זה יפה כל כך

טענת שברגע שהאדם ידע למצוא את הטוב במקום בו הוא נמצא - הוא ירגיש מסופק רגשית ושייך.

אני טוען ש"טוב" (וערכים, ויופי ומושגים) זה דבר שתלוי בחברה שאתה נמצא. לכן בלי חברה, אין לך את האפשרות למצוא משהו "טוב" כי אתה צריך חברה בשביל להעריך מה זה טוב ומה זה רע.

בעיה בכל האתרים שלא מתייחסים לגיל הביניים שנוצר בשנים האחרונות של 55-65 שאנשים מפוטרים בגלל גיל ולא מתקבלים לעבודה מאותה סיבה ויושבים בבית בחוסר מעש כי גם כסף אין, לא כדי להמשיך ללמוד או ללמוד משהו שיכול לעזור, אלא אפילו כדי לנסוע העירה ולטייל אי אפשר.

כל מה שיש לי זה האינטרנט וזה ממש לא מספיק להפיג את הבדידות.

אצל אלוהים הוא לא מרגיש רע ולא פחד אין לו פחד שום דבר לא יעצור לו, זה הרעיון של אמונה ואמונה גרם כן להרגיש רע ולהרגיש פחד, שאלוהים יעניש אותם מעבירות שהם עשו נגדו מה דעתכם על זה? מעניין: אם בא לכם להגיב אז מחכה

לא שייך לאף אחד כבר לא בין החרדיים, ומגדיר עצמי כחופשי, ושום דבר לא יעצור לי להרגיש נכשל או מוכשל או רע, אם אני רואה חברים שהם מצליחים טוב מאוד ואני לא מצליח זה נותן להרגיש רע

אבל זה לא יעשה לי להרגיש כל כך רע, אלא להרגיש לא נעים

ויש מישהו בעולם הזה שאתה בו עכשיו שאתה שייך אליו? מרגיש אוהב כלפיו? שהלב שלך פתוח ופגיע אליו ואתה בוטח בו שלא יעשה לך כלום?

הייתי שייך לעולם אחר, ועכשיו אני לא שייך להם, ועברתי לעולם אחר זה שאני רואה

יש מישהו שאתה מרגיש שייך אליו? שרואה מי אתה באמת?

אני למשל לא מרגיש שייך יותר למגזר איפה שפרשתי, כי הם לא מכבדים כי אני לא מכבד אותם זה אותו דבר לדעתי אפשר גם להגיד על זה

הכוונה בשייכות היא שאתה שייך אם תרצה ואם לא תרצה - אבל הרצון להיות שייך - מראה שעמוק בפנים אתה מרגיש לא שייך. וכל אחד מרגיש לא שייך - למה? כי אף פעם לא קיבלו אותו כמו שהוא. תמיד הוא היה צריך להציג כדי שיכבדו אותו ויתנו לו. אחרת שמים עליו סטיגמה ופס.

אז נאמר שכלום לא חשוב.. כי ברגע שיש חשוב יש הגדרות?

בגלל זה חשוב להבין ולפרק את כל האמונות שהאושר או השלמות תלויים במשהו.. וגם אושר ושלמות זה הגדרות.

כשאדם "שם" אין לו בעיה לא עם פחד ולא חוסר כזה או אחר ואפילו להיות מחובר... לפעמים בא לבן אדם גם להיות מנותק.. ודווקא שם יש הכל אז חשוב לא להגדיר כי זה כמו הצבת תנאים שמגבילים / מצמצמים.

הכוונה שלי, שברגע שטוב אז טוב, יש בטוב שייכות אי שייכות, ביטחון אי בטחון... הכל וכלום. פשוט טוב.

כמו שאמרת: כשאת מרגישה טוב לא מעניין אותך כלום יותר (-: הכל נשכח. הכל נגלה כשמופיעים - פחדים וכל הרגשות החוצצים את הטוב מלהיות.

כל בן אדם יעשה להרגיש טוב ומה שמפריע לו הוא ינתק מזה אם אני לא טועה מה היה הכוונה שלך אני נותן לכם להמשיך כי אני עוזב השיחה הזה לעכשיו

משי, התכוונתי שהרצון לשייכות וגם הרצון לבטחון הם רק קליפות. לא מחוייב שאדם יהיה שייך או בטוח כדי להרגיש טוב, למשל.

לדעתי פחד היא שהוא חי בפנטזיה ופנטזיות יכול לגרום המון פחד, כמו האל וכמו הדת ולא בענייני רוחניות, אגב משיפז לא הבנתי המשפט שלך מזה אומר תחושת השיכות היא תחושה טבעית? שבן אדם יראה כלי נשק ומשהו רוצה להתנשק בו אז לא יהיה לו פחד? בוודאי זה תחושה טבעית, יש דברים שזה באמת פחד וחרדה, לא רק רוחנית, אלא גם גשמית שבן אדם רואה דברים בלתי נסבלים וגורם לו להיות בפחד כל הזמן בחייו ואי אפשר לנתק מזה

עמנואל, תחושת השיכות היא תחושה טבעית, פחדים מסתירים את התחושה הטבעית. מסכימה איתך שבהתבודדות עם עצמך ניתן לחזור לתחושת הביטחון הטבעית לכולם.

הרצון לשייכות גם הוא אשליה.. כי אם אדם מאמין לזה הוא סובל... גדולי המאושרים, המוארים והרבי נחמן (-: דיברו על התבודדות..

כשהאדם נמצא בתוך עצמו עם האגו שלו הוא לא יכול להיתחבר לנפשות אחרות מסביב. יש משהו בתוכו שסוגר אותו. זה האגו שלו. וככל שהאגו שלו סוגר אותו יותר - הוא נעשה מפוחד יותר. הוא מאבד את היכולת להיתחבר. ולכן הפחד. הוא רוצה להיתחבר - אבל משהו בתוכו מונע זאת - ויוצר חוצץ בינו לבין העולם החיצון - מן קרום פנימי כזה שמלא בכאב.. ואותה המוגלה - רק כשהיא תראה את עצמה היא תוכל להיתנדף ולחזור לאחדות עם המציאות הכללית. כי בעצם ההיסתתרות שלה בתוכך מבלי שאתה חושף אותה - היא גודלת. איבוד תחושת השייכות - היא ההיזדהות שלנו עם המוגלה הפנימית - וחוסר ההיזדהות שלנו עם מי שאנחנו באמת - שלום, אהבה, אחדות, יצירה ונתינה. כשאין מוגלה - אנחנו קשת של דברים יפים - מבלי שנתאמץ. זה הטבע שלנו. כשהוא נקי מהאגו שלנו עצמנו, שאם הוא גדול כל כך האגו - הוא אפילו מנקר אותנו מתחושת השייכות העצמית. ובגלל שאנחנו אנחנו רק כאשר אנחנו מחוברים אחד אל השני - כגוף אחד - כאשר אנחנו מבודדים במוגלותינו - אנחנו לא עצמנו - אנחנו לא יחד עם הבריאה. אלא נגדה. לכן נוצרת המוגלה. כי אנחנו פצע בבריאה.

ובגלל שאנחנו הבריאה - הפגיעה בבריאה פוגעת בנו - ולכן כואב לנו.

פחד זה איבוד תחושת השייכות