אליעד: בואי נפשט את העניין, מה את רוצה בעצם? את אמרת שאת מרגישה שאת בתוך באר ואת רוצה להגיע לאוקיינוס, נכון? את בעצם ספרת לי עכשיו סיפור על הרצון שלך, אבל מה מייצג עבורך האוקיינוס הזה, שאליו את רוצה להגיע? אני יודע מה את מחפשת, אבל אני רוצה שאת תביני באמת, מה את מחפשת. מה את באמת מחפשת? למשל תגיעי לאוקיינוס, תגידי שאת עדיין בבאר. מה את מדמיינת שיש באוקיינוס שאליו את רוצה להגיע?

שאלה: אני לא יודעת, זה בגלל שספרו לי עליו.

אליעד: אם היו אומרים לך שיתעללו בך שם? האם עדיין היית רוצה להגיע לשם? לא. מה הוא מייצג עבורך? שקט נפשי, רוגע, שמחה אין סופית.

שאלה: חופש.

אליעד: חופש, מה זה נקרא חופש? כי מקודם אמרת שאת בחופש, ופתאום את אומרת שאת רוצה חופש. תנסי להבין. למשל שכאן זה גן עדן, אבל את צריכה להיכנס אליו. אבל אם לא תרצי להיכנס אליו, את לא תיכנסי אליו, נכון? אז אם את אומרת אני כבר בחופש, ואת רוצה חופש, אז זה אומר שאת לא בטוחה שאת רוצה להיות שם.

מצד אחד את כל הזמן טורחת לספר כמה טוב לך פה, אבל את גם אומרת שכול כולך רוצה למצוא גם משהו אחר. המשהו הזה קיים, אבל את לא מתקדמת אליו, כי טוב לך פה. את לא בטוחה במה שאת רוצה. למשל אני אומר לך, פה דלת של גן עדן, אבל את אומרת, תקשיב, אבל טוב לי פה. השאלה היא מה את רוצה באמת?

שאלה: לא יודעת.

אליעד: לא יודעת, זה גם בסדר. אבל בואי תנסי לחשוב מה מייצג עבורך האוקיינוס הזה? מה חלום חייך? למשל אני אלוהים, ואת מבקשת שאני יעזור לך, מה את מבקשת ממני?

שאלה: לדעת שאני אלוהים. הכל יכול, שאני אחד איתו.

אליעד: אז קודם כול, להיות אלוהים זה לא להיות אחד עם אלוהים. את אלוהים, הוא אחד איתך. אל תתחילי לצמצם סמכויות.

שאלה: אני אומרת זאת לא בגלל חוויה, אלא בגלל מה שאמרו לי, שזה מה שאני אמורה לחפש.

אליעד: אבל שימי לב בשבילך. אמרת שאת רוצה להיות אלוהים, רוצה להיות כל יכול, את שוב מבטאת את הקטע של החופש, למעשה כרגע את לא חווה שאת הכל יכול. אני שוב חוזר על זה שאת אומרת שיש לי את זה ואני לא מוגבלת וכו', אבל מתברר שכול מה שאת רוצה זה באמת לא להיות מוגבלת, שלא תצטרכי לשכנע את עצמך שאת לא מוגבלת, אלא באמת לא תהיי מוגבלת.

עכשיו, בואי נתקדם, הנושא מאוד פשוט, מה שאת בעצם רוצה לשנות, זה את החוויה של התודעה שלך, בסדר? אם אני יעלים לך את הקיר או שאת תראי דרך הקיר, זה לא נותן לך שום דבר. את תתרגלי לזה תוך שבוע ותגידי אני רואה דרך קירות, אז מה זה נתן? אחד רואה מרחק קצר ואת רואה מרחק גדול יותר, אבל זה לא שינוי מהותי.

מה שאת בעצם מחפשת זה לשנות את החוויה, ולהביא את עצמך לחוויה שאת עם יכולת אין סופית. מה זה אומר, חוויה שיש לך יכולת אין סופית? זה לא אומר שאת חייבת להזיז את הקיר למקום אחר, זה לא העניין. העניין הוא שאת באמת תרגישי את זה. שאת תחווי שמישהו זורק עליך אבן, את היא זאת שזורקת את האבן. זאת הכוונה. את לא אמורה להתאמץ עכשיו ולהזיז את אנגליה שמאלה, זה לא העניין. העניין שאת באמת תחווי.

בפעמים אחרות שדברתי איתך, את תמיד מתלהבת מאנשים שחוו משהו פיזי, כי את רוצה לצאת מהלופ הרגיל. את מרגישה שאת חיה חיים רגילים ואת רוצה לצאת מהחוויה הרגילה. את רוצה חוויה חדשה, תביני שהדבר הזה הוא אפשרי, אבל זה לא רק שהחושים שלך יראו אחרת, כי אין משמעות לחושים, תראי ככה או ככה, נגיד שעכשיו שכול פעם שתראי צבע מסוים, תראי גם צבעים אחרים, זה סתם, זה לא מהותי, רק החלפת לבושים.

תביני משהו פשוט, נגיד שאת מפנטזת על החוויה של אלוהים עצמו, אני רוצה להרגיש שאני שולטת בכל, ככה בא לי, שאני אלוהים. שאני שולטת בכל, עושה את הכל, בוחרת בכל, שיא החופש, שיא השלמות. עכשיו יש לך שתי אפשרויות, או שאת כבר אלוהים או שאת לא אלוהים. אם עכשיו מבחינה אובייקטיבית את לא אלוהים? אז אי אפשר להביא אותך למצב של אלוהים, כי תמיד תצטרכי לשקר. למזלך הגדול אני אומר שאת כבר אלוהים, אבל כרגע את בחרת כאלוהים, לשים את עצמך בגוף גשמי, במקום מסוים, בדירה מסוימת, לדבר איתי עכשיו, ואת רוצה גם שאני אדבר איתך עכשיו. כאלוהים את בוחרת את זה עכשיו.

למזלך הגדול את כבר אלוהים. אבל את אומרת, אני לא חווה את זה, אני לא רואה את זה. את רוצה ללכת ברחוב ולדעת שאת מחליטה מה קורה מסביב.

שאלה: לא את כדי כך.

אליעד: התחלנו, התחלנו, למה לא? את רוצה להיות בחוויה של אלוהים, למשל אלוהים מסתכל על הרחוב ואנשים עוברים, מה הוא חושב? אני מזיז את האנשים. זאת החוויה, מה את רוצה להתחיל לצמצם? את צריכה להגיע למצב, כשאת רואה את השמש זורחת בבוקר, לדעת שאת עושה זאת. הכל את עושה, עשית, תעשי, כל מה שקורה זה רצונך, נכון?

איך מגיעים לחוויה הזאת? למה את לא חווה את זה? מי אחראי לכל החוויות שלך? האני שלך. כשאת אומרת אני, את מתכוונת לעצמך, כיעל. והחוויות שלך זה לפי מי שאת חושבת שאת. אם את, כשאת אומרת אני, את מתכוונת לגוף הזה, אז את אומרת, הגוף הזה מוגבל, לא יכול לעשות הכל, הוא לא שולט בכלום, הוא שום דבר, אז זה מה שאת חווה. את חווה חיים מזופתים, אני מוגבלת, אני לא כל יכולה, אני צריכה לאכול.

אבל אם תגידי אני, את תתכווני למישהו אחר, אז את תחווי את המישהו האחר. מה הבנת עד כאן?

שאלה: שזה תלוי איך אני מסתכלת על הדברים. כרגע אני רואה עצמי מוגבלת בתוך גוף, אז אני לא יכולה לחוות שאני הכל.

אליעד: כי כשאת אומרת אני, את מתכוונת לגוף, את לא מתכוונת לשכן, את מתכוונת לגוף. לכן, כל זמן שאת אומרת אני, שבחוויה של האני שלך את תחווי רק את הגוף, אז את תתקעי איתו. והגוף הזה הוא לא מציעה גדולה. מה הוא יכול לעשות? מה הוא? כלום. הוא לא שווה הרבה. וכן הוא מזדקן, ואז מביאים חדש וכו'.

הרעיון הוא, שאת תביאי את עצמך למצב כשתגידי אני, את תחווי את הראשון, את זה שעומד מאחורי מי שאת, את המציאות. האם את מבינה שזה אותו אוקיינוס שעליו מדובר? כן, זה לא רחוק ממך, זה משהו בתוכך, כשתגידי אני, את תחווי משהו אחר. לא תחווי רק משהו מוגבל, את תחווי שאני זה הכל. ואז זה משנה לך את החוויה, אני מפעילה את הכל, אני הראשונה.

למזלך את כבר כזאת, כי את כבר גם הראשונה, ועכשיו אנחנו רוצים לגרום לך לחוות. עכשיו, איך אפשר לגרום לדבר הזה לקרות? רק בדרך אחת ויחידה, על ידי בירור האמת. אם את תהיי נחושה, ואין כאן מקום לטעות, אם תרצי זה יעבוד לך. אם תהיי נחושה במאה אחוז, אני רוצה לדעת מי אני? לא להגיד שאני רוצה לגלות שאני אלוהים, כי זה לא יעבוד. אני חייבת להבין מי אני? כשאני אומרת אני, אני חייבת להבין מי זה, מה זה? ותתחילי להתבונן פנימה, למה אני רוצה, מה אני רוצה? למה אני חושבת? מי חושב? איך חושב? מי גורם לי לחשוב? מי מביא לי את המחשבות? מי גורם לי להיות קיימת? אז את תגלי שיש משהו שעושה הכל דרכך. ואז בשלב הראשון, יש פה כמה שלבים, את חייבת להבין את השלב הראשון. עכשיו בשלב הראשון, כשאת אומרת אני הלכתי, הגוף הזה הלך, אין לך הרבה מעבר לחוויה. אבל אם תחקרי, מה זה אני רציתי? איך רציתי? למה רציתי? מי גרם לי לרצות? ומי גרם לי להיות קיימת? שתגידי אני רציתי, זה יביא אותך למצב שתחווי שזה אלוהים עושה אותך, עושה את הרצון שלך, ומחבר ביניהם, את כאילו תהיי שקופה.

