שחר - שרה - ברכה, קראי לי ז'ורז'ט ואהיה מאושר...

יש שתי נקודות. אחת הפרטיות האישית של האדם עם עצמו..

ובנפרדות.. השלמות שם מתבטאת בטוטאליות של הרגע. בזה שאנחנו לא נפרדים עם כל הצורות והאפשרויות שלנו לביטוי. מכאן לדוגמא, שאין דבר כזה לא נכון, או לא צודק או לא מקובל. וגם שלכל אחד ביטוי יותר אוטנטי של עצמו ברגע שהוא מצליח לזכך את האידיוידואליות שלו מתוך ההמון. בכל רמה.

הטוטאליות של הנפרדות בכך לא נפרדים מהנפרדות עצמה.

מפסיקים להיות זרים לעצמנו על כל הפרצופים שלנו.

ומשתדלים עד כמה שאפשר להיות טוטאליים בביטוי עלי אדמות של עצמנו כאילו אנחנו הוא האדם הראשון. כל אחד ואחד. מה שלא כלכך רחוק מאמת.

בצד של נקודת הכלל.

לכל אדם כלליות שם הוא מכליל את עצמו בעולם בכל מיני צורות.

ולפעמים נקודת הכלל והפרט לא מתחברים.

מכאן, שלום סופי בין הנקודה האישית שכדאי לגלות אותה, לבין נקודת ההכללות. תהליך ארוך של התבוננות במה קיים, מאפשר את זה. ואז בסופו של דבר כשמגיע הרגע המיוחד ונקודת הפרט וההכללות נפגשים... זה מיוחד...

מכאן נגזרת, שכל מה שאנשים אחרים אומרים הוא תמיד נכון..

הילד הפנימי של כולם רוצה שישמעו אותו והוא לא ממש מבקש ביקורת. רק שישמעו אותו. תדמינו לעצמכם, שאתם סוגרים את המתג של ביקורת ולעולם אתם לא מנסים לתקן דברים של אדם אחר, כאילו כל מה שנאמר גם מצידכם הוא אמת...

תנסו את זה, זה אולי לפעמים ייצור חורים בדיאלוגים.

אב לייתן לכם לראות כמה אנרגיה השקעתם בלתקן את המציאות כל הזמן...

וכמה אנשים אחרים רודפים אחריכם באותה מידה.

החופש כאן הוא דו כיווני, אתם משחררים את עצמכם מעצמכם ומאחרים. המחיר הוא שתיקה...

וכן כמו "ישמע בזיונו וישתוק"

וזה שווה את זה, כי גם ככה יש האחזויות בדברים לא מהותיים.

בתוספת קלה למה שכתבתי...

דברים נוספים נתגלים שאפשר לכתוב אותם, אבל עדיף להשאיר משהו אישי.. שכל אחד יבין בדרכו שלו.

פתאם חשבתי שאולי אחד השקרים הנפוצים שלנו. הוא שיש דבר כזה לכל אחד דרך. דרכו שלו. אולי אנחנו לא כלכך שונים.

ומסתבכים באותו המבוך, כל אחד בפינה שונה של אותו משחק.