם מקבל את האדם ששונה ממנו, וכאשר האדם מקבל את המציאות כפי מה שהיא, וכאשר האדם מוצא את הטוב שיש ברע, וכאשר האדם מסתכל על כל הדברים בצורה שווה, הרי שכל הדברים האלו, הם ביטויים של לא לדעת. כי הידיעה מפרידה את הדברים. ומי שלא יודע דבר, אין לו שום שיפוט על העולם. ובכל מצב שבו האדם שופט את הכל לטובה, הרי שזה סוג של לא לדעת, כי האדם כאילו לא מבדיל בין טוב לרע. כי עץ הדעת הוא ההפרדה בין טוב לרע. וכאשר האדם ... שברע, הוא כאילו לא יודע להבדיל בין טוב לרע. אבל השורש של זה, הוא הדעת השלמה, שהוא ידיעת השורש, ששם אין הפרדה בין טוב לרע וכולי. ונסכם: לא לדעת, היא האפשרות של האדם להכיל בתוכו את ההפכים ואת הדברים ששונים ממנו ושונים מרצונו. וכאשר קורה לאדם דבר נגד רצונו, והוא מקבל את זה באהבה, זה כאילו שהוא בוחר לא לדעת שהוא רצה שיקרה אחרת. ובכל פעם שהאדם סולח ומקבל את זה ששונה ממנו, הרי שזה הביטוי החיובי של אי הידיעה. תוספת: ולעניין של לא לדעת, יש עוד משמעות נוספת. והיא, שאילו ידע האדם את הכל כל הזמן, הרי שהוא לא היה יכול ... כלל. כי האדם יודע דברים שונים, אבל הוא יודע אותם בעוצמה אחרת. ואינה דומה ידיעת האדם את עצמו, לידיעת האדם את זה שהשמש זורחת בבוקר. ולכל ידיעה יש עוצמה אחרת. ואילו ידע האדם את כל הדברים באותה העוצמה, הרי שהוא לא היה קיים כלל. כי כדי לדעת משהו בשלמות, לשם כך צריך להתחבר אליו בשלמות. וכדי לדעת את כל הדברים בשלמות, לשם כך צריך האדם להיות הדברים עצמם. ואם האדם ידע כל הזמן את הכל בשלמות, הוא לא יהיה קיים כלל. והמציאות יודעת את עצמה. אבל המציאות מכילה בתוכה גם את אי הידיעה, דהיינו, את האפשרות של האדם לא לדעת, דהיינו, להיות נפרד מהאחדות של המציאות ולחיות בתוך עולם הנפרדות, שזאת השלמות. כי לדעת את הכל כל הזמן, זה לא מאפשר לשום דבר להתקיים. כי אילו כל הדברים היו יודעים את כל שאר הדברים כל הזמן, הרי שהכל היה אחד, ולא היה קיים שום דבר. ואי הידיעה, היא זו שמאפשרת לאדם לא לדעת את האחדות, ולהיות נפרד ממנה, לצורך קיום העולם. ...

... שכל אין דאגות, המנגנון של האושר, לדעת או לא לדעת, ידיעה חלקית, ידיעה מלאה, לא לדעת שום דבר ובו יתבאר העניין של השכל האנושי. ויתבאר מה טוב יותר, לדעת או לא לדעת כל מיני דברים? ויתבאר, כיצד קשור האושר של האדם, למה שהוא יודע? ויתבאר, האם באמת, כאשר אין שכל אין דאגות? ועוד. ויש כאלו ... לא יודע שהוא סובל, ואז ממילא הוא לא סובל. ומי שיתבונן היטב בעניין יראה, כי לדעת או לא לדעת, זה טוב ורע באותה המידה ממש. והשאלה היא, לא האם אתה יודע או לא יודע. אלא השאלה היא, האם יש מריבה וקונפליקט, בין מה שאתה ... מריבה בין כל הדברים שאותם האדם יודע. שלא יהיה מצב, שהאדם יודע שרע לו, בלי לדעת מה הפתרון לכך. ולאו דווקא שהאדם יודע שרע לו, אלא אפילו שהאדם חושב שאולי רע לו, גם זה נקרא שהאדם יודע שרע לו. ומי לא סובל בכלל? מי שיודע את הכל ... בכל אחד מהמקרים, הוא לא ירגיש רע. והשאלה הנשאלת היא, כיצד יכול האדם לדעת את הכל? או כיצד יכול האדם לא לדעת שום דבר? והתשובה היא, שיש כאן שתי רמות של ידיעה. ידיעה חיצונית וידיעה פנימית. וידיעה חיצונית פירושה, לדעת את מה שקורה בכל מקום ובכל זמן בעולם. וזה דבר שהוא אין סופי, ואותו האדם לא יכול לדעת. כי יש אין סוף מקום ואין סוף זמן, והאדם לא יכול לדעת, את כל מה שקורה בכל מקום ובכל זמן באשר הם. וזאת ידיעה חיצונית, שאותה האדם לא יכול לדעת את כולה בבת אחת. ובו זמנית, האדם כן יכול לדעת אותה באופן חלקי, כפי שקורה בפועל, שהאדם כן יודע באופן חלקי, מה קרה בטווח זמן כלשהו ובמרחב מקום כלשהו. אבל יש גם עוד סוג של ידיעה, שהיא ידיעה פנימית. וידיעה פנימית פירושה, להבין את המהות הפנימית של הדברים. כי אומנם קיימים אין סוף דברים בעולם, ואומנם קיימים אין סוף רצונות אפשריים ... רע. אבל בסופו של דבר, הבנת