הכתוב מתייחס לאדם שנמצא "בדרך", ב"היכלי התמורות", אך טועה להחשיב עצמו כמי שהגיע. "אֲבָל הַכְּלָל שֶׁאָסוּר לִטְעוֹת בְּעַצְמוֹ לִסְבּר שֶׁכְּבָר בָּא אֶל הַהַשָּׂגָה הָרָאוּי".

מהי אבן - הבוחן לכך שהאדם לא הגיע? כי הוא סבור כך, ככתוב: "כִּי אִם יִסְבּר כֵּן יִשָּׁאֵר שָׁם חַס וְשָׁלוֹם".

כי כל סברה אפשר להפוך, ולכן סברה אינה ידיעה או השגה, אלא שאלה. וכל עוד לאדם שאלות, הוא לא הגיע.

אחת הסיבות לבלבול יכולה להיות שהאדם עבר דרך ארוכה, תהפוכות רבות, ולכן חושב שהגיע. אולם גם ב"היכלי התמורות", יש דרגות "קרבה" שונות לדבר עצמו, וגם כדי לנוע בחדרים של "היכלי התמורות", יש להשקיע מאמץ רב, לנוע ממחשבה שאומרת "אני"=הגוף, לעיסוק במחשבות סובייקטיביות יותר, דברי - תורה, להחכמה גדולה יותר ולכניסה בחדרי - חדרים המדברים בצורה "ישירה" יותר על הדבר עצמו... אך צדיק האמת יודע שגם הדרגה הקרובה ביותר של הצבעה על האמת אינה האמת בדיוק כמו הדרגה הנמוכה, אלא סברה ככל הסברות. "עַד שֶׁיִּפָּתְחוּ לוֹ שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, וְאָז יִרְאֶה הַהֶפְרֵשׁ".

והוא מביא דוגמא כמשל לדרגות - הידע השונות בתוך "היכלי התמורות":

אַף עַל פִּי כֵן, גַּם שָׁם יֵשׁ חִדּוּשִׁים נָאִים שֶׁנִּדְמִין לְהַשָּׂגוֹת

וְגַם בָּזֶה יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת

כְּמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁכּוֹתְבִין תֵּבַת אָדָם

יוֹדְעִין שֶׁזֶּה מְרַמֵּז עַל דְּמוּת הָאָדָם

אֲבָל הוּא רַק בְּרֶמֶז בְּעָלְמָא

כִּי אֵין כָּתוּב שָׁם שׁוּם צִיּוּר הָאָדָם

וְיֵשׁ שֶׁמְּצַיְּרִין עַל הַנְּיָר צִיּוּר הָאָדָם, וְשָׁם נִגְלֶה יוֹתֵר קְצָת דְּמוּת הָאָדָם

וְיֵשׁ שֶׁמְּנַסְּרִין צִיּוּר הָאָדָם מֵחֲתִיכַת עֵץ

וְשָׁם נִתְגַּלֶּה עוֹד יוֹתֵר צִיּוּר הָאָדָם

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן אֵין זֶה אָדָם מַמָּשׁ

רַק הָאָדָם בְּעַצְמוֹ הוּא הָאָדָם בֶּאֱמֶת

המילה "אדם" מרמזת על אדם, אך ציור אדם מצביע טוב יותר, דמות אדם מגולפת בעץ, תלת - מימדית - מגלה לנו יותר לאדם, פסל שעווה קרוב אף יותר, אולם כל אלה הן הקדמות חיצוניות לאדם. "רק האדם בעצמו הוא האדם באמת". כך גם בגילוי העצמי, וזאת יודע צדיק האמת: "עַד שֶׁיִּפָּתְחוּ לוֹ שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, וְאָז יִרְאֶה הַהֶפְרֵשׁ"