משה רבנו, הוא גיבור ספרותי כמו יהווה. את התורה שבידינו כתבו לכל המוקדם בימי המלך יאשיהו בסוף המאה השמינית לפני ישוע. התורה הזאת וכל ספרי המקרא עברו עריכה בידי כהנים רבים וכן עזרא הסופר, לאחר זאת עברו הכתבים עריכה אחרונה על ידי תנאים עד שנקבעו 24 הספרים.

למזלנו נמצאו מגילות קומראן (ראה ההרצאות של רחל אליאור) ס. ברוך כבר לפני 350 שנה הגיע למסקנה דומה בכוח שכלו בלבד.

היום אין צורך להוכיח כי המקרא הוא ספר ככל ספר אחר מעשה ידי אדם. התנאים במאה השניה אחרי ישוע, עוד החזיקו מגילות של התורה עם טקסטים שונים התלמוד מספר לנו על כך. במגילות של רבי מאיר היה כתוב " כתנות אור" במקום "כתנות עור" בתורה (בראשית ג' - כא)

וגם והנה - טוב מוות במקום והנה - טוב מאד בתורה (א - לא). כלומר לא אלוהים ולא משה אלא תנאים במאה השניה לאחר ישע כתבו את התורה.

לעומת זאת הרמבם הוא דמות היסטורית שהיה תלמיד האסכולה הפריטטית והעריץ את אריסטו המייסד. בספרו מורה נבוכים הוא מנסה להשלים בין התורה ובין תורת אריסטו ולהראות שאין מחלוקת בין האמת הפילוסופית של אריסטו ובין תורת משה.

ס. ברוך אומר על מורה נבוכים: " הרמבם מנסה לסחוט הבלים אריסטוטליים מן הפסוקים." בהרבה מקומות מלגלג ס. ברוך על הרמבם

וגם כועס עליו ומכנה אותו " לא פילוסוף" כאשר הרמבם אומר: " מצד ההיגיון אריסטו צודק בדבר קדמות העולם, אבל אינני יכול להסכים איתו כי זה עוקר את יסוד היהדות כלומר את השבת (שלפי דעתו קשורה בבריאת העולם) " ס. ברוך גם כועס עליו על שיטתו כלומר: " לעולם אין שערי הפרשנות נעולים" כלומר שניתן לסלף את הכתב עד ללא הכיר. המסקנה שהרמבם לא היה איש אמת האמין בדת ההבל ולכן הוא טיפש.