המנגנון של האושר של האדם, היא דבר סופי, שאפשר לדעת את כולו. והכוונה היא, כי האושר של האדם, תלוי בהמון דברים. כי יש לכל אדם בתת המודע שלו, אין סוף דברים שהוא רוצה להשיג. כי בתת המודע של האדם, יש ... וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. והרעיון הוא, שאומנם אי אפשר לדעת את כל המידע האפשרי, ואומנם אי אפשר לא לדעת שום מידע מתוך כל המידע שקיים, אבל כל זה נכון, רק לגבי ידיעה חיצונית כנ"ל. אבל יש גם דבר שנקרא ידיעה פנימית, שפירושה, הבנת המהות של כל הדברים שקיימים. דהיינו, שהאדם מבין, את השורש האחד, ואת החוק האחד, שלפיו נקבע האם הוא ירגיש טוב או רע. כי בסופו של דבר, כדי להיות מאושר, לשם כך לא צריך לדעת את כל הדברים. אבל כן צריך להבין בשלמות, את המנגנון של האושר. כי בסופו של דבר, האדם רוצה להיות מאושר. וכדי להיות מאושר, לשם כך צריך להבין ... אחרי האושר שלו, בלי להשיג אותו לעולם. ומי שרוצה להיות מאושר, עליו, או לא לדעת בשום פנים ואופן שהוא רוצה להיות מאושר, ולא לדעת מה זה אושר, ולא לחשוב על האושר, ולא להבין מהו אושר. שזה בעצם מצב של חוסר ידיעה מוחלט. או להפך, לדעת באופן מלא, מהו בדיוק האושר, וכיצד בדיוק אפשר או אי אפשר להשיג אותו, שזה מצב של ידיעה מלאה. כי האדם סובל, לא בגלל מה שהוא יודע ולא בגלל מה שהוא לא יודע. אלא האדם סובל רק בגלל דבר אחד ויחיד, והוא, שהוא יודע שהוא רוצה להרגיש טוב ... טוב, הוא ממילא מרגיש טוב. ומי שכן יודע שהוא רוצה להרגיש טוב, ויודע גם איך להרגיש טוב, גם הוא מרגיש טוב תמיד. כי הוא יודע

לא לדעת שום דבר וכן לדעת שום דבר - ידיעת הכלום / לדעת כלום / לדעת שום דבר / לא לדעת שום דבר ובו יתבאר עניין ידיעת הכלום, ועניין תכלית הידיעה, שהיא שלא נדע. והעניין הוא, שאחרי שלא מבינים שום דבר, אח"כ ... ומתאחד איתו. והאדם יודע, רק ידיעות סופיות שיש להן גדר וגבול. כי כדי לדעת משהו, לשם כך צריך להגדיר ולהגביל אותו. ולכן האדם לא יכול לדעת את האין סוף, כי אין לו גדר וגבול ואחיזה כלל. כי ברגע שהגדרת אותו, הוא כבר לא האין סוף. ואם חשבת עליו, הוא כבר לא ... ידי זה בסופו של דבר האדם מגיע לידיעת המחוייב. כי את המחוייב, אי אפשר לדעת באופן ישיר מוגדר ורצוני שנובע מהאדם עצמו. כי אם התהליך הוא רצוני ומוגדר, אז כל ידיעה, היא לא של המחוייב. כי המחוייב, הוא לא המוגדר. כי מה שהוא מוגדר, יש שני לו, וקיומו הוא רק אפשרי וכולי. וגם כאשר האדם ... שהוא חסר כל הגדרה, גם זו הגדרה. ולכן הדברים הם תמיד מוגדרים. והדרך לדעת את הלא מוגדר, היא על ידי זה שהמחשבה של האדם, מרחיקה את עצמה מהלבושים של המציאות. וכאשר האדם מרחיק את המחשבה שלו ... שום דבר, אז ממילא התודעה של האדם יודעת את השום דבר. דהיינו, שהאדם חווה ידיעה של השום דבר. שהתודעה של האדם מתחברת אל הלא מוגדר. וזה, על ידי זה שהתודעה מרחיקה את עצמה מההגדרות ומהלבושים, של הלא ... העצמי. וגם הידיעה תמיד קיימת (והכל מנקודת המבט שלנו. כי שם אין שום ידיעה / קיום כלל. ואין הפרדה בין הידיעה לבין היודע אותה לבין הדבר הידוע וכולי). ושם בשעת ביטול, הידיעה של האדם, מתאחדת עם הלא ... היא הדבר שאינו ידוע. משום שהיא חסרת כל צורה. והתודעה, לא יכולה לדעת דבר שאין לו צורה. כי המחשבה אוחזת את הדבר, על ידי הצורה וההגדרה שלה. ולכן האדם לא יכול לדעת את מהות המציאות, כי אין לו איך לאחוז בה. אבל, אם האדם משחרר לגמרי את האחיזה שלו בהגדרות, אז האדם חווה שהוא לא יודע שום דבר מוגדר. ולאחר מכן מה שבעצם ... של השום דבר. וזוהי תכלית הידיעה שלא נדע, שהאדם יודע את הכלום שאי אפשר לדעת אותו. ונחדד: כי יש הבדל גדול בין לא לדעת שום דבר, לבין לדעת שום דבר. ואחרי שהאדם זוכה לא לדעת שום דבר, אח"כ הוא יודע את השום דבר. ואח"כ כאשר הוא חוזר מהביטול, גם אח"כ הוא יודע את השום דבר, ברצוא ושוב על ידי הרשימו ...