חכם אמיתי בפנימיות וטיפש אמיתי בחיצוניות ובו יתבאר, שאי אפשר להכיר את
החכם האמיתי ע"פ החיצוניות שלו בשום צורה שהיא, משום שגם
החכם האמיתי, הוא נראה כמו בן אדם רגיל, בחיצוניות שלו. והעניין הוא, כי עולם הנפרדות תמיד קיים ברמה החיצונית ועולם האחדות תמיד קיים ברמה הפנימית. והעולם הפנימי והחיצוני של האחדות והנפרדות, הם ... ומי לא זכה לשכל של האחדות האמיתית, אצלו האחדות נפרדת מהנפרדות, ובעיניו האחדות רחוקה במרחק אין סופי מהעולם שלנו. וכאשר אדם כזה מסתכל על מי שהוא
חכם אמיתי, בין אם זה אדם בשר ודם שהוא
חכם אמיתי, ובין אם זה שכל שהוא
חכם אמיתי, ובין אם זאת המציאות שהיא חכמה באמת, כאשר אדם כזה רואה מול עיניו
חכם אמיתי, אז בגלל שהוא לא מספיק חכם, לפעמים
החכם האמיתי מצטייר בעיניו, כשקרן וכטיפש. בדיוק כמו שבן אדם רגיל, חושב שהמציאות שלנו לא מתנהלת בצורה הגיונית. ולמה? משום שלאדם שמפריד בין האחדות לבין הנפרדות, בעיניו, להיות באחדות, פירושו לא להיות כלל. כי אי אפשר להיות באחדות. כי כל דבר שהוא קיים, הוא בעצם קיים בנפרדות משאר הדברים.
והחכם האמיתי, והשכל האמיתי, והחוכמה האמיתית, יש להם לבוש גשמי מצומצם של הנפרדות שלנו. אלא, שאצל
החכם האמיתי, הנפרדות והאחדות הם ישות אחת ממש. ומה שנראה בעיני האדם כנפרדות, בעיני החכם זאת שלמות האחדות. ומה שנראה בעיני האדם כאחדות, בעיני החכם זאת שלמות הנפרדות. והסיבה שהאדם רחוק מהשלמות ... של העולם שלנו, ובצדק כנ"ל, כי היא מנוגדת לצורה החיצונית של העולם שלנו, אך אעפ"כ היא ישות אחת עם העולם שלנו, אז כאשר אדם כזה רואה שכל אמיתי
וחכם אמיתי, אז לפעמים
החכם האמיתי נדמה בעיניו כטיפש וכשקרן. משום
שהחכם האמיתי, חי בעולם של נפרדות ממש, ללא שום אחדות כלל. כי האחדות של המציאות, היא נמצאת בעומק פנימיות כוונתו של
החכם האמיתי, אך היא אינה מתגלה בשום צורה חיצונית אצל
החכם האמיתי. כי האחדות קיימת בעומק פנימיות המציאות שלנו, כ"כ עמוק עד שהיא נמצאת מחוץ למקום ממש. ואעפ"כ היא ממלאת את כל המקום כולו. וכך גם האחדות של החכם האמת, שהיא לא נמצאת כלל בתוך דבריו ... שכל שהוא, מהיכן הוא נלקח. ובשורשם, כל השכלים נלקחים מאותו המקום. אך אעפ"כ כל אדם ואדם, הדיבור שלו נלקח מעומק שכל מסוים, מהצד של זה שאומר את השכל.
והחכם האמיתי, הוא רואה ומכיר את רמת עומק השכל של כל אחד ואחד, והוא מבין מיד, האם השכל הזה נלקח מהאחדות שנמצאת מחוץ למקום ולזמן ממש, או שמא השכל הזה נלקח מאיזו אחדות שקרית, שהיא רק מתחזה ... האדם מחובר לשכל האחדות). וכל זמן שהאדם עוד לא תיקן את שכלו ועוד לא הבין את המציאות באמת, הוא חסר הבנה. וכחסר הבנה של ממש, הוא לא יכול להבדיל בין
חכם אמיתי לבין משוגע אמיתי. וטוב יהיה לחסר ההבנה, אם ידע שהוא חסר ההבנה ושהוא לא יודע מהי האמת, יותר מאשר שהוא יחלק ציונים למשוגעים וחכמים אחרים, ויבלבל ביניהם בטעות או שלא בטעות. ובסיכומו של דבר,
החכם האמיתי, אי אפשר לזהות אותו ע"פ החיצוניות שלו בשום צורה. משום שבחיצוניות שלו, הוא חי בנפרדות של ממש, שהיא ההפך הגמור של מה שהוא מלמד. כי
החכם האמיתי מלמד את השכל של האחדות, אבל נראה שהוא חי בניגוד גמור לכל מה שהוא מלמד. ועצם זה שהחכם מלמד, זה עצמו נפרדות, וזה עצמו נוגד את האחדות. אבל כל זה נכון רק מנקודת המבט של הטועה, שמפריד בין אחדות לבין נפרדות. אך מצד האמת אין שום הפרדה כלל, וכל הנפרדות של
החכם האמיתי ושל המציאות שלנו, היא אחדות של ממש. ועל האדם לחפש את האמת המוחלטת, עד שהוא עצמו יהפוך להיות
חכם אמיתי, ויבדיל בין טוב אמיתי לבין רע אמיתי וכולי. ...