שאלה: איך אני יחווה את זה? אני שואלת שאלות.

אליעד: על ידי הבנה. אם תביני שזה באמת ככה, את תחווי את זה ככה. אם תאמיני שזה ככה, את לא תחווי את זה ככה.

שאלה: איך אגיע להבנה הזאת?

אליעד: על ידי זה שתבררי. קודם כל תחווי שזה קורה דרכך, אחר תיעלמי לגמרי, ותהפכי להיות הראשון. איך עושים? בואי ניקח דוגמא למשהו ספציפי וננסה לשנות לך את החוויה.

שאלה: אני יושבת כאן.

אליעד: את יושבת כאן, ויש לך מחשבות בראש. מה את מרגישה? את עכשיו יושבת כאן ויש לך איזה מחשבה או רצון. בואי נלך למה שאמרת לי קודם, אני רוצה לצאת מהבאר ולחוות את האוקיינוס.

שאלה: אי אפשר לקחת את החוויה שאני סתם יושבת כאן.

אליעד: לא, כי יושבת זה סתם קורה מסביבך. אני רוצה לקחת משהו שאת חווה, שאת חווה שאת רוצה לצאת מחוויית הבאר ולעבור לחוויית האוקיינוס. בואי ננסה לראות את החוויה, זוהי חוויה מצומצמת, חוויה מוגבלת, זוהי חוויה של כלא, שאת רוצה לצאת ממנה ולחוות אוקיינוס.

עכשיו בואי ננסה לשנות את החוויה הזאת, על ידי התבוננות לתוכה. אבל אין כאן אפשרות להתחמק, מה שאני אשאל תעני לי, אין לא יודעת, לא ברור לי, אין דבר כזה. עכשיו, אני חווה שאני נמצאת בבאר, ואני חווה שאני רוצה לצאת לאוקיינוס. יש אוקיינוס ואני רוצה לצאת אליו. עכשיו נשאל שאלה

שאלה: חווית האוקיינוס, זה בגלל שאנשים אמרו לי, זאת לא חוויה שלי.

אליעד: זה בסדר, זה שאת מסכימה איתם, זה אומר שיש לך את החוויה בחלקה. אם זה לא היה נכון עבורך, בכלל לא היית מבינה אותם. את סיפרת לי שטוב לך.

שאלה: התכוונתי שאני חיה בהרמוניה עם הסביבה שלי, ואין לי בעיות עם הסביבה.

אליעד: אבל את אומרת שאת רוצה להיות אלוהים, להרגיש שאני הכל יכול. נכון? כן, זה חייב להיות מוחלט. עכשיו תני לי דוגמא למקום בחיים שאת חווה שאת לא כל יכולה. אל תייפי את זה בזה שאת אומרת שיש לך הרמוניה, תני לי דוגמא למשהו שאת רוצה לעשות ולא יכולה, טיפה כנות, זה לא מורכב כל כך. תראי, אם לא היית רוצה לשנות את המצב שלך בשום דרך, לא היית באה אלי. את באת, כי טוב לך, אבל את רוצה משהו מעבר, אז איפה את מרגישה מוגבלת, איפה החיסרון?

שאלה: בחוויות הפנימיות שלי. אנשים מספרים לי שהם חווים דברים, ואני לא, וזה מציק לי.

אליעד: את לא חווה דברים מסוימים ואת רוצה לחוות עוד דברים. מה אחראי לחוויה שלך, מה גורם לכך שהם יחוו ואת לא תחווי? בואי נדבר עליך, את לא חווה התחדשות, את בעצם רוצה התחדשות, את רוצה לקום כל יום לעולם חדש, את אומרת בא נחליף, אבל אי אפשר להחליף. עכשיו, מי שרוצה לחוות כל הזמן התחדשות, צריך לקבל שכל של ארץ ישראל, להבין שזה אחד. אם היית מבינה שזה מתחדש כל הזמן, אז היית חווה שזה מתחדש כל הזמן.

אם את חושבת שהחדר הזה קיים פה עכשיו, כהמשך של הרגע הקודם, אז את חווה שאת זקנה, את חווה המשכיות. אבל אם היית מבינה, אבל רגע, החדר הזה עכשיו נוצר, אז היית חווה שעכשיו הוא נוצר, זה הכל לפי מה שאת מבינה. עכשיו אני רוצה שניקח חוויה אחת שלך של מגבלה. את מוגבלת במה? אל תספרי לי שהכל טוב, כי אם היה הכל טוב לא היית באה. במה את מוגבלת?

שאלה: אני בעצמי לא יודעת, אולי יש כאן מישהו שעובד עלי.

אליעד: אז את רוצה להבין אם יש אוקיינוס או לא? יש משהו פנימי יותר.

שאלה: אני מבינה שיש חוויה מאוד גדולה ולא חוויתי אותה אף פעם, וקראתי עליה ואנשים סיפרו לי עליה, ולי אין אותה. אני אפילו לא יודעת אם זה נכון או לא נכון.

אליעד: אני אומר שזה נכון. עכשיו שימי לב, את בסופו של תהליך עדיין תמשיכי ללכת ברחוב, או שאולי תלכי בחלל החיצון ואז במקום אנשים תראי כוכבים, זה אותו דבר, ולא משנה היכן תהיי. אנחנו רוצים לשנות לך את החוויה, את כאדם יש לך חושים ואת חווה מידע כמו זה קיר או ארון, את רוצה לחוות את זה אחרת, עכשיו כדי לחוות את זה אחרת, את חייבת לדעת משהו חדש על זה. מה זה אומר, למשל היה פה פסל, ואת עוברת לידו ורואה פסל, אבל אם אני אספר לך, שהפסל הזה הוא רובוט מתוחכם שצופה עתידות, אז עכשיו כשתעברי לידו, תחווי אותו אחרת. אותו פסל, אבל החוויה אחרת, למה? כי את יודעת עליו עוד משהו.

מה שאני רוצה להגיד הוא, שאת צריכה לנסות להבין מה קורה סביבך. העולם הוא חי. בואי אני אקדם אותך מה היא החוויה. אני אגיד לך איך אני חווה. העולם חי, מה הכוונה שאני אומר שהעולם חי? בצורה חיצונית העולם נראה די מת, הכל ממשיך מהקודם, לא משתנה, הכל סטטי, אמנם בני האדם זזים מפה לשם בסוף מתים וזה לא רציני. אני אסביר לך את החוויה ותראי אם את יכולה להתחבר לזה.

יש דבר אחד יפה בכל העולם הזה, רק דבר אחד, ומה יפה? החיבור של היש והאין, מה הכוונה ביפה? אם עכשיו הייתי מראה לך קסם, היית אומרת וואוו, נכון? אחת הסיבות שאת נהנית בהרצאות זה שאת אומרת לעצמך, איך הוא חשב על זה, נכון? איזה יופי איך זה התהפך? התחושה של ההתלהבות זה מההתחדשות השכלית, איזה קסם, איזה פלא?

אם אני יעשה לך קסם את תתלהבי, למשל אני יעשה הופ ויופיע חתול, אבל אם תראי את זה מאה פעם, זה כבר לא ילהיב אותך. זה כבר לא מאתגר אותך, את חושבת הוא מרמה אותי ומוציא חתול מהשרוול וזהו זה נגמר. אבל יש קסם אחד שהוא תמיד קיים. את חווה פה קיר, מה את חווה? קיר מת, לעומת זאת, את יכולה לחוות את זה אחרת. אני למשל לא רואה פה קיר כשאני חושב על זה, אני רואה כאן משהו שעכשיו נוצר. אני רואה כלום בצורה של קיר. עכשיו נוצר הקיר, עכשיו נוצרת השיחה, עכשיו נוצר הזיכרון שלי, הידע שלי, תחושת העתיד שלי, הכל נוצר עכשיו. כל רגע חדש, אבל זה קסם שלא נגמר. ובמקרה הקסם הזה הוא לטובתך. למה לטובתך? כי ברגע שאת נזכרת בזה, זה הופך אותך לאלוהים. למה זה הופך אותך לאלוהים? כי אם את נזכרת שהכל נוצר כל רגע מחדש, זה אומר שלפני שנייה היית אלוהים, ועכשיו את יעל, ולפני שנייה היית אלוהים ואחר יעל, נכון?

אם מבחינתך את המשך של הקודם, אז את סתם בן אדם. אבל אם את אומרת, אני לפני רגע אחד הייתי אלוהים, הייתי הראשון, ואחר הפכתי להיות בן אדם, אלוהים, בן אדם, אלוהים, בן אדם, במהירות כל הזמן, אז את כל הזמן מחוברת לחוויה שאת גם השלם וגם הצמצום. אני לפני אלפית השנייה הייתי אלוהים ועכשיו שמתי עצמי בגוף ובחדר שמתי קירות ואני מדבר איתך, וזה כל פעם קורה מחדש. זאת חוויה לגמרי אחרת.

עכשיו, איך אני הגעתי לחוויה הזאת? זאת חוויה קטנה, זאת החוויה הבסיסית, הראשונה שצריך להבין אותה. אם תהיה לך החוויה הזאת, יהיו לך הרבה חוויות נוספות. מה זה אומר? כל פעם שתראי שני אנשים מדברים או שתראי משהו, זה יזכיר לך את החוויה שהכל אחד. שהיש והאין מתחברים כל הזמן.

איך זה עובד? אני מספר לך ממני, קודם הבנתי שהכל אחד, אחרי כל פעם ששמעתי משהו, זה הזכיר לי שהוא אמר משהו כי זה אחד, כי זה אחד, כי זה אחד. אז אתה כל פעם חווה התחדשות, יש לך מלא דברים, אין סוף דברים, אתה כל פעם מגלה דבר חדש על העולם. אתה למשל מזיז את העכבר של המחשב, אתה מקבל הבנה. מכל פעולה אתה מבין משהו, מה המשמעות של הדבר? מה קורה מאחור? זה כמו שהמציאות הזאת היא תיאטרון ומאחוריה יש עוד עולם. והעולם הזה הוא השתקפות של העולם שמאחורה.

