אני מרגישה שכשאתה יודע משהו, מכיר משהו, אז אתה אוהב אותו. וכשאתה יודע משהו, אתה יודע גם את נפרדותו.

מצחיק מאד, האם דייג אוהב דגים... האמת שקראתי לזה אהבת דגים מתוך הבחנה של הרב"ש של אהבת דגים: אני אוהב דגים כי הם טעימים לי..

אורי, אהבת הזולת כפי שאני מבינה זו היא בעצמה אהבה ללא תנאי.

אני לא חושבת ששיא האחדות היא כלום.

חה חה חה. אהבת דגים, במובן של השאלה: האם דייג אוהב דגים?

אני שונא את הספר שלי. אולי עוד אהבה, שלישית - אהבה ללא תנאי. מה זה בעצם אהבה? תחושת חיבור כאילו אני ונשוא האהבה חד הם. באהבה ללא תנאי - זה אפילו מעבר למהות.

שוב, מה זה אהבה, שנאה - אולי נתאר שני כוחות סותרים בטבע - אהבה / שנאה - הכוח המחבר / הכוח המפריד. הנפרדות זה מצב שיווי משקל בין שני הכוחות. אפשר לחשוב על סקאלה שבקצה אחד שיא הנפרדות עד אין סוף נפרדות ובקצה השני שיא האחדות - הכלום. כל אובייקט במציאות מונע על ידי הכוחות למקום מסוים על הסקאלה.

שני סוגים של אהבה: אהבת הזולת ואהבת דגים.

אהבת דגים: אהבת דגים משקפת יחסים של חלקי אוביקט, הווה אומר אני מתייחס למה שנמצא מחוצה לי רק באופן שבו הוא ביחס אליי ולא כמהות שלמה נפרדת ממני. לדוגמא אני אוהב את הספר שלי כי הוא מספר אותי יפה, או אני אוהב את הבחורה הזו כי היא צוחקת מהבדיחות שלי... אהבת הזולת היא החיבור למהות של האדם האחר, ולא לפונקציונליות שלו בייחס אליי, באהבת הזולת אין תלות, אני לא תופס אותו כשלוחה שלי, כמייצג אותי, אני מבין שיש מולי שלמות נפרדת, סוביקט. באהבת הזולת אני רואה את האחר ממני, אני שומע אותו, מבלי להזדהות איתו, אני מכיר את הגבולות שלי ואת הגבולות שלו. מטאפורה שאולי יכולה להמחיש זאת היא שתי ידיים הצמודות אחת לשניה, כל יד מרגישה את גבולות היד השניה, למרות ששתי הידיים שיכות לאותו הגוף האחד, במגע המשותף שלהן כל יד מכירה גם את הגבולות שלה (את עצמה) וגם את גבולות היד השניה.

אם שתי הידיים לא מתקרבות אחת לשניה הם לעולם לא יכירו את עצמן.