לפי הבנתי, אדם שמחליט להתאבד, ואכן עשה את המעשה, חשב לפני כן שחייב שיהיה טוב יותר, טוב יותר באופן כללי ובאופן כלשהו בכלל, וכיוון שלא מצא את הטוב בחייו, ולא השכיל להבין את מהות הטוב והרע, ההחלטה באה בעקבות הרעיון שהמוות צפון בו משהו טוב יותר ממה שקיים עכשיו בחייו, ורק מהחשיבה המוטעית שלאחר המוות יהיה טוה יותר, כלומר לאחר ההתאבדות, אז אדם יכול להתאבד.

כיוון שאם היה משוכנע שיש סבל, וחייב שיהיה ברפספקטיבה מסויימת גם סבל / אושר טוב / רע

כלומר אם היה משוכנע שרע ושתמיד יהיה חסר את הטוב במובן כלשהו כל עוד הוא מודע לדבר כלשהו (ולא משנה למה הוא מודע), תמיד משהו יחסר לו ותהיה חוויה של סבל, לא בטוח שהיה מתאבד, כי היה מבין שברמת התודעה שמודעת לעצמה עם גוף או בלי גוף, חייב שיהיה גם את הסבל.

ואם הוא מודע בשלמות, אז גם אין שאלה...