עכשיו כדי שאת תחווי את הקיר הזה בצורה שונה, את צריכה לדעת מה יש מאחור, אם פעם אחת תראי מה יש מאחור, אז כל מה שתראי תמיד יזכיר לך מה יש מאחורה. אם תראי פעם אחת את הבמאי, אז אחר כך, כל מה שתראי יזכיר לך את הבמאי. את מבינה עוד דברים על עצמך.

איך מגיעים לזה? על ידי התבוננות. זה משנה לך את כל החוויה. זה לא שתהיי אותה אחת עם עוד חוויה. פה מדובר על חוויה שמשנה לך את החוויה של הזמן והמקום. מה הכוונה? כשאת רואה מקום, הוא נראה לך גדול, אבל את תחווי אותו אחרת, זה משנה את כל החוויות.

את היום נשואה עם ילדים, ברגע שהחוויה הזאת תכנס לתוכך, את עדיין נשואה עם ילדים בכדור הארץ, אבל בחוויה את לא נשואה. זה כמו שיש קיר, אז יש את יעל שנשואה עם ילדים, אבל אני עצמי נמצאת בעולמות אחרים, זה משנה לך את כל החוויות. שתביני, זאת לא חוויה קטנה של אני גם, את פחות מזדהה עם הגוף, הצורה, המקצוע, זה סתם. כמו שיש את הקיר, יש את הגוף, אבל זה לא אני, אני מעבר.

שאלה: היום שבשלתי, הכנתי גזר, וראיתי את הגזרים אחד גדול אחד קטן, ואז זה נתן לי פלש שכך בני האדם, אחד כזה והשני כזה, האם אתה מתכוון להבנות כאלה?

אליעד: תארי לך, שכול יום היו לך מאה הבנות כאלה.

שאלה: אבל זה לא בא ממני, זה פתאום קרה.

אליעד: אבל למה? כי צורת ההסתכלות שלך על העולם השתנתה. אני מדבר על הבנות כאלה, אבל העומק שלהם פי מיליון. אבל זאת הכוונה, פתאום הבנתי עוד משהו, ועוד משהו, כל דבר הוא השתקפות של תהליך אחר.

שאלה: זה לא אני עשיתי, זה פתאום קרה.

אליעד: אני אתן לך דוגמא, את קילפת גזרים, אבל את הבאת את עצמך למצב שזה יקרה לך. עובדה ששלשום זה לא קרה לך. כששינית משהו בתוכך, אז פתאום חווית משהו חדש. לדוגמא, את עכשיו מקלפת גזרים ורואה שהם שונים, ואומרת, הם כמו בני אדם. אני למשל הייתי חווה את זה קצת אחרת, מה הייתי חווה? זה כולם אותו גזר, אבל הלבושים שונים. ומה מלובש בזה? בזה מלובש השכל, שלמרות שאת רואה כל מיני דברים שונים, זה אחד.

את חווה פה חוויה עוצמתית, המהות היא גזר, הלבוש החיצוני זה הצורות של הגזר, אז כאשר את מתבוננת בזה את חווה שאת אלוהים, זה הזכיר לי שלמרות שיש צורות חיצוניות, עדיין אני נשארת הראשון. וההבנה הזאת היא מאה אלף ביום, כל כמה דקות יש לך הבנה חדשה כזאת. בין לבין את נחה ונהנית ואז יש הבנה נוספת. מה הבנת?

שאלה: שכול הגזרים המהות שלהם אחת, למרות שהם נראים שונים. המהות שהיא גזר, זה הראשון. האם אני צריכה לעשות משהו?

אליעד: אני מסביר לך, הגזר הזה כבר היה קיים קודם, את עשית את הפעולה הזאת כבר הרבה פעמים, אבל לא חווית את זה בעבר כך. אני אתן לך דוגמא, כאשר את מסתכלת לימין ואחר לשמאל, את חווה שני מקומות שונים, את לא מבינה שזה באותו מקום, אבל אם זה רק לבושים שונים, אז כל המקום כולו הוא לבוש של דבר אחד, אז הוא באותו מקום. האם את מבינה? זה פנימיות בתוך פנימיות.

שאלה: אני מבינה את זה אבל לא חווה.

אליעד: את לא חווה את זה, כי את לא רגילה להתבונן על זה. ההתבוננות, זה מה שעומד מאחורי כל דבר.

שאלה: אבל אתה אומר להיות אמיתיים.

אליעד: מה הכוונה בלהיות אמיתי?

שאלה: אין לי את החוויה הזאת, אז איך אוכל להתכוון אליה?

אליעד: את לא אמורה להתכוון אליה. הסברתי לך, מה שאת צריכה לעשות זה, לשאול, כל דבר שקורה, לשאול למה זה קורה? מה זה מרמז? מה המשמעות של זה?

שאלה: אבל זה לא אומר לי שהמקום השמאלי והמקום הימני הם אחד?

אליעד: אני לא אמרתי שאת תגידי שהם אחד. תראי בכל תהליך יש שכל, יש סיבה למה הוא כך ולא אחרת. למשל שני אנשים מדברים, מה הסיבה שאחד מדבר כך והשני אחרת? אם תפעילי את המוח שלך, מה הסיבה שהוא אומר כך והשני אחרת? בנוסף תראי שיש כאן דבר יפיפה, יש כאן קסם, את תראי דבר אחד שהופך לשניים. זה הקסם הכי גדול. שהוא גם קסם, וגם יפה וגם גורם לך להיעלם, כי כאשר את נזכרת שהכל אחד, זה סוג של העלמות, וגם כשאת חוזרת, את עדיין זוכרת שלפני שנייה היית באחד. פשוט צריך להתבונן פנימה.

תראי, המציאות היא אותה מציאות, אבל צריך להתבונן על הדברים. לדוגמא, את מדליקה את הגז ומבשלת, מה את חווה? את חווה אש שמחממת, חוויה רגילה שממש מדכאת, כאילו מה יש פה, כל פעם אותו הדבר, זה משעמם, זה הכלא, אין שום דבר חי, זה כל הזמן חוזר על עצמו.

קחי תרגיל לדוגמא, את עכשיו מדליקה את הגז, את לוחצת ונדלק הגז, ואת שמה סיר שיתחמם. תשאלי את עצמך, מה קורה כאן בעצם? אלף פעם כבר ראיתי אש שמחממת. תשאלי את עצמך, למה האש מחממת? אם תגידי לעצמך, אני חייבת להבין למה האש מחממת את הסיר? את תקבלי שכל, ותראי שזה נוצר מכלום, ואז גם תחווי את זה.

את רוצה להגיע למצב שאם תראי קיר תחווי משהו חדש, נכון? את רוצה להגיע למצב שכאשר תראי אש שמחממת את המים, תחווי את זה בצורה אחרת. למשל ניקח אש ונשים לידה נייר, את בטוחה מאה אחוז שהאש תשרוף את הנייר, נכון? אז זה דיכאון, כי את חיה בעולם קבוע, שהכל בו קבוע, שהאש תמיד שורפת, אז זה לא מעניין. אני לדוגמא אומר, אולי זה יתהפך פתאום. כי זה באמת יכול לההפך.

איך אני הגעתי לחוויה כזאת שאם אני רואה נייר ואש, אני לא בטוח שזה יישרף? בדרך כלל בעולם שאני חי בו זה נשרף, אבל אני לא סגור על זה, שזה יישרף, אז החוויה שלי תמיד חדשה, הי זה שוב נשרף, וזה שוב נשרף. הי עכשיו נוצר חדש. למה אני חווה את זה ככה? כי אני שאלתי את עצמי, למה האש שורפת את הנייר? ואם שואלים חושבים על פחמן, חמצן חנקן, אבל אם מתבוננים פנימה ושואלים, אבל מה גורם לזה להיות ככה? אם אתה מתבונן בזה פנימה, אתה מגלה, שיש משהו שבכל רגע עושה שזה יקרה.

אז אם אתה זקן שחושב שזה המשך של הקודם, אז אתה רגיל שהאש שורפת, ולא התחדש לך שום דבר. אני אתן לך עוד דוגמא, את חוזרת הביתה ורואה מולך בניין, נכנסת לבניין, מה את חווה? בניין, הייתי בו כבר אלף פעם, אבל תשאלי את עצמך, למה יש פה עכשיו בניין? תקשיבי, אני אומר לך פה מה לעשות, ואם תעשי, תגיעי, אל תגידי שלא אמרו לך, את אומרת שאת מרגישה שאת בבאר ואת רוצה לחוות אוקיינוס. האוקיינוס זאת החוויה האלוהית האין סופית. אני אומר לך מה לעשות

את נכנסת לבניין, תשאלי את עצמך, למה יש פה עכשיו בניין? אני מבטיח לך, שאם תגלי למה יש פה עכשיו בניין, את תגלי שאת אלוהים

שאלה: אבל איך אבין מדוע יש פה בניין?

אליעד: על ידי זה שלא תשאלי שאלות לא נכונות. תנסי להבין מה אני אומר לך, שאם תשאלי למה יש פה בניין? אני אשאל אותך, תיכף נעשה את זה. תשאלי, למה יש פה בניין? למה האש שורפת? למה כואבת לי עכשיו הרגל? את תחווי את זה אחרת, את תגלי משהו ותראי עוד עולם מאחורה, זה כמו תיאטרון בובות, ואת שואלת למה הבובה הזאת זזה ככה, ואז את תראי את הבמאי, ואז את שואלת, למה הבמאי עושה ככה, ולמה ככה? אז את מבינה אותו, ואז כל מה שקורה, את מבינה את הבמאי, ואז את חיה בעולם נוסף, את חיה בעולם אבל חווה עוד עולם מאחורה.

שאלה: אני התחלתי ככה, והבנתי שלא אני העושה.

אליעד: את שוב חוזרת למה שהיה, אם יש בניין, מה זה קשור לאני העושה או לא העושה?

שאלה: שמישהו גרם לכך שאני אראה את הבניין.

