אני רוצה להעלות דיון / ים לגבי ההרצאות האחרונות בנושא הזוגיות, ואני אשמח שתסתרו / תגיבו / תכפרו / תסכימו איתי וכו'. כמה דברים:

לגבי הססמא המכונה "קשר מצליח" האם אותם אנשים שמחפשים קשר מצליח מבינים על מה הם מדברים? לפי הדינאמיקה בשיחות, מבחינתם קשר "מצליח" הוא קשר שאין בו פרידה בסוף ובידיוק על העניין הזה אני רוצה לערער. לצורך ההמחשה נתן דוגמא:

זוג שנמצא ביחד 20 שנה ונפרד, ומיד לאחר כך כל אחד מהם מוצא זוגיות חדשה, מתחתנים, נשארים ביחד שנתיים, ואז אחד מהם מת / שניהם מתים. עכשיו לכאורה, לפי ההגיון דלעיל, הקשר השני "הצליח" והקשר הראשון עקב הפרידה "נכשל", אבל האם זה באמת כך? אולי בכלל אין כזה דבר קשר ש"נכשל" וקשר ש"הצליח"? אולי כל קשר שהתחיל, בין אם נמשך שלושה חודשים, ובין שנמשך שנתיים, הוא קשר ש"הצליח" רק הגיע למיצוי? המיצוי של הקשר אינו כישלון בהכרח. אולי המדד הוא נישואין? אולי קשר שמגיע למיצוי מאוחר ככל שאפשר הוא המוצלח? אבל גם זה לא מדויק, לעתים יש לנו זיכרון מיני / ריגושי חזק הרבה יותר מקשר שמוצה אחרי שנה, מזה שמוצה לאחר שלוש שנים.

בנוסף שמתי לב שהרבה פעמים, הניסיון לפצח את סוד המשיכה למין השני הוא קשה. כבר הועלו הרבה טענות על הרצון להרגיש טוב, כי השגנו את ה"קשה להשגה", או כל מיני סיבות כאלו, שבפנימיות הדברים הכל נכון, בסוף הרצון הוא להרגיש טוב. השאלה היא אחרת - האם באמת אותן נשים עליהן דובר בהרצאה לא מבינות שבסיס המשיכה שלהן אל הגבר הוא התשוקה המינית? הרי התשוקה המינית מעוורת כ"כ שהיא אפילו תגרום לאישה / גבר לשקר במצח נחושה, ולומר שהאדם שמולם הוא "אינטילגנט וטוב לב" רק בגלל אותה תשוקה מסמאת עיניים. הרי כל התירוצים של - משכיל, כריזמטי, וכו', הם רק לבושים של התשוקה המינית, כי לא חסרות נשים כריזמטיות ומשכילות איתן אפשר לדבר, השאלה פשוטה, מה יש במין השני שמושך ואין במין שלנו?