כפי שהובהר במקומות אחרים, אם נאמר שלכל דבר יש סיבה, זה מוביל לכך, שכל דבר, הוא עצמו סיבת עצמו. כי אם דבר אחד, הוא סיבת דבר אחר והוא סיבת תוצאה אחרת שנפרדת ממנו, אז יש לשאול, מהי הסיבה שבגללה קיים התהליך הזה עצמו, ולא תהליך אחר? ולמה בכלל התהליך קיים, במקום שהתוצאה תושג מיד, בלי התהליך שמוביל אליה.
ובסופו של דבר, כאשר לכל דבר יש סיבה, אז כל דבר הוא סיבת עצמו. וגם אם נאמר שלשום דבר אין סיבה כלל, גם זה אומר, שכל דבר הוא לא קשור לשום דבר אחר. דהיינו, שכל דבר הוא סיבת עצמו. ובשורשו, הסיבתיות והאקראיות, אלו צורות שונות של אותו הדבר ממש, והכל אחד וכולי.
וכאן נבאר, מדוע לא יכול להיות, שכל דבר הוא סיבת עצמו. משום, שלומר שהדבר הוא סיבת עצמו, פירושו הוא, שאין שום תכלית אחרת, מלבד הדבר עצמו. כי יש אפשרות להסתכל ולומר, שלכל המציאות כולה יש תכלית אחת, וכל הסיבות מובילות אליה. וכאשר אנחנו אומרים שכל דבר הוא סיבת עצמו, זה בעצם אומר, ששום דבר, לא מוביל אל איזו תכלית רחוקה כלשהי, אלא כל דבר מוביל אל תכלית עצמו. ובכך בעצם אנחנו אומרים, כי כאשר דבר כלשהו קורה, אז בעצם, דרכו מתגלה, שתכלית המציאות הסופית, היא הדבר עצמו. כי הרי הוא לא משרת שום תכלית אחרת, אלא הוא עצמו התכלית הסופית.
וזה כמובן דבר, שאינו אפשרי לומר כלל ע"פ השכל הנפרד. כי לא יכול להיות שהתכלית הסופית של המציאות, תשתנה כל הזמן. כי אם תכלית המציאות עצמה משתנה, הרי שזה אומר, שזאת לא תכלית של אמת. כי אם זאת הייתה התכלית באמת, היא לא הייתה משתנה. ואם היא משתנה, אז זה אומר שהיא לא התכלית האמיתית.
וכאשר אומרים שהדבר הוא סיבת עצמו, פירושו, שהוא עצמו התכלית הסופית. אבל, אם הוא עצמו התכלית הסופית, אז כיצד הוא משתנה? ולמה הוא לא היה קיים כל הזמן? כי התכלית הסופית של המציאות, היא לא יכולה להשתנות. ואעפ"כ, כל דבר הוא תכלית עצמו כנ"ל. וכיצד הדבר אפשרי?
ומי שיעמיק בזה, יראה את האמת, שבאמת הכל אחד. כי התכלית הסופית, היא מהות הכל. וההבנה שכל דבר הוא התכלית הסופית, היא בעצם לבוש של ההבנה, שהצורה נכללת במהות שלה, לישות אחת ממש. ואם יש תכלית אמיתית, אז קיומה הוא מחויב מצד עצמה. כי אם קיומה מחויב מצד דבר אחר, הרי שהיא לא התכלית האמיתית. כי קיומה תלוי בדבר אחר, שתכלית קיומו, זאת לא התכלית שנובעת ממנו וכולי. ואם יש תכלית למציאות, שהיא מחויבת...
ובסופו של דבר, כאשר לכל דבר יש סיבה, אז כל דבר הוא סיבת עצמו. וגם אם נאמר שלשום דבר אין סיבה כלל, גם זה אומר, שכל דבר הוא לא קשור לשום דבר אחר. דהיינו, שכל דבר הוא סיבת עצמו. ובשורשו, הסיבתיות והאקראיות, אלו צורות שונות של אותו הדבר ממש, והכל אחד וכולי.
וכאן נבאר, מדוע לא יכול להיות, שכל דבר הוא סיבת עצמו. משום, שלומר שהדבר הוא סיבת עצמו, פירושו הוא, שאין שום תכלית אחרת, מלבד הדבר עצמו. כי יש אפשרות להסתכל ולומר, שלכל המציאות כולה יש תכלית אחת, וכל הסיבות מובילות אליה. וכאשר אנחנו אומרים שכל דבר הוא סיבת עצמו, זה בעצם אומר, ששום דבר, לא מוביל אל איזו תכלית רחוקה כלשהי, אלא כל דבר מוביל אל תכלית עצמו. ובכך בעצם אנחנו אומרים, כי כאשר דבר כלשהו קורה, אז בעצם, דרכו מתגלה, שתכלית המציאות הסופית, היא הדבר עצמו. כי הרי הוא לא משרת שום תכלית אחרת, אלא הוא עצמו התכלית הסופית.
וזה כמובן דבר, שאינו אפשרי לומר כלל ע"פ השכל הנפרד. כי לא יכול להיות שהתכלית הסופית של המציאות, תשתנה כל הזמן. כי אם תכלית המציאות עצמה משתנה, הרי שזה אומר, שזאת לא תכלית של אמת. כי אם זאת הייתה התכלית באמת, היא לא הייתה משתנה. ואם היא משתנה, אז זה אומר שהיא לא התכלית האמיתית.
וכאשר אומרים שהדבר הוא סיבת עצמו, פירושו, שהוא עצמו התכלית הסופית. אבל, אם הוא עצמו התכלית הסופית, אז כיצד הוא משתנה? ולמה הוא לא היה קיים כל הזמן? כי התכלית הסופית של המציאות, היא לא יכולה להשתנות. ואעפ"כ, כל דבר הוא תכלית עצמו כנ"ל. וכיצד הדבר אפשרי?
ומי שיעמיק בזה, יראה את האמת, שבאמת הכל אחד. כי התכלית הסופית, היא מהות הכל. וההבנה שכל דבר הוא התכלית הסופית, היא בעצם לבוש של ההבנה, שהצורה נכללת במהות שלה, לישות אחת ממש. ואם יש תכלית אמיתית, אז קיומה הוא מחויב מצד עצמה. כי אם קיומה מחויב מצד דבר אחר, הרי שהיא לא התכלית האמיתית. כי קיומה תלוי בדבר אחר, שתכלית קיומו, זאת לא התכלית שנובעת ממנו וכולי. ואם יש תכלית למציאות, שהיא מחויבת...
050-3331-331