אליעד: לא, אני שואל שאלה אחרת, בואי נדמיין את הבניין שאת נכנסת אליו, מה זה בניין? זה אבנים שעומדים. למה יש שם בניין?

שאלה: אני זוכרת שיש שם בניין.

אליעד: תתרכזי, תעני למה שאני שואל, אחר כך שתשמעי את ההרצאה תראי שאת לא עונה למה שאני שואל. יש פה בניין, ואת עומדת בפתח הבניין, למה יש פה עכשיו בניין? לא למה את חושבת שיש בניין, למה הבניין נמצא פה? כי, הוא היה פה מקודם, מישהו לפני 37 שנה שם בלוקים ועשה בניין, נכון? זה נקרא חוויה של אדם זקן, שאומר הבניין נמצא כבר 37 שנה, אני חנוק רוצה אחד חדש. זה נקרא חווית זמן, זה המשך של הקודם, הבניין נמצא פה כי היה פה אתמול ושלשום ולפני שלשום, זה נקרא חווית זמן, חווית מוות, שאתה כאילו רצוף, אין לך את היצירה, את לא חווה שאת נכנסת לעולם חדש.

עכשיו תסתכלי, כשאני שואל אותך למה יש בניין, אני אשאל אותך שאלה, תדמייני שאת עומדת בפתח של הבניין שלך, אני אשאל אותך, הבניין הזה היה קיים אתמול? תגידי כן. אני אשאל, הוא קיים היום? כן, למה הוא קיים היום? תגידי מה זאת אומרת, הוא היה קיים אתמול ושלשום, כבר הרבה זמן. עכשיו אני אשאל אותך, האם זה שהבניין היה קיים אתמול, זה מחייב אותו להיות קיים גם היום?

שאלה: לא, הכל יכול להיות, אולי תהיה רעידת אדמה והוא יעלם.

אליעד: נגיד שאין רעידת אדמה, האם זה מחייב שיהיה פה קיר? למשל הייתי קוסם ואני עושה פסיק ואין קיר.

שאלה: אולי העיניים שלי לא יראו.

אליעד: לא, נגיד שהם יראו, מה שאני מנסה להגיד לך, את מבחינתך, אנחנו נמצאים בקומה מסוימת, במקום מסוים וככה זה ממשיך. אבל כמה זמן לוקח לאלוהים לקחת אותי ואותך ולשים אותנו בירח? שנייה. ואם הוא רוצה, הוא יכול לקחת אותנו לירח ואפילו לא נזכור שהיינו פה. הוא יכול לשים אותנו בירח ולתת לנו זיכרון שאנחנו נמצאים בירח 30 שנה, נכון? ואת לא תדעי. כשאת נכנסת לחלום, עכשיו הגעת ואת בטוחה שאת נמצאת פה 30 שנה. את לא חושבת שאת 5 דקות פה בחלום. את אפילו לא יודעת שאת חדשה פה, את חושבת שאת כאן 30 שנה.

מה שאני רוצה להגיד, שזה שיש פה קיר, זה לא מחייב שבעוד רגע יהיה פה קיר. אם תביני את זה באמת, את תחווי שכול רגע הוא חדש ואז זה ישנה לך את החוויה. ואחרי זה יבואו עוד הרבה חוויות נוספות. מה הבנת?

שאלה: שמה שאני חווה עכשיו, זה לא מחייב שזה יהיה ברגע הבא, הכל יכול להשתנות.

אליעד: האם את מבינה את זה באמת? את מבינה שתוך שנייה כל החוקיות של העולם יכולה להשתנות? יש עכשיו חוקיות שרצפה עומדת ולא נופלת למטה, והמציאות יכולה להחליט, נמאס לי מבני האדם, בוא נשנה להם, עכשיו הבטון נופל והמים עומדים. זה אפשרי, זה לא מורכב. מחליטים שמעכשיו האטומים של הבטון אחרים ושל המים אחרים. אני שואל אותך עכשיו, למה הרצפה הזאת לא נופלת עכשיו? למה אנחנו לא נופלים? אם היינו על מים, היינו נופלים, נכון? למה זה לא נפל עכשיו?

שאלה: כי ככה אנחנו חווים את זה.

אליעד: למה אנחנו לא נופלים, אולי בגלל שהבטון מחזיק אותנו? כשאת הולכת בבית, ברור לך שלא תיפלי, יש רצפה, הגיוני לי שהתקרה לא תיפול. זה היגיון שהורג אותך, הא נותן לך לחיות בתחושה של זקנה, זה רגיל, וככה זה קיים, וכל יום זה אותו הדבר, וזה לא מעניין.

אני רוצה לשאול שאלה, למה התקרה לא נופלת? היא עשויה מבטון, אז מה אם היא עשויה מבטון, אבל למה היא לא נופלת? את חייבת להבין זאת, אל תצחקי, את רוצה לחוות אותה אחרת? האם את רוצה שכול פעם שתראי תקרה תחווי אותה אחרת, או שתחווי שזאת אותה תקרה?

שאלה: אני רוצה לחוות משהו חדש.

אליעד: או קי, אז בואי תלכי איתי, עכשיו, התקרה, למה היא לא נופלת למטה? כי היא עשויה מחומר אחר, נכון? אז מה אם היא עשויה מחומר אחר? מי החליט שהחומר הזה יעמוד, וחומר אחר ייפול?

שאלה: ככה המהנדסים בנו.

אליעד: לא, קודם כול, אם את רוצה להתקדם למקום שהוא, אל תגלגלי אחריות על אחרים. נגמר העידן שאת לא יודעת, את צריכה להבין. תתחילי להפעיל את הקודקוד, למה התקרה הזאת לא נופלת עלי? הוא חומר אחר שלא אמור ליפול, הוא חומר מוצק, אבל למה הוא מוצק? מה גורם לחומר הזה להיות כרגע ככה?

שאלה: אני?

אליעד: אולי, אם היית חווה שאת גורמת לו להיות ככה, היית חווה אותו אחרת. אבל שנייה, למה זה ככה? נגיד שהבניין שאת גרה בו היה עשוי מחול, היית באה בבוקר, באה רוח ואין בניין. אז למה הוא לא עף ברוח? כי הוא עשוי מבטון, אז מה אם הוא עשוי מבטון? כי הבטון לא עף ברוח, אבל למה הבטון לא עף ברוח?

שאלה: יש חוקיות.

אליעד: אני לא מבין, הבטון לא נופל ואם היה קיר של מים, הקיר היה נופל, אבל למה הבטון לא נופל?

שאלה: זה מה שאני בוחרת לראות, אולי?

אליעד: מה זה קשור, זה עומד? כן, למה כרגע זה עומד? מה הסיבה שהאטומים של הבטון שונים מהאטומים של המים למשל?

שאלה: המבנה של האטומים שונה?

אליעד: אני מסכים איתך, אבל הכל מורכב מאותם אטומים, אז מדוע שהבטון יעמוד והמים יפלו? בסוף הכל עשוי מאותה אנרגיה, אז אם זה עשוי מאותה אנרגיה אז איך זה שאטומים מסוימים נופלים ואחרים לא נופלים? אני שואל, מה גורם לחומר הזה לעמוד? מי אחראי לחוקיות של העולם? את חיה בעולם של חוקיות, זה נקרא חוקי הטבע, אם יש פה קיר, הוא אמור להישאר פה עד שיהיה חוק טבע אחר שישנה אותו. אז אם את חושבת ככה, את חיה בבית קברות, למה? כי כל רגע הוא המשך של הקודם. אבל אני מנסה להסביר לך שזה לא ככה

שאלה: האם אין חוקיות?

אליעד: את צריכה להגיע לזה, האם יש חוקיות?

שאלה: אני רואה שיש כאן חוקיות, שהאבן עומדת והמים זורמים.

אליעד: אני רוצה לתת לך דוגמא, למשל אני אזרוק קובייה, יכולים לצאת 6 מספרים, נכון? עכשיו אם אני אזרוק קובייה מבחינה הסתברותית יכולים לצאת לי מ - 1 עד 6 מספרים, נכון? אם אני אזרוק קובייה 100 פעם וכל הזמן יצא לי רצוף המספר 1, האם זה אומר שיש חוקיות כזאת? או שזה במקרה יצא אחד? נגיד מישהו בא מהצד ורואה את זה, הוא יגיד יש כאן חוקיות שיוצא אחד, אבל למעשה אין כאן חוקיות שיוצא אחד. כרגע ראיתי שיצא אחד, אבל אין חוקיות כזאת, יכולים לצאת מספרים אחרים, נכון?

את ובני אדם, רגילים לחשוב שב - 10 אלפי שנה אחרונות הקיר תמיד עומד בכדור הארץ, אתם אומרים שיש חוקיות, אבל מי הביא את החוקיות הזאת? למשל לפני מאה מיליון שנה הקירות נפלו לדוגמא, עכשיו אם תטוסי לכוכב אחר שם הקירות נופלים. את בטוחה שיש חוקיות, אבל אין חוקיות. למה את חושבת שיש חוקיות? כי את רגילה לראות שזה ככה.

כול פעם שאני מדליקה את האש, היא שורפת את הנייר, יש חוקיות של נייר שנשרף על ידי האש. אבל האם החוקיות הזאת באמת קיימת? מה את חושבת? איך הגעת למסקנה שיש חוקיות? אני שואל אותך למה יש פה בניין? ואת אומרת, מה זאת אומרת, הוא היה פה אתמול ושלשום. למה שלא יהיה פה בניין? אבל יש פה כוכב, שאם תיסעי בגלקסיה, שאם בונים בו באותו חומר, אחרי יום החומר מתאייד, ויש מקום אחר שבו אחרי שעה, ויש מקום שלוקחים נייר וזורקים אותו ונוצר בניין. ובעולם שלך זה אחרת, אז אני שואל למה אצלך זה כך ולא אחרת?

שאלה: כי אני נמצאת בעולם הזה וככה החושים מראים לי.

