כשהאדם נמצא בתוך עצמו עם האגו שלו הוא לא יכול להיתחבר לנפשות אחרות מסביב. יש משהו בתוכו שסוגר אותו. זה האגו שלו. וככל שהאגו שלו סוגר אותו יותר - הוא נעשה מפוחד יותר. הוא מאבד את היכולת להיתחבר. ולכן הפחד. הוא רוצה להיתחבר - אבל משהו בתוכו מונע זאת - ויוצר חוצץ בינו לבין העולם החיצון - מן קרום פנימי כזה שמלא בכאב.. ואותה המוגלה - רק כשהיא תראה את עצמה היא תוכל להיתנדף ולחזור לאחדות עם המציאות הכללית. כי בעצם ההיסתתרות שלה בתוכך מבלי שאתה חושף אותה - היא גודלת. איבוד תחושת השייכות - היא ההיזדהות שלנו עם המוגלה הפנימית - וחוסר ההיזדהות שלנו עם מי שאנחנו באמת - שלום, אהבה, אחדות, יצירה ונתינה. כשאין מוגלה - אנחנו קשת של דברים יפים - מבלי שנתאמץ. זה הטבע שלנו. כשהוא נקי מהאגו שלנו עצמנו, שאם הוא גדול כל כך האגו - הוא אפילו מנקר אותנו מתחושת השייכות העצמית. ובגלל שאנחנו אנחנו רק כאשר אנחנו מחוברים אחד אל השני - כגוף אחד - כאשר אנחנו מבודדים במוגלותינו - אנחנו לא עצמנו - אנחנו לא יחד עם הבריאה. אלא נגדה. לכן נוצרת המוגלה. כי אנחנו פצע בבריאה.

ובגלל שאנחנו הבריאה - הפגיעה בבריאה פוגעת בנו - ולכן כואב לנו.