מאמר חדש קצר שכתבתי, תיהנו:

אי שביעות רצון בחיים: התבוננות, וביצוע חקירה והבנה בסיסית שורשית, לעומת טכניקות ושיטות רבות המנסות לרומם ולחזק את האדם ל"טוב" שיש בתוכו:

לפי שיטות רבות או טכניקות אינספור הטוענות ליכולתן (טענה של מי שהמציא את השיטה מן הסתם) להביא את האדם להרגשה טובה יותר, לחיים טובים יותר והצלחות כאלו ואחרות וכולי, אני יכולה להעיד בעצמי גם כמי שחוותה ויישמה רבות מהן, וגם כתרפיסטית שליוותה אנשים רבים במצבים נפשיים שונים, אני יכולה לומר שההצלחות אמנם יכולות להיות מפתיעות ומשמחות, ואף מתיימרות לנגוע בשורש של "הבעיה", אך בסופו של דבר לא כך הוא, כיוון שהאדם תמיד ישאר עם חיסרון זה או אחר, ויהיה עכשיו בחיסרון חדש, ואסביר:

ניקח אדם שלא עובד כרגע והוא מתוסכל מכך שהוא מתבטל. (אפשר לקחת כל נושא בעולם).

המצב מראה שהבן אדם כרגע רוצה יותר את חוסר העבודה מאשר את התעסוקה, גם אם זה 51% רצון לא לעבוד לעומת 49% לעבוד, מחוייב שהוא לא ירצה לעבוד כרגע, כיוון שכרגע מסיבות מסוימות הוא חושב שזה יותר טוב שלא יעבוד, וזה כבר עניין אחר לפרט.

מה שקורה זה שהוא מרוצה ובתוכו חושב שיש 51% מכך שאינו עובד, ובו בזמן הוא סובל 49% מכך שלא יוצא לעבודה.

מה שקורה לרוב הוא שהאדם שם דגש על הדיכאון מכך שהוא לא עובד ועל כן מי שמחליט שאינו מוכן לסבול יותר מכך, הולך לקבל אימון או תרפיה כלשהי שתציל אותו.

רוב השיטות בעולם מצביעות ומנתבות את האדם להכיר בבעיה, או לנסות אפילו להבין אותה ואז לתקן את המעוות, ולחזק את המקום המדוכא כדי שיקבל ריפוי ויוכל לפעול אחרת ונאמר כן לצאת עכשיו ולעבוד. (עבדתי גם עם שיטות שמכוונות לקבל את המצב כפי שהוא ולהרגיש טוב עם זה, אבל הדגש היה שחרור מהרע שמרגישים על ידי קבלת החיסרון), כרגע מבחינתי זה אותו הדבר כמו שיטות שמדברות ומנתבות לחשיבה חיובית, או אימון להצבת מטרה מסוימת. אני מדברת גם על טכניקות שעובדות עם תת המודע וכדומה...

מכאן מה שקורה לרוב ואף יכול לנחול הצלחה מרובה, שהאדם לפי הדוגמא הנ"ל, מתחיל לעבוד, כיוון שחיזק את הרצון והסיבות למה כן לצאת לעבודה, ועכשיו לתקופה כזו או אחרת הוא מרוצה מאד ואף טוען לשינוי משמעותי.

בפועל מה שקורה, שאחוזי הרצון לעבוד עלו, נאמר 60%, לעומת הרצון 30% לא לעבוד.

וזה יביא לכך שבשלב מוקדם או מאוחר יותר הוא אמנם יעבוד, אבל יכנס כעת לדיכאון מכך שאין לו את החופש כביכול שמתאפשר לו לעשיית דברים מסוימים שלא מתאפשרים לו כעת.

וכך או אחרת תמיד ירגיש חוסר שביעות רצון מעצמו.

מה שכן ניתן לעשות כדי לצאת מהפלונטר אחת ולתמיד, זה לעשות חקירה יסודית של שורש הרצונות, שורש הרצון.

בגדול, זה אומר לעשות מאמץ, לשבת ולחקור נושא מסויים עד הסוף, להתבונן בו מכל הזוויות והצדדים, כלומר לדוגמא לקחת את הנושא "אני בדיכאון מכך שאני לא עובד", ולפרק אותו לגורמים, הווה אומר לבדוק את כל האמונות בהקשר ללמה זה רע שאני לא עובד, ללכת עם זה פנימה, לשאלה יותר פנימית, "זה לא טוב, כי זה אומר שאני בטלן", וזה אומר לאדם שהוא מוטרד בכלל מכך שהוא חושב שהוא בטלן וזה משמעותי יותר ופנימי יותר לעומת ה"לא עובד", ואז לבדוק האם זה באמת רע להיות בטלן? אולי זה גם טוב? ולהבין מה יושב מתחת לאי שביעות רצון מבטלנות שזה יכול להיות שהאדם חושב שזה לא טוב, כי הוא לא מספיק מבטא את היצירתיות שבו שזה פנימי ומשמעותי יותר לעומת ה"בטלן"... וכן הלאה עד הקצה.

לאחר מכן, לבדוק מה כן טוב בזה שאני לא יוצא לעבודה, ולפרק לגורמים כעת את כל הסיבות של למה זה טוב, ולבדוק כל סיבה אולי היא בכלל שלילית ולא חיובית, או שהיא לא טובה ולא רעה אם שזה שווה בכלל וכולי.

חקירה זו, תביא את המתבונן להבנה שכלית של שוויון בין הרעיון של טוב או רע לעבוד, כלומר 50 אחוז וחמישים אחוז, שווה באופן מוחלט!

ומכאן או שיפעל באופן אקראי, הרצון יעלה מעצמו והאדם יזרום עם הרצון שעלה מבלי לחוות חסרון מהצד השני.

או שלאדם תהיה עכשיו בחירה באמת חופשית לבחור לפעול כך או אחרת, מבלי לסבול מהצד שלא בחר בו, כיוון שכעת יש לו גם את הידיעה הפנימית ביותר שהכל שווה.

ככל שהאדם יתבונן ויבין עם השכל את ההפכים ואת השוויון בין דבר להיפוכו, תתהפך לו ההבנה לחוויה פנימית קבועה ועמוקה שאינה אוחזת באמונות שקריות שהוא מתעקש שהן נכונות, ככל שיתרגל התבוננות זו, כל דבר בחיים יהיה שווה מייד בעיניו ואחיד מבלי לעשות כל פעם את החקירה מחדש, מספיקה חקירה אחת אמיתית, הבנה אחת אמיתית, שתשחרר את האדם לחופשי מכל אמונה שקרית שאינה משרתת את האמת שבתוכו.

ענבל רחמים