אליעד: זה ברור שזה מה שאת רואה בחושים, השאלה היא, למה הוא עומד שם? למה התקרה לא נופלת? מה שאני רוצה להגיד זה, שבמציאות יש אין סוף אפשרויות, והאין סוף אפשרויות האלו קיימות כל הזמן. מה זה אומר? שבכל רגע ורגע יש אין סוף אפשרויות למה שיכול לקרות. מה אומר המשפט הזה? שאמנם יש פה קיר, אבל ברגע הבא יש אין סוף אפשרויות למה שיכול להיות. זה שאת רגילה שיש כאן קיר ואחר שוב קיר, זה לא אומר כלום. מבחינת האמת יש אין סוף אפשרויות למה שיכול לקרות לך ולי. אנחנו יכולים פתאום להיהפך למפלצות, אנחנו יכולים פתאום להיעלם, יכולים פתאום לעבור לעולם אחר.

שאלה: כמו עולם של חלום.

אליעד: כן, בשנייה אחת אתה בעולם אחר, בסיטואציה אחרת, ברגע אחד הכל יכול להשתנות, הכל נוצר עכשיו. אם את מבינה שבכל רגע יש אין סוף אפשרויות, זה אומר שהרגע הזה הוא לא המשך של הרגע הקודם, מה הכוונה? זה נקרא להיות צעירה, להרגיש שזה חדש. אם את חושבת שיש בעולם שלנו רק אפשרות אחת, שקיר צריך לעמוד, ושאש צריכה לשרוף, ושהמים זורמים למטה, זאת חשיבה מאוד רגילה שאת חווה שהמים זורמים למטה, אין כאן שום התחדשות. אבל אם את אומרת זה שהמים זורמים למטה, זאת רק אופציה אחת, יש עוד אין סוף אפשרויות, אז אם תפתחי את הברז אולי לא יצאו מים.

שאלה: אולי יצא יין.

אליעד: אולי שמערבבים מים עם ברזל יוצא יין. זה לא מורכב, את לא רגילה לזה כי הדברים האלה לא קורים. אבל בעיקרון הכל יכול לקרות. אם תפתחי את הברז, אולי יצא בן אדם, ואם זה יקרה המדענים יביאו הסבר למה זה קרה. אין חוקיות. אז למה יוצאים מים? כי עכשיו משהו גורם לזה שיצאו מים ולא יין, לא בגלל ששמו מקודם מים.

את למשל מבשלת, ופותחת את הסיר, ורואה שיש עוף, את שואלת למה יש פה עוף? כי מקודם שמתי פה עוף, אבל זה לא נכון, את יכולה לשים עוף ויצא משהו אחר, זה נראה לך אולי בדיוני, אבל זה באמת ככה. כי יש אין סוף אפשרויות כל רגע. זה שאת רואה כל פעם את אותו העוף, זה לא אומר שחייב להיות שם עוף. זה נקרא לא להיות זקן, אל תחשבי שזה המשך של הקודם. עכשיו, אם תתבונני בזה ותביני את זה, את תחווי את זה, ואז תראי את הכל חדש, מה הבנת?

שאלה: זה דורש מאמץ שכלי?

אליעד: את רוצה חוויה חדשה? אז את צריכה הבנה חדשה. זה רק מאמץ שכלי בהתחלה, את הרי יש לך מקצוע, את יודעת כמה מאמץ שכלי אנשים אחרים צריכים כדי לדעת את המקצוע שלך? אבל את עושה את זה בשנייה, את כבר לא צריכה להתאמץ, אבל בהתחלה התאמצת. פעם אחת תתאמצי, תביני, וזה יהיה שלך. פעם אחת תביני, למה יש פה בניין? הרי כל רגע יכולים להיות פה אין סוף אפשרויות, אז למה יש פה בניין? אהה מישהו רוצה שיהיה פה בניין..., מישהו עכשיו רוצה שיהיה פה בניין, מישהו עכשיו רוצה שיהיה פה בניין, מה זה אומר? מישהו עכשיו רוצה שיהיה פה בניין, זה אומר שלפני שנייה היה פה כלום ועכשיו זה נוצר, עכשיו זה נוצר, עכשיו זה נוצר, אז אני אלוהים שיוצרת, אני אלוהים שיוצרת, אני אלוהים שיוצרת, מה הבנת?

שאלה: אז שוב אני לא אהיה אמיתית.

אליעד: באופן חלקי, אני לא חושב שהבנת הכל, באופן חלקי מה הבנת?

שאלה: הבנתי שאני מקובעת בראייה שלי.

אליעד: בחוויה לא בראייה, צריך לדייק פה. את לא מקובעת בראייה, אני לא אומר לך, תראי פה משהו אחר. תביני, ההבנה שלך מצומצמת, את חושבת שכול פעם שאת פותחת ברז יוצאים מים, אז זה אומר שבכל פעם שתפתחי ברז מים יצא מים, על סמך מה החלטת את זה? זה נקרא שקר, זה נקרא לשקר. להגיד שיש פה מים, בגלל שתמיד יש פה מים, זה שקר. כי זה לא נכון, אז מה אם יש פה תמיד מים, זה מחייב שיהיו פה מים גם עכשיו? לא, זה נקרא לשקר. אם אתה משקר, אם אתה רואה בניין ואומר, יש פה בניין, כי אתמול היה פה בניין, או שאולי אתה טיפש שאפילו לא שואל למה יש פה בניין, מה זאת אומרת, ברור עוד מאתמול יש פה בניין, אתה כל כך טיפש שחושב שאין פה שאלה, זה עוד מאתמול, אז אתה משקר, ואתה מת, אתה חי בעולם של מוות.

אבל אם אתה אומר, רגע, אז מה אם היה פה אתמול בניין, אבל יש פה אין סוף אפשרויות, זה נושא להתבוננות. יש את הנושא של המדענים עם הסופר פוזיציה שלהם, דברנו על זה פעם, הכל נמצא באין סוף מקומות, ובכל פעם שאת מסתכלת, זה במקום אחד. אני לא רוצה לסמוך עליהם, כי מה שאני אומר אפשר להבין זאת גם בלעדיהם. אבל אני אומר לך זאת בגלל ההמחשה. נגיד שתסתכלי אחורה ותראי משהו, אבל תחשבי שלפני שהסתכלת לשם, היה שם הכל, היה שם ספארי שלם וכשהסתכלת היה רק קיר.

שאלה: צריך דמיון בשביל זה?

אליעד: צריך קצת דמיון, אבל השאלה היא, מה האמת, זה לא מורכב לך, את מבינה את זה, את רק לא חווה את זה ביום יום. זה לא מורכב לדמיין את זה, זה לא דמיון בדיוני.

יש למשל סרט שנקרא צעצוע של סיפור. מה קורה בסרט? הצעצועים, איך שהילד יוצא מהחדר, מתחילים לדבר ביניהם, ולהשתולל, ולעשות כל מיני דברים, ואיך שהילד חוזר לחדר, הם חוזרים להיות רק צעצוע, דוממים. יש עוד משהו יפה שאני רואה, שנקרא ההצגה של הכבשים, שיש להם עולם שלם, הן שומעות מוסיקה, עושות ספורט וכו' אבל איך שהבעל בית שלהם בא, הן ישר הופכות להיות כבשים. מה שאני בא להגיד הוא, שהעולם מת רק בחוויה שלך, אבל למעשה יש בו אין סוף דברים, אם את רוצה להישאר בקיבעון הקטן, אז את נשארת שם.

את שואלת איך אני יכולה להתחבר לחוויה, שזה בכל רגע אחד חדש? על ידי זה שאת אומרת שאת חייבת לדעת מה האמת. זאת אמת מאוד גדולה, אבל יש אמיתות יותר קטנות, מכל דבר קטן, שאת אפילו לא משקרת את עצמך אפילו קצת. אם לא תשקרי את עצמך אפילו קצת בשום דבר, את תגיעי למצב שאפילו שתראי קיר, את לא תראי שהוא המשך של הקודם. מה הבנת? תסבירי.

שאלה: שאם אני אהיה כל כך אמיתית, שאם אני אראה קיר אני אראה שהוא חדש.

אליעד: אבל אמרתי משהו שונה, אם את לא תשקרי את עצמך בשום דבר, אף פעם, את צריכה למצוא במה את משקרת את עצמך. למשל כאשר אני אומרת שאני מאושרת אבל לא מספיק מאושרת.

שאלה: לא שאני מאושרת, החיים שלי עם הרמוניה, אין לי בעיות חיצוניות.

אליעד: באופן יחסי לאחרים, אבל באופן יחסי לעצמך, טוב זה לא משנה. מה שאני בא לומר, שאם את רוצה, את אמרת, אני נמצאת בבאר, אני רוצה לחוות אוקיינוס. עכשיו תסתכלי, האוקיינוס הוא לא מקום, גם אם אני אשים אותך בחלל החיצון ותראי כוכבים, אחרי יומיים זה ישעמם לך. אנחנו רוצים לשנות את החוויה של הקיר, כשאת מכינה אוכל החוויה שלך תשתנה, וכל מה שדברנו על ההתחדשות שתדעי לך שזאת חוויה מאוד קטנה, כי אחר כך תקבלי שכל ותביני הרבה דברים. כמו עם הגזרים, עכשיו הבנתי למה זה ככה, עכשיו הבנתי למה זה כך.

אני אתן לך דוגמא ממני, אתמול צחצחתי שיניים, ואז קלטתי שאני לא רוצה לפתוח את הפה, כדי שהקצף לא יצא החוצה, אז שאלתי, למה אני לא רוצה לפתוח את הפה? מה זה מרמז? מה המשמעות של התהליך? יש פה תהליך. אם אתה פותח את הפה המשחת שיניים יוצאת

אם אתה סוגר את הפה, המשחת שיניים נשארת בפה. אז חשבתי לעצמי, למה זה ככה? ואז הגעתי להבנה, שיש לך כוח מסוים בפה, שאם תפתח את הפה, הכוח יצא והתמסמס ולא תוכל להשתמש בו יותר, ולכן סוגרים את הפה, כדי לשמור על הכוח הזה. זה סוג של הקבלה למצב של לפני בריאת העולם.

