משיפז, מה זה לא יודע כלום? בעיני זה להבין שעל אף כל המאמץ הזה להבין ולהשיג ולשלוט ולחזות ולשפר, שהוא בסדר וממילא מתקיים - אני גם מזהה שמה שאני עושה - אני עושה, מה שאני חושבת - אני חושבת, ומה שקורה - קורה. מה שקורה - קורה. זה לא באמת קשור "אליי".
ובגלל זה - זה טוב.
הקשירה של הדברים "אליי" מייצרת הרבה סבל. וכמו שעימנואל כתב, איך אפשר שיהיה לי בטחון, כשאני מנסה לשלוט ולהשיג דברים שאינם בשליטתי אך פעם? במחקר הפסיכולוגי גילו איך לייצר חוסר - אונים נרכש - > נותנים לך משימה לא פתירה, ואתה מפתח את זה. וזה המצב שרוב האנשים מעמידים את עצמם בו רוב הזמן. מנסים לנצח על מקהלה שהם חלק זערורי ממנה, ושהם אינם יודעים את מנגנון פעולתה.
תחושת הבטחון אצלי קשורה לזה שאני מבינה, שכל מה שקורה - קורה, ולכן כל מה שקורה הוא טוב. זה טוב, כי זה מה יש, לא משום סיבה אחרת. זה מה שיש, אז מה - זה לא טוב? לפי הסטנדרט של מי? שלי? סבבה - אז אני אסבול כי המציאות לא מתאימה להבנות שלי, וגם זה טוב, כי זה קורה. לא סבבה שאני סובלת? סבבה, אז תשני את התפיסות שלך על איך המציאות אמורה להתנהל. לא יכולה? אז תעבדי על זה. זה יעזור? לא בטוח. אבל אני רוצה ביטחון, מה אני סתם אעבוד ואקרע את המוח? אין בטחון. אין בטחון! האם זה משחרר לדעת את זה? כן. ולמה? כי אני אפסיק לחפש בטחון במקום שאין ביטחון. האם זה מעלה את תחושת הביטחון שלי? כן.