אני רוצה לשאול, האם? האמת ראוי להגדיר אותה, יותר כאחדות היינו מה שהיה כשהכל היה באחדות, או אולי כגם וגם? כי הנפרדות היתה קיימת גם באחדות? כפי הבנתי.

כי אם האחדות זאת האמת ואין נפרדות אז יש מקום לומר לבן אדם חבר, מעשיך נפרדים אעפי" שהם טובים לך, ואם" טוב לך טוב לי"אבל אולי נלך יחד, אני בדרכי, ואתה בדרכך, אל האחדות היכן שתמצא, אצלי או אצלך כי מה זה משנה,?

אבל אם שניהם זאת האמת הרי שהנפרדות לא פחות טובה מהאחדות ולכן דווקא היא יכולה שתביא אותנו יד ביד לשם? ובכלל לא צריך ללכת יחד?

אני מבקש בתגובתכם איפה ראוי לשים יותר משקל בתור ישראלי? על האחדות ואחדות זה הכל? היינו גם הדברים החשובים? למשל אי שיפוטיות?! לקבל את השונה, הכל? או דווקא בנפרדות היינו איש הישר בעיניו יעשה,? כלומר באיזה צורה שבא לו? היינו סיפוק נפשי מלא?