אני רוצה לתת עוד דוגמא, מה זה בא להגיד לך, שבדברים קטנים, אהה נזכרתי שזה אחד, כל הבנה מזכירה לך את האחדות. פעם אחת את צריכה להבין שהכל אחד. מה זה אומר? כשאת שואלת למה יש פה קיר, ומבינה שזה עכשיו נוצר, וזה בכלל אחד. אחד מוחלט, אני ואלוהים אחד מוחלט.

שאלה: לא הבנתי איך אני מגיעה לזה על ידי שאני שואלת אם יש פה קיר.

אליעד: אם תשאלי את עצמך, למה יש פה קיר, למה אני קיימת. את קיימת, את יושבת פה עכשיו, למה את יושבת פה עכשיו? רגע אני רוצה לסיים מה שאמרת מקודם. אם תמשיכי להתבונן, את תגלי שהכל נוצר עכשיו, ושהכל אחד, ואחר כך יבואו לך עוד חוויות חדשות.

אני רוצה לתת לך דוגמא על חוויה שלי, משהו שתתבונני. יש את העכבר של המחשב, מה שקרה שהעכבר היה מונח על ספר. עכשיו, אם אני מזיז את העכבר, העכבר זז על המסך, אבל אם אני מזיז את הספר, אז העכבר זז, אבל במסך הוא לא זז. אז ניסיתי להבין מה זה אומר. והבנתי שיש למעשה שני מקומות, הוא זז אבל במקום אחר הוא נשאר באותו מקום. במימד אחד הוא זז, אבל במימד אחר הוא לא זז, כאילו בו זמנית הוא זז ולא זז. זה היה מן התנוצצות של הדבר, זה היה ריבוי מקומות. יש לו מימד במקום אחד ומימד במקום אחר. מה אני בא להגיד, אלו דברים שיש לך אין סוף כאלה, וכל דבר יש לו המון משמעות עבורך, אם את מבינה מה זה אומר, שיש מקום בתוך מקום, לכל דיבור יש עוד משמעות, עוד פנימיות, עוד פנימיות, עד שאת חוזרת לחוויה של האחד.

למשל עכשיו את יושבת על הכסא, למה עכשיו את יושבת על הכסא. כי התיישבת פה קודם, נכון? אבל למה כרגע את יושבת על הכסא? עכשיו את יכולה גם לא לשבת על הכסא, נכון? אז למה את יושבת עליו בכל זאת? את מבינה למה את לא מתקדמת, כי את עושה ככה, (פורסת ידיים) את לא יודעת.

שאלה: אני יכולה להגיד שמישהו הושיב אותי, אבל אני לא יודעת אם זה נכון?

אליעד: אז בואי נברר. בואי נעשה הפסקה ואחר נמשיך.

טוב אנחנו המשכנו. תגידי מאיפה את רוצה שנמשיך.

שאלה: איך אני עושה את זה תכלס?

אליעד: הו התחלנו עם התכלס. עכשיו אני רוצה לתפוס אותך בשקר, עכשיו בהפסקה חצי שעה דברנו דיבורים, ואת שמעת מלא דברים, איך לעשות את זה בתכלס, אבל את כל כך לא רוצה, או מפחדת או מתכחשת שיש לך את הפיתרון, שאת אומרת איך אני עושה את זה בתכלס? זה נקרא לשקר, למה? כי נתתי לך מאה דוגמאות איך לעשות את זה, נכון? כאשר את אומרת איך אני עושה את זה בתכלס? זה כאילו אמרת, לא הבנתי שום דבר. אבל הסבירו לך איך עושים את זה בתכלס.

לדייק במילים, לא ליחס משמעות למשהו שאין לו משמעות, למשל, הרי דברנו על זה עכשיו. אז למה את אומרת איך אני עושה את זה בתכלס? אל תחייכי, זה חיוך של מבוכה, אני רוצה שתביני, זאת הסיבה שאת תקועה בבאר, כי אנחנו דברנו מלא דברים, איך לעשות, ואת לא אומרת, טוב אני אתחיל לעשות, אלא אומרת איך אני עושה את זה בתכלס. את כאילו אומרת, תקשיב, כל מה שאמרת זה סתם, אני לא יודעת מה לעשות עם זה. אבל זה לא נכון, הוסבר לך מה לעשות. אז למה אמרת איך אני עושה את זה בתכלס?

שאלה: ראשית לא רשמתי, ואני אמורה לחזור על ההרצאה.

אליעד: למשל לגבי המשמעות של ימים בשנה. שאת חושבת שליום מסוים יש יותר משמעות לגביך, עכשיו, או שזה נכון או שזה שקר. מספיק שיש לך מחשבה אחת לא נכונה לגבי המציאות, את דופקת את עצמך. מספיק שאת מרגישה משהו, ומשכנעת את עצמך שאת מרגישה משהו אחר, זה גם שקר, כל דבר.

שאלה: למשל בימי הולדת הייתה לי חוויה שאני מקבלת חסד.

אליעד: אם הייתי אומר לך שהיום הולדת שלך יהיה בעוד חודשיים?

שאלה: נכון, אני גורמת לזה.

אליעד: אבל את באמת חושבת שזה אמיתי.

שאלה: נכון, חושבת שזה אמיתי.

אליעד: אבל יש מיליון דברים כאלה, את גם חושבת שהאש שורפת, והבטון טבעו לעמוד, ואת חושבת מיליון מחשבות שיגעוניות, טוב, עכשיו אני רוצה שנתמקד, כשאת אמרת איך אני עושה את זה בתכלס, למה אמרת את זה?

שאלה: שאולי נעשה דוגמא.

אליעד: אבל היו לך דוגמאות. לדוגמא הפעולות שאת עושה. בואי נתמקד בצמחונות שלך. שאלתי אותך, למה את צמחונית? אמרת כי ככה אני רגילה.

שאלה: בהתחלה נעשית צמחונית בגלל המדיטציה.

אליעד: את שוב עוברת, כשישבתי מולך ושאלתי אותך למה את צמחונית, אמרת כי כך אני רגילה, אבל זה לא עונה על השאלה. השאלה היא, למה עכשיו את צמחונית? את עדיין צמחונית? כן, למה את צמחונית?

שאלה: זה כבר שלושים וכמה שנים שאני צמחונית.

אליעד: אני רוצה להראות לך איך את מטעה את עצמך. את עכשיו צמחונית, למה את עכשיו צמחונית? כי אני צמחונית כבר שלושים שנה. זה לא עונה על השאלה. זה בדיוק כמו השאלה לגבי הקיר, למה יש פה קיר? כי שלושים שנה יש פה קיר. זוהי בדיוק אותה טעות. למה את צמחונית? כי שלושים שנה, האם זה שאת שלושים שנה צמחונית, זה מחייב אותך עכשיו להיות צמחונית? לא, אם יביאו לך עכשיו סטיק לאכול, האם תאכלי? לא, למה, כי שלושים שנה את לא אוכלת בשר?

שאלה: כן, כי הגוף שלי לא רגיל לזה.

אליעד: אז כרגע את לא אוכלת בשר, כי זה לא בריא לך? כן, אז לא בגלל שאת צמחונית שלושים שנה, אז את לא צמחונית. זה לא בריא לך לאכול את זה כרגע. אבל אם היה בריא האם היית אוכלת?

שאלה: יכול להיות.

אליעד: שימי לב, היכול להיות הזה אומר שאת עדיין לא יודעת אם את צמחונית. אני אשאל שוב, אין כאן מקום לאולי, זה או כן או לא. עכשיו אם היית בטוחה שאת לא צמחונית והסיבה היחידה שאת לא אוכלת בשר, זה רק כי זה לא בריא לך, אז היית אומרת, אני אוכל. אבל את לא בטוחה, את מתעתעת.

שאלה: למעשה יש עוד סיבה.

אליעד: את לא אמרת אותה קודם, כי לא חשבת עליה. את לא במודעות, את עושה פעולות, ואת בטוחה שאת לא אוכלת בשר, כי זה לא בריא לך כרגע.

שאלה: אני חושבת שזה לא טוב לגוף גם מבחינה רוחנית.

אליעד: אז זה כן נקרא סוג של צמחונות. אז זה לא קשור לבריאות?

שאלה: זה גם קשור לבריאות, כי הגוף שלי לא רגיל לבשר. למעשה יש שני סיבות.

אליעד: אבל יש הרבה דברים שאת לא מסוגלת לעכל ולכן לא אוכלת, נכון? כן. אז זה לא קשור לצמחונות בכלל.

שאלה: נכון, גם דגים אני לא יאכל.

אליעד: אז את מבינה שאת מתעתעת בעצמך. תתרכזי, את רגילה לא לאכול בשר ודגים, וזוהי חווית המציאות שלך, אני טוען שמאחורי זה יש תהליך שלם. את יודעת למה באמת את לא אוכלת בשר ודגים? אני אתן לך דוגמא, למשל שמו לך דגים ולא אכלת, את יודעת למה? לא בגלל שאת צמחונית. אלא בגלל שאתמול, את כאלוהים, החלטת שיעל לא תאכל דגים. זאת הסיבה היחידה, כל השאר זה בלבולי מוח. מה הבנת?

שאלה: שיש מישהו שגורם לכך, שאני כאלוהים, גורם לכך שאני לא יאכל.

אליעד: אני רוצה להביא אותך לחוויה הזאת, אבל איך אני אביא אותך לחוויה שכאשר תסכלי אחורה על אתמול ותראי את עצמך, עם צלחת הדגים שלא אכלת, ותביני שאת כאלוהים עשית זאת? איך אביא אותך לחוויה הזאת? על ידי שאני אשאל אותך, למה לא אכלת מהדגים? ואם תתני לי תירוצים, כי אני צמחונית או פירושים אחרים, אז את מנתקת את עצמך מהתשובה האמיתית.

עכשיו, אני לא אומר לך תשקרי, אני אומר לך תתרכזי, את נאחזת בתשובות שקריות. ואם נחשוף את כל השקרים, בסוף תישאר רק תשובה אחת והיא, שאני כאלוהים רוצה שזה יהיה ככה. אני רוצה לתת לך דוגמא, את עכשיו יושבת על כסא, מה שהתחלנו לפני ההפסקה, למה את כרגע יושבת על הכסא? כי זה מה שאת רוצה כרגע, נכון? למה כרגע את יושבת על הכסא?

