שלומי (ועכשיו יש פנים מאחורי המילים), לא הייתי מוותרת על החוויה בעד שום הון, וגם אם לדעתך, כמו לדעת אליעד, נגרם סבל (או עונש), כנראה שאני לא סובלת מספיק.. והאמת שהצצתי בפניה.. בפני שלי.. שווה הכל. יחד עם זאת, חשוב לי להסביר, שלחלוטין ברור לי ששום מאמץ ושום מירדף לא יעזור.. זה לא קרה במאמץ.. גם ההתגלות וגם סיומה, לא היו כלל בשליטתי.. לכן אני יודעת שאין טעם בשום מאמץ, ויותר מכך, אני יודעת שכל מאמץ רק ירחיק אותי מהדבר שאני מנסה להגיע אליו, לכן אני שמחה בחלקי, שזכיתי וקיבלתי את המתנה הזו, אני מלאת הכרת תודה.. לא אשקר, ולא אומר שאני לא רוצה עוד... אבל, אם זה יקרה זה יקרה ואם לא אז לא.. אני מקבלת באהבה. בלי שום קשר לאותה חוויה, ונכון יותר לאותן חוויות, כי היו שלושה וכל אחת היתה שונה, - אני יודעת שיש לי עוד עבודה לעשות, שקשורה דווקא להתנהלות שלי בחיים, ביום יום, במערכות יחסים, במערכת היחסים שלי עם עצמי וכו'.. והכל קשור, אבל ההתכווננות שלי, בעבודת המודעות היא - עצמי כאן ועכשיו בשיגרה היומית..