מאמר חדש קצר שכתבתי, תיהנו:

אי שביעות רצון בחיים: התבוננות, וביצוע חקירה והבנה בסיסית שורשית, לעומת טכניקות ושיטות רבות המנסות לרומם ולחזק את האדם ל"טוב" שיש בתוכו:

לפי שיטות רבות או טכניקות אינספור הטוענות ליכולתן (טענה של מי שהמציא את השיטה מן הסתם) להביא את האדם להרגשה טובה יותר, לחיים טובים יותר והצלחות כאלו ואחרות וכולי, אני יכולה להעיד בעצמי גם כמי שחוותה ויישמה רבות מהן, וגם כתרפיסטית שליוותה אנשים רבים במצבים נפשיים שונים, אני יכולה לומר שההצלחות אמנם יכולות להיות מפתיעות ומשמחות, ואף מתיימרות לנגוע בשורש של "הבעיה", אך בסופו של דבר לא כך הוא, כיוון שהאדם תמיד ישאר עם חיסרון זה או אחר, ויהיה עכשיו בחיסרון חדש, ואסביר:

ניקח אדם שלא עובד כרגע והוא מתוסכל מכך שהוא מתבטל. (אפשר לקחת כל נושא בעולם).

המצב מראה שהבן אדם כרגע רוצה יותר את חוסר העבודה מאשר את התעסוקה, גם אם זה 51% רצון לא לעבוד לעומת 49% לעבוד, מחוייב שהוא לא ירצה לעבוד כרגע, כיוון שכרגע מסיבות מסוימות הוא חושב שזה יותר טוב שלא יעבוד, וזה כבר עניין אחר לפרט.

מה שקורה זה שהוא מרוצה ובתוכו חושב שיש 51% מכך שאינו עובד, ובו בזמן הוא סובל 49% מכך שלא יוצא לעבודה.

מה שקורה לרוב הוא שהאדם שם דגש על הדיכאון מכך שהוא לא עובד ועל כן מי שמחליט שאינו מוכן לסבול יותר מכך, הולך לקבל אימון או תרפיה כלשהי שתציל אותו.

רוב השיטות בעולם מצביעות ומנתבות את האדם להכיר בבעיה, או לנסות אפילו להבין אותה ואז לתקן את המעוות, ולחזק את המקום המדוכא כדי שיקבל ריפוי ויוכל לפעול אחרת ונאמר כן לצאת עכשיו ולעבוד. (עבדתי גם עם שיטות שמכוונות לקבל את המצב כפי שהוא ולהרגיש טוב עם זה, אבל הדגש היה שחרור מהרע שמרגישים על ידי קבלת החיסרון), כרגע מבחינתי זה אותו הדבר כמו שיטות שמדברות ומנתבות לחשיבה חיובית, או אימון להצבת מטרה מסוימת. אני מדברת גם על טכניקות שעובדות עם תת המודע וכדומה...

מכאן מה שקורה לרוב ואף יכול לנחול הצלחה מרובה, שהאדם לפי הדוגמא הנ"ל, מתחיל לעבוד, כיוון שחיזק את הרצון והסיבות למה כן לצאת לעבודה, ועכשיו לתקופה כזו או אחרת הוא מרוצה מאד ואף טוען לשינוי משמעותי.

בפועל מה שקורה, שאחוזי הרצון לעבוד עלו, נאמר 60%, לעומת הרצון 30% לא לעבוד.

וזה יביא לכך שבשלב מוקדם או מאוחר יותר הוא אמנם יעבוד, אבל יכנס כעת לדיכאון מכך שאין לו את החופש כביכול שמתאפשר לו לעשיית דברים מסוימים שלא מתאפשרים לו כעת.

וכך או אחרת תמיד ירגיש חוסר שביעות רצון מעצמו.

מה שכן ניתן לעשות כדי לצאת מהפלונטר אחת ולתמיד, זה לעשות חקירה יסודית של שורש הרצונות, שורש הרצון.

בגדול, זה אומר לעשות מאמץ, לשבת ולחקור נושא מסויים עד הסוף, להתבונן בו מכל הזוויות והצדדים, כלומר לדוגמא לקחת את הנושא "אני בדיכאון מכך שאני לא עובד", ולפרק אותו לגורמים, הווה אומר לבדוק את כל האמונות בהקשר ללמה זה רע שאני לא עובד, ללכת עם זה פנימה, לשאלה יותר פנימית, "זה לא טוב, כי זה אומר שאני בטלן", וזה אומר לאדם שהוא מוטרד בכלל מכך שהוא חושב שהוא בטלן וזה משמעותי יותר ופנימי יותר לעומת ה"לא עובד", ואז לבדוק האם זה באמת רע להיות בטלן? אולי זה גם טוב? ולהבין מה יושב מתחת לאי שביעות רצון מבטלנות שזה יכול להיות שהאדם חושב שזה לא טוב, כי הוא לא מספיק מבטא את היצירתיות שבו שזה פנימי ומשמעותי יותר לעומת ה"בטלן"... וכן הלאה עד הקצה.

לאחר מכן, לבדוק מה כן טוב בזה שאני לא יוצא לעבודה, ולפרק לגורמים כעת את כל הסיבות של למה זה טוב, ולבדוק כל סיבה אולי היא בכלל שלילית ולא חיובית, או שהיא לא טובה ולא רעה אם שזה שווה בכלל וכולי.