שאלה: כי זה מה שאני רוצה.

אליעד: האם זה שאת רוצה את זה, זה מחייב אותך לשבת על הכסא? לא

עכשיו נשים פה מצלמה, והיא תצלם אותך על הכסא, ואני אשאל שאלה, למה היא יושבת על הכסא? כי זה מה שהיא רוצה. נסתכל עליך מבחוץ. צאי החוצה, ותסתכלי על עצמך, למה יעל יושבת על הכסא? כי זה מה שהיא רוצה, האם זה ענה לשאלה, למה יעל יושבת על הכסא? לא, למה? כי עדיין אנחנו יכולים לשאול, אבל למה היא רוצה? מה גורם לה כרגע לשבת על הכסא? הרצון שלה, אבל מה גורם לרצון שלה? אז כל זמן שאנחנו לא יודעים מה הסיבה הראשונה, אז לא נדע למה היא יושבת על הכסא. מה הבנת?

שאלה: כל זמן שאני לא אדע מי רוצה לשבת כאן

אליעד: לא, את עוד פעם בורחת לשם, לא לברוח, שלב, שלב, את יושבת על כסא. אני אתן לך דוגמא. אני לוקח עט ושם באוויר הוא ייפול, אקח מחברת וגם היא תיפול, נכון? אשים את העט על המחברת ושניהם עומדים באוויר בלי היד שלי. אז תשאלי אותי, למה העט נמצאת באוויר, זה פלא? אז אגיד לך זה בגלל המחברת שמחזיקה אותה, האם זה ענה לשאלה?

שאלה: כן.

אליעד: האם זה באמת ענה לשאלה? אבל תשאלי ומי מחזיק את המחברת? זה למעשה לא ענה לשאלה, זאת אותה שאלה, זה לא ענה לכלום. זה כמו השאלה למה אני יושבת על כסא? כי אני רוצה, זה לא ענה לשאלה, אבל למה המציאות היא כרגע שאת רוצה לשבת על הכסא? ואני רוצה שתמצאי לי תשובה לשאלה הזאת. את כרגע יושבת על כסא, כי כך את רוצה, נכון?

למה כרגע את רוצה לשבת על הכסא? כי זה נוח לך, ולמה זה נוח לך? כי זה מה שאת רוצה, מה גורם לכך שכרגע תהיי על הכסא?

שאלה: כנראה שיש כוח שלא בשליטה שלי.

אליעד: אין כנראה, או שיש או שאין, אין כנראה, האם את רוצה להגיע לחוויה של אלוהים? אם הייתי שואל את אלוהים, הוא היה אומר לי כנראה? לא, הוא יודע. הוא אומר או שכן או שלא. אין אצלו יכול להיות ש.. הוא יודע למה. את מפסיקה עם כנראה. כנראה שהמהנדסים עשו שהקיר יעמוד. אין כנראה, אני רוצה להבין למה זה עומד. את יושבת על כסא, למה את יושבת על כסא? מה גורם לך להיות כרגע על הכסא? את יכולה כרגע לעמוד, אז למה את לא עומדת? כי את לא רוצה לעמוד, יש משהו שמדביק אותך לכסא. יש לך רצון לשבת. אבל מה יוצר את הדבר הזה?

עכשיו אני רוצה להסביר לך, את יושבת על הכסא, השאלה איך את חווה את זה, האם את חווה אני אלוהים, הכל יכול, שעושה הכל, אני אלוהים, רוצה להיות בתוך גוף גשמי שיושב על כסא, או שאת חווה אני יושבת על כסא. מבינה את ההבדל בחוויה, שניהם יושבים על הכסא, תסבירי מה הסברתי.

שאלה: שלשבת על הכסא יש שתי חוויות, אני הגוף המצומצם יושב על הכסא, או שאני האלוהות שבוחרת לשבת על הכסא

אליעד: באחד מהצורות שלה, היא עושה את עצמה לצורה ומלבישה אותה בלבוש של כסא. בסוף תביני עוד דברים שהכסא עצמו הוא גם אלוהים וכו'. אבל איך אנחנו מגיעים לחוויה הזאת? את רוצה להרגיש שזה את, שכאשר מישהו אומר לך אי אפשר, שזה את שגורמת לו להגיד אי אפשר. איך? כשאת שואלת את עצמך, למה אני יושבת על הכסא? נחזור שוב, ואין כנראה, את חייבת אחת ולתמיד למצוא תשובה, שתהיי בטוחה בא, מה זה כנראה? לא נמאס לך מכנראה?

שאלה: נמאס.

אליעד: אז זהו, מהיום אני לא אומרת כנראה. או שאני יודעת או שאני לא יודעת. אין כנראה, מה זה כנראה, אולי, צריכה לברר, מה זה אומר צריכה לברר? האם לא הגיע הזמן שתבררי? שבי בחדר

שאלה: אם אני אגיד שזה האלוהות, אני מרגישה שאני משקרת.

אליעד: נכון, ברור, כי את לא יודעת מי זה ומה זה, זה לא ענה על שום דבר, האלוהות רוצה שאני אשב על כסא, למה היא רוצה את זה? זה לא ענה כלום. זה כמו למה אני יושבת על כסא? כי אני רוצה לשבת על כסא. זה לא ענה, נכון? גם להגיד למה אני יושבת על כסא? כי אלוהים רוצה, זה גם לא ענה. אבל למה הוא רוצה שאני אשב על הכסא? נכון? תסבירי.

שאלה: אפילו אם אני אגיד שאלוהים רוצה לשבת על הכסא, זה לא עונה לשאלה.

אליעד: כי עדיין זה לא עונה, מדוע הוא רוצה שאת תשבי על הכסא. מה את מבינה ממני?

שאלה: שאפילו שאגיד שאלוהים רוצה שאשב על הכסא, או שהוא רוצה לשבת על הכסא, זה עדיין לא ענה על השאלה מדוע אני יושבת על הכסא.

אליעד: עד שלא תביני באמת למה את יושבת על כסא, את תמשיכי לחוות את הכסא כמו בית קברות. זה יהיה המשך של הקודם. אז כל החיים שלך הם ככה, זה לא רציני. את רוצה לחוות שזה אחד, שזה אין סוף, את חייבת להבין מדוע את יושבת על הכסא. תסבירי מה אמרתי עכשיו.

שאלה: אם נמאס לי מהחוויה השגרתית הזאת, אני צריכה להבין באמת מדוע אני יושבת על הכסא, או מדוע אלוהים רוצה שאשב על הכסא.

אליעד: להבין מדוע כרגע יש פה כסא ומדוע אני כרגע נמצאת עליו. זוהי שאלה בסיסית, בכלל לא מורכבת, לא צריך פיסיקה. צריך רק לרצות להבין, מדוע אני פה על הכסא. מה מצמיד אותי לכסא. אז בואי נתקדם. מה מצמיד אותך לכסא? אל תעשי לי פרצופים. את רוצה להתקדם? אז בואי נתקדם. מה גורם לכך שתשבי על הכסא? הרצון שלך בפשיטות, את יכולה לרצות לקום ואת יכולה לרצות לשבת. הרצון מצמיד אותך לכסא, אבל עכשיו אני שואל, למה הרצון מצמיד אותך לכסא? למה יש רצון? ולמה הרצון מצמיד אותך לכסא? מה מצמיד את הרצון אליך? מאיפה זה בא? מה הדבר הזה?

שאלה: האם זה רצון שלי?

אליעד: האם את שואלת אותי? הגיע הזמן שתתחילי לשאול את עצמך. בואי נזרוק את האחריות על אלוהים, נגיד שזה הרצון של אלוהים, אבל זה לא עונה על השאלה, אבל למה הוא רוצה? זה לא ענה לשאלה, אז שוב נשאל, מדוע את כרגע יושבת על כסא? אני רוצה שתשאלי, למה? עד שלא תהיה לך שאלה. עד שלא תוכלי לשאול עוד למה.

למה אני יושבת? כי אני רוצה, כי נוח לי, ולמה נוח לי? כי זה מה שאני רוצה. תשאלי למה עד שלא תהיה לך יותר שאלה. תסבירי מה הבנת. ואז אני מבטיח לך שתראי את השמש זורחת, ואפילו בלילה תראי אותה.

שאלה: שאני אשאל למה אני רוצה.

אליעד: סתם דוגמא, את עומדת במטבח ומבשלת אוכל, למה אני כרגע מערבבת את הסיר? אני חייבת להבין למה, כי אם אני אערבב את הסיר, האוכל יצא יותר טעים ולכן אני מערבבת. אבל למה אני חושבת שזה יהיה יותר טעים? כי זה מה שלמדו אותי, אז מה אם זה מה שלמדו אותך, אבל יכולתי גם לעשות הפוך? אבל אני רוצה לעשות את זה, למה את רוצה לערבב? כי אני רוצה שלבעלי יהיה טוב, אבל למה אני רוצה שלבעלי יהיה טוב? כי הוא אוהב אותי, אז מה אם הוא אוהב אותי, יכולתי לרצות אחרת? יש הרי אין סוף אפשרויות, למה דווקא זאת קיימת? מה גורם לי לערבב את הסיר? הרי יכולתי לא לערבב אותו, אז למה אני מערבבת אותו?

את רוצה לחוות את הערבוב של הסיר אחרת? כן, האם את רוצה שכאשר את מקלפת גזר תחווי את הקילוף אחרת? שתחווי שעכשיו יש פה אלוהות שמתגלה, את חייבת לשאול, למה אני עכשיו מקלפת את הגזר? כי אמרו לי שצריך לקלף את הגזר, אז מה אם אמרו לי, אני לא חייבת, אני יכולה לעשות הפוך, אז למה אני עושה את זה? כי זה מה שאני רוצה, אבל למה אני רוצה את זה? כי נראה לי שזה יהיה יותר טוב, אז מה אם זה נראה לי? אני יכולה לעשות הפוך.

