שני סוגים של אהבה: אהבת הזולת ואהבת דגים.

אהבת דגים: אהבת דגים משקפת יחסים של חלקי אוביקט, הווה אומר אני מתייחס למה שנמצא מחוצה לי רק באופן שבו הוא ביחס אליי ולא כמהות שלמה נפרדת ממני. לדוגמא אני אוהב את הספר שלי כי הוא מספר אותי יפה, או אני אוהב את הבחורה הזו כי היא צוחקת מהבדיחות שלי... אהבת הזולת היא החיבור למהות של האדם האחר, ולא לפונקציונליות שלו בייחס אליי, באהבת הזולת אין תלות, אני לא תופס אותו כשלוחה שלי, כמייצג אותי, אני מבין שיש מולי שלמות נפרדת, סוביקט. באהבת הזולת אני רואה את האחר ממני, אני שומע אותו, מבלי להזדהות איתו, אני מכיר את הגבולות שלי ואת הגבולות שלו. מטאפורה שאולי יכולה להמחיש זאת היא שתי ידיים הצמודות אחת לשניה, כל יד מרגישה את גבולות היד השניה, למרות ששתי הידיים שיכות לאותו הגוף האחד, במגע המשותף שלהן כל יד מכירה גם את הגבולות שלה (את עצמה) וגם את גבולות היד השניה.

אם שתי הידיים לא מתקרבות אחת לשניה הם לעולם לא יכירו את עצמן.