אני רוצה לשאול, האם? האמת ראוי להגדיר אותה, יותר כאחדות היינו מה שהיה כשהכל היה באחדות, או אולי כגם וגם? כי הנפרדות היתה קיימת גם באחדות? כפי הבנתי.

כי אם האחדות זאת האמת ואין נפרדות אז יש מקום לומר לבן אדם חבר, מעשיך נפרדים אעפי" שהם טובים לך, ואם" טוב לך טוב לי"אבל אולי נלך יחד, אני בדרכי, ואתה בדרכך, אל האחדות היכן שתמצא, אצלי או אצלך כי מה זה משנה,?

אבל אם שניהם זאת האמת הרי שהנפרדות לא פחות טובה מהאחדות ולכן דווקא היא יכולה שתביא אותנו יד ביד לשם? ובכלל לא צריך ללכת יחד?

אני מבקש בתגובתכם איפה ראוי לשים יותר משקל בתור ישראלי? על האחדות ואחדות זה הכל? היינו גם הדברים החשובים? למשל אי שיפוטיות?! לקבל את השונה, הכל? או דווקא בנפרדות היינו איש הישר בעיניו יעשה,? כלומר באיזה צורה שבא לו? היינו סיפוק נפשי מלא?

אתה אומר פה הרבה דברים וקשה לבחור למה להתייחס כי הכל מעניין

אם אני אניח שאחדות זה הכלום או האין שממנו נוצר היש - הנפרדות

אז השלמות או האחדות האמיתית היא שניהם אחד

ואם אתה שואל אם חבר מודע רק לנפרדות או משהו... אז לי אישית יש מה לומר על זה, אבל כמו שאליעד תמיד אומר.. מצד האמת הכל טוב ומה שתרצה - טוב

ואם בא לך להגדיר שאלה ספציפית...

מה קדם למה, הביצה או התרנגולת?

האחדות או הנפרדות, זאת... השאלה

הכוונה, הכל הקדמות, תתבונן על כוונת המשורר ולא על המלים וההגדרות

גיא, לפי מה שאני מבינה, האדם צריך להיות אמיתי עם עצמו, ולחיות לפי ההבנה והאמת שלו, ולא לפי מה שאחרים חושבים

גיא, כל אחד הוא קרן אור ייחודי לביטוי והגשמת האמת הן בהיתפשטות והן באחדות, וזה כל היופי, וזוהי השלמות! לא יותר אוזה אוזה, אלה גם זה וגם זה

לא יותר נס בלי חלב, אלה נס עם חלב!

אליעד אומר שהכי טוב זה להיות גם וגם

אבל תארו לכם איזה פחד זה להתקע רק על אחדות...

מי אמר? אולי זה יותר טוב מאשר להיות תקוע רק על הנפרדות?

ברגע שתבין שהכל רק אחד אכלת אותה.. כי לעולם לא תוכל לשקר שוב שיש נפרדות..

ורבי נחמן תמיד משבח ומפאר את זה שבזכות ככה וככה קיים העולם.. הוא נותן ערך עליון לקיום העולם וכו,..

ואולי כאשר תבין שהכל אחד, אם תרצה תוכל לדמיין שניים?