חקירה זו, תביא את המתבונן להבנה שכלית של שוויון בין הרעיון של טוב או רע לעבוד, כלומר 50 אחוז וחמישים אחוז, שווה באופן מוחלט!

ומכאן או שיפעל באופן אקראי, הרצון יעלה מעצמו והאדם יזרום עם הרצון שעלה מבלי לחוות חסרון מהצד השני.

או שלאדם תהיה עכשיו בחירה באמת חופשית לבחור לפעול כך או אחרת, מבלי לסבול מהצד שלא בחר בו, כיוון שכעת יש לו גם את הידיעה הפנימית ביותר שהכל שווה.

ככל שהאדם יתבונן ויבין עם השכל את ההפכים ואת השוויון בין דבר להיפוכו, תתהפך לו ההבנה לחוויה פנימית קבועה ועמוקה שאינה אוחזת באמונות שקריות שהוא מתעקש שהן נכונות, ככל שיתרגל התבוננות זו, כל דבר בחיים יהיה שווה מייד בעיניו ואחיד מבלי לעשות כל פעם את החקירה מחדש, מספיקה חקירה אחת אמיתית, הבנה אחת אמיתית, שתשחרר את האדם לחופשי מכל אמונה שקרית שאינה משרתת את האמת שבתוכו.

ענבל רחמים

ענבל, מסכים עם העיקרון עליו דיברת אך אם אמשיך את הדוגמה - לגבי עובד / לא עובד - אולי השאלה כבר בתחילתה בעייתית - אולי השאלה - עובד / לא עובד בתור מייעץ לביל גייטס? עובד / לא עובד בתור מנהל סניף בנק? עובד / לא עובד בתור מחליף חיתולים בבית אבות? עובד / לא עובד בתור מורה לריקודים? - כלומר עובד / לא עובד לא עומדים בפני עצמם אלא בסמיכות לנסמך מסוים. יכול להיות שהאחוזים יהיו שונים לגמרי לפי הנושאים, לפי ההנאה מעצם העבודה, מהתנאים, מהתגמול. כלומר לפני חקירה של המצב אולי רצוי בכלל לחקור את השאלה עצמה.

לא מסוגלת להכניס במשפט אחד את המילה "אלוהים "ואת המילה "שנאה". אל חנון ורחום יש לנו.

ענבל: הבהרת, את הכרחיות מאמץ החקירה, על מנת להגיע לשווה=אחד. אוהבת (-:

מורן, מה קשורה תגובתך למאמר?

כמו כן, אם את לא מסוגלת, האם זה אומר שאת כופרת באלוהים אחד?

אולי את חושבת שיש שני אלוהים? אחד אל חנון ורחום, ועוד אלוהים שונא...

או שאת מסוגלת אולי להודות באמת שאלוהים "הוא "אחד"

ואינסוף ביטויים ל"אחד" ביטוי של אהבה, וביטוי של שנאה וכו וכו'

נסי להתבונן בזאת בנחת, אולי אלוהים יתגלה אליך בכל הדרו, ולא תוכלי יותר להגדיר את הבלתי ניתן להגדרה מלשון גדר...

"הדרו" לא ניתן להגדיר, זה מעבר לשכל שלך או של מישהו אחר, זה מעל השכל, שתביני זאת בוודאות, אולי לא תרצי להגדיר "אותו" כרק כזה או רק כזה, תדעי את כל חלקיו כשלם, ללא הפרדה, הביני שכלל אין "אצלו" באמת רחמים או אכזריות, זה הכל אותו אחד שאנו כל פעם בוחרים לתת לביטוי זה או אחר משמעות שונה.

וניתן להרחיב את שכתבתי, כמה שזה פשוט, ככה זה מורכב ולא כאן המקום..

המשך יום נעים לך.

תודה משיפז

אם זה נתן משהו לקדם ולו במעט

זה כבר הרבה עבורי..

המשך יום מחזק ואוהב

ענבל, אני מתייחסת לתגובתך למורן.. ואני לא מסכימה עם הדברים שנאמרו בקשר לכפירה באלוהים.. או שני אלוהים, כפי שניסחת זאת... שנאה היא ביטוי להעדר אור, שנאה קיימת בנפרדות והיא פרשנות שיפוטית לצל / חושך... באלוהות, כפי שאני מבינה אותה אין שיפוטיות, ולכן אין שנאה.. ומכיוון שאלוהים הוא הכל, אפשר לומר שהוא גם החושך וגם האור, אבל הבטוי שנאה אינו יכול להתאים, מהיותו נובע משיפוטיות, כאמור..

ענבל זה לא כפירה אלא שקר גם זה גורם המון צרות גם

תודה אתי, אצלי החושך יכול להיות שווה למשמעות שנאה בין היתר, וכמו כן יש את הפרספקטיבה ששנאה כלל לא קיימת, ויש את זו שהיא כן קיימת בה בפרספקטיבת הנפרדות.

זו אכן שאלה של שיפוטיות ופרשנות של כל אדם כחלק נפרד, במהותה השנאה לא קיימת עבורי כלל, ועדיין אפשר להפוך בזאת ולנתח את הנושא מהיבטים נוספים שונים אם נבחר בכך.