שאלה מהנפרדות (גבר נפרד מבת זוג) -

* נתקלתי בנשים משני סוגים (לצורך הדיון) - הסוג האחד שמיד מתמסר עד הסוף, ללא דיחוי - הסוג השני - מוכנות להתמזמז עד המילימטר האחרון ואפילו עושות זאת בכישרון רב אך לא מוכנות ללכת עד הסוף (תורת הקוונטים?) מתוך עיקרון של לא להתמסר בפגישות / שבועות הראשונים.

* לכאורה בסוג השני יש קושי (ולא בגלל מה שאתם חושבים..). למה בכלל להתמזמז? זה רק מגרה בלי יכולת לסיים... ? אולי עדיף להעביר את החודש שלהם בשיחות בטלפון, בבית קפה וכו'? למה להתגרות ולסבול?

* נניח שהאישה מאד שווה (בסובייקט של הגבר) וכדאי לסבול ולהמתין - אך למה לסבול עוד יותר מהמגע הכמעט עד הסוף?

* ברור שאם האישה לא שווה המתנה ממושכת הרי חבל"ז. יש לעבור הלאה.

* אולי הגיוני להחזיק אישה לגיבוי (ידידה לתשמיש מזדמן) למצבים כאלו שתעזור לצלוח את החודש בקלילות?

* אולי דווקא האישה סוג - 1 - זו שמתמסרת מיד (בתקווה שרק לי ולא לכל דכפין) - היא רואה בי שאני שווה ולא מנסה לנקוט באסטרטגיה מעכבת - אולי יש להעדיף חיבור כזה?

* מה בכ"ז עומד בשורש האסטרטגיה של אישה סוג - 2 (תורת המשחקים) ? אמנם לדבריה יש גם עיקרון שלא קשור בכלום וגם "להכיר יותר טוב" (שתי טענות) אך האם יש כוונה (גם אם לא במודע) שמכוון את האסטרטגיה הזו - בהנחה שמה שאומרים זה לא בהכרח האמת או כל האמת? לדוגמה: אולי היא חוששת שיש בה פגמים (מי כבר מושלם..). שרק אם אעבור את תקופת ההסתגלות אתרגל אליהם? אולי היא חוששת מגברים שיש להם דפוס פעולה של מעבר מהיר מאישה לאישה ולדעתה מי שיהיה מוכן לעבור את התהליך שהגדירה - בכך בעצם יסוננו הגברים "הזריזים להחלפות"?