אני חושב שהמונח תכלית הוא לא נכון. אם התכלית של קופץ אולמפי היא להשיג מדליה, אז אחרי שהוא השיג אותה הוא צריך להתאבד? אין תכלית יש שאיפות. אין לי תכלית כי עוד אלף שנה סביר להניח שהעולם יתנהג כאילו לא היינו קיימים. השאיפה שלי היא למלא את התשוקות והצרכים שלי.

ואולי אין לך תכלית, ואולי התכלית שיהיה לך רע, אתה סגור במאת האחוזים?

היי שלמה. אני חושב שהדחקה זה לא המונח הנכון. אני יודע שהתכלית שלי זה להיות מאושר. בהתאם לחוויות שלי הדברים שעושים אותי מאושר משתנים כל הזמן ככה שזה חיפוש אין סופי אחרי האושר. ברגע שאני יודע את זה, אז לדעתי לחפש את הקצה של האינסופ זה כמו לחפש סוסים עפים. התכלית שלי היא הישרדות ולעשות כל מה שטוב לי וגורם לי הרגשה של הנאה. ומפה בדרך עד הסוף הבלתי נמנע, שוב אני יודע שמה שמה שטוב לי היום יכול להיות שמחר יעשה לי רע. זה אנושי ובסדר גמור.

טל, מה שאתה גם עושה זה סוג של הדחקה, וזה בד"כ לא עובד. אני בעד לפתוח הכל ולהחשף עד תום, עד שאין שאלה. ואז נגמרו ההדחקות, ההתעלמויות, הלא ודאי, וכו' אה הה גם הפחדים

אם יש תכלית מסוימת, אז תמיד יהיה משהו שקדם לה ואז נשאלת השאלה מה התכלית של הדבר שקדם לה שהוא בעצמו היה תכליתי, וככה עד אינסוף, כל עוד יש נפרדות - יש שני דברים ויותר תשאל השאלה מה התכלית.

כך שאם יש תכלית ראשונה היא גם האחרונה. וזה מביא לכך שכל מה שנעשה כדי להגיע לתכלית שהוצבה מראש, חייב להיות תכליתי בפני עצמו...

אז או שאין שום תכלית מוגדרת כלל, כי באחדות אין הגדרות. או שכל דבר שקיים במציאות - כל דבר מוגדר, הוא כל התכלית כולה!!!

- בתודעה של הצמצום, התכלית היא להבין את המציאות וליהנות, מה שטוב אכן לא שואלים למה? מה שרע שואלים למה כדי להבין מהיכן זה נובע, כשמבינים במאה אחוז את הרע / הבעיה, היא נפתרת.

אני חושב שהתכלית היא להיות פשוט להיות מאושר בחיים. למה להיות מאושר? מבחינתי "הלמה" פה לא מעניין ברמה האישית. מה שעושה לי טוב אני לא שואל למה רק מה שעושה לי רע