אם את תחליטי שאת מוכרחה לדעת למה אני עושה את זה, חייבת להבין את זה, לא מוכנה לקבל כי אני רגילה לזה, כי זה סתם תירוצים, אז מה אם אני רגילה, אני יכולה לעשות אחרת. אם תחליטי באופן נחוש, שאת לא נותנת לעצמך מנוח, עד שאת מבינה את מה שאת עושה, את בסוף תחווי את אלוהים. ואז יתחילו לך חיים חדשים, חיים אחרים, פה, אבל את תחווי את זה אחרת.

את עכשיו מחזיקה את הידיים שלובות, למה את מחזיקה אותם כרגע ככה?

שאלה: אני יכולה להגיד שזה כוח עליון שמפעיל אותי.

אליעד: ולמה הוא מפעיל אותך ככה? אני לא אוותר לך עד שתמצאי את התשובה.

שאלה: כי בא לו.

אליעד: ולמה בא לו ככה? את חייבת להבין מה הסיבה. אני רוצה לשאול אותך שאלה, נגיד שככה בא לו, האם התשובה הזאת מספקת אותך? נגיד שכן. אם מישהו עכשיו יזרוק עליך אבן, האם זה יספק אותך שאני אגיד לך, שככה בא לאלוהים? כי אם כן, אז את לא צריכה אותי. אם כל מה שקורה את אומרת ככה אלוהים רוצה, אז אין לך יותר בעיה. אבל לא מתאים לך כל מה שהוא עושה.

שאלה: אם זה כואב.

אליעד: למשל כואב לך הראש, ואת תגידי לי שרע לך, אני אשאל למה רע לך? כי כואב לך הראש, אז אגיד לך, את יודעת למה כואב לך הראש, כי ככה לאלוהים בא. האם זה מספק ומרגיע אותך. את תגידי לאלוהים, בבקשה תעשה שלא יכאב לי הראש, והוא יגיד לך, ככה בא לי. ואז תשאלי, למה אתה גורם לכאב ראש הזה? אני רוצה להבין, נכון? אבל אלוהים רוצה שתסבלי, מה השאלה המתבקשת? למה? והוא יגיד לך, ככה, סתם התחשק לי. את תגידי, לא, לא, זה לא סתם מתחשק, אני רוצה להבין למה, נכון?

אבל אותו דבר עכשיו את צריכה לשאול, זה לא למה, כי ככה מתחשק לאלוהים, למה הוא רוצה את זה? תביני, שאם פעם אחת את תביני למה את משלבת ידיים? אז תביני למה יש פה קיר, ולמה הסינים נראים כמו סינים, ולמה הדתיים ככה, ולמה אני ככה, ולמה את ככה, אם תביני פעם אחת את הלמה הראשון, אז הכל יסתדר לך.

כי זה אותו למה, זה אותו מנגנון. האם את מבינה?

שאלה: איך אני אדע את הלמה הזה?

אליעד: אני אגלה לך, על ידי שתשאלי, אם לא תשאלי לא תדעי. אם את תחליטי, אני יעל החלטתי, החלטה נחושה, שאני רוצה להבין למה, חייבת, מוכרחה להבין למה. את חיה את החיים בלי משמעות, עוברת לידם, או עוברת בתוכם אבל לא מבינה, כמו שאתה הולך בפארק ואתה לא יודע שאתה הולך בפארק כי אתה עיוור, יש נוף וציפורים ואתה לא רואה ולא שומע, למה? כי את לא חווה את המשמעות, מה המשמעות של הכל? למה אני עושה את זה? מה זה נותן? איזה שאלה שאלנו? למה? למה אני עושה? למה אני מתאמצת? בשביל מי? בשביל מה? מה התכלית? איזו סיבה? למה? מה משמעות הדבר? מה את מבינה אותי? האם את עושה דברים במשך היום שאת רגילה?

שאלה: כן, כי אני רגילה.

אליעד: מהיום אל תעשי דברים בגלל שאת רגילה, אם זה נכון לעשות את זה, את עושה. ואם לא, אל תעשי. אל תעשי דברים בגלל שאת רגילה. ואם את עושה דברים בגלל שאת רגילה, את חייבת להבין למה את עושה אותם. מה את קוף, או רובוט? את צריכה להבין למה את עושה דברים. האם את עבד? האם אלוהים עושה משהו כי הוא רגיל? הוא עושה כי הוא רוצה, לא בגלל שהוא רגיל. זה אחד חדש, הוא כל הזמן רוצה מחדש. אני כל רגע רוצה להבין את מה שאני עושה. רגילה, זה כמו מת, מת, מת. את רוצה חיים, אז תפסיקי להגיד כי אני רגילה.

בואי נדבר על הצמחונות, למה אם אני אביא לך עכשיו דגים את לא תאכלי? כי את מאמינה במשהו. יש רק שתי אפשרויות, שהאמונה הזאת היא אמת או שקר, נכון? את חייבת לגלות את האמת, אם זה אמת או שקר, לא נמאס לך לשקר?

שאלה: לא אכפת לי מה אני אוכלת, לא מפריע לי אם אני צמחונית או לא.

אליעד: גם לי לא מפריעה שאת צמחונית, מפריע לי שאת משקרת את עצמך. שאת אומרת שזה מפריע מבחינה אנרגטית וזה לא נכון, זה מה שמפריע לי. אני יעשה לך את זה הפוך, מי שאוכל דגים זה פוגע בו מבחינה אנרגטית. אבל את משקרת כשאת אומרת את זה, את יודעת למה? כי את לא בטוחה שזה נכון.

שאלה: נכון, כי אמרו לי את זה.

אליעד: אבל גם אמרו לך שהקיר פה, כי הוא היה פה אתמול, אמרו לך הרבה דברים, גם אמרו לך שהאש רגילה לשרוף. אמרו לך שאת המשך של הקודם, השאלה היא, האם זה נכון? אמרו לך שאת יעל בגוף גשמי, אבל האם את רוצה לחוות את אלוהים? מישהו פעם אמר לך שאת אלוהים? אני הראשון שרומז לך. האם בעלך אומר לך, אלוהים היקר בואי תאכלי? לא, הוא לא מתייחס אליך כאל אלוהים. מה את משוגעת, איך את אלוהים? את בן אדם.

אין דבר כזה, אמרו לך, אז מה אם אמרו לך? זה לא אומר כלום, השאלה היא, מה האמת? האם באמת זה נכון או לא נכון? עכשיו נלך שוב לסיפור עם הדגים. למה את לא אוכלת דגים?

שאלה: כי אמרו לי.

אליעד: האם לא נמאס לך להיות עבד של אחרים, שמה שהם אומרים את עושה, אז מה אם הם אמרו, האם זה מחייב אותך? יש לך בחירה. אם יביאו לך דגים בסלט האם תאכלי?

שאלה: דגים אולי אני אוכל, כי זה קל לעיכול.

אליעד: שוב פעם את עם אולי, את לא יכולה להגיד כן או לא? אם יביאו לך עכשיו כוס מים האם תשתי? האם יש לך התנגדות? לא. אם תהיה עכשיו שריפה האם תברחי? כן, את לא אומרת אולי. אז למה שאני שואל אותך על הדגים את אומרת אולי?

שאלה: זה תלוי ברעב שלי.

אליעד: ואם תהיי רעבה תאכלי?

שאלה: יכול להיות, כי דגים זה קל לעיכול.

אליעד: ומה עם המחשבה שאומרת שזה מזיק מבחינה אנרגטית?

שאלה: זה לא נורא אם אני אוכל, מה זה יגרום לסוף העולם?

אליעד: אז פעם בכמה זמן אפשר לעשות משהו לא טוב? האם את חושבת שזה משנה הדגים האלו?

שאלה: אולי בשר כן

אליעד: אם עכשיו נביא לך מרק עוף, שאת יודעת שהרגו את החיה בצורה אכזרית, האם תאכלי או לא?

שאלה: אני לא יאכל, כי יש לי אוכל אחר.

אליעד: מה זה שונה מפרוסת לחם?

שאלה: כי הרגו את החיה.

אליעד: אני רוצה להגיד לך משהו, את רוצה לחוות אחדות, נכון? מה הפירוש של אחדות? שאין הבדל בין דבר לדבר, אם את חושבת שיש הבדל בין פרוסת לחם לבשר, אז האם את בחוויה של אחדות או נפרדות?

שאלה: נפרדות.

אליעד: את מבינה איך מתחילות הצרות. כשאת חושבת שמבחינה אנרגטית, קורה משהו מיוחד ליום שבו נולדת, זוהי חווית נפרדות. את מלאה בנפרדות כרימון. זה שונה מזה, זה שונה מזה, את כל היום ממלאת את עצמך במחשבות של נפרדות. ואת שואלת למה אני בכלא? כי את מכניסה את עצמך לכלא, במחשבות המטופשות האלה. המחשבה שאומרת הבשר שונה מהלחם, את אכזרית על עצמך, את גורמת לעצמך לסבול בגלל המחשבה הזאת. יש לך אלפי מחשבות כאלה, שהם מכניסות אותך לכלא. זה כמו שים לי אבן על הראש, שים לי עוד אבן על הראש, ועוד אבן, ובסוף יש לך הר על הראש ואתה מת מתחת.

השחרור זה האחד, שאתה לא מוגבל, זה האוקיינוס שאתה שוחה, חופשי, זה הכל. הבאר זה המקום שאני לא יכולה, אני מוגבלת, זה כן זה לא, זה כן זה לא, הפרדה בין יש לאין, אבל למה את חווה את זה, בגלל השקרים שאת משקרת את עצמך. היכן למשל? פה בבשר, את מאמינה לשקר של עצמך. האם יש באמת הבדל בין הבשר ללחם?

שאלה: כן.

אליעד: מבחינתך יש, זה כמו שמישהו אומר, אני מבין שפה זה גן עדן אבל אני רוצה לחיות בגיהינום. מבחינת האמת האם יש הבדל או אין הבדל?

שאלה: אין הבדל.

אליעד: אז את עדיין צמחונית...