דיון מעניין...

בתפישה שלי הצחוק מבטא פורקן ושחרור ממתח, שמגיע לאחר שהתרחש משהו פתאומי.

עצם ההפתעה, בין אם זה בבדיחה או באירוע שהיה בלתי צפוי, גורם לך להיכנס לחלקיק שניה למתח שבסופו של דבר משתחרר בצורה של צחוק.

השכל, שמקובע בתבניות חשיבה שבלוניות, מופרע ע"י אירוע בלתי צפוי ובלתי הגיוני, ומשום שלשכל לוקח זמן לעכל את האירוע (כי הרי זה נקלט כמשהו חדש לחלוטין) נוצר מתח שמסתיים בו ברגע שהשכל החליט האם זה לחיוב או לשלילה.

במידה והשכל תופש את הדבר המפתיע כחיובי (או לא שלילי) - המתח משתחרר ונוצר צחוק שעוצמתו נגזרת מכמות המתח שהצטבר. (שגודלו תלוי בתפישת השכל עד כמה האירוע הוא בלתי הגיוני ומפתיע)

אבל ברגע שהשכל מבין שהשינוי הפתאומי במציאות הוא דוקא שלילי, התוצאה בסופו של המתח תהיה אכזבה.

לכן להבנתי ההפך מצחוק הוא לא בהכרח רצינות אלא אכזבה (תדהמה, שוק וכו').

לדוגמא שתי קבוצות כדורגל שמשחקות אחת נגד השניה ושתיהן מאמינות ומקוות (מתוך ציפייה ריאלית) לנצחון.

נניח וקבוצה אחת כובשת גול בדקה האחרונה של המשחק... אין ספק ששחקניה יחוו רגעים של צחוק עז

ולעומתם שחקני היריבה אכזבה מרה (שוב, תלוי עד כמה המשחק חשוב ועד כמה ההתרחשות קרתה באופן מפתיע עפ"י תפישת השחקנים והקהל).

דוגמא נוספת: אתה מגיע לרכבך ומתאכזב למצוא דו"ח חניה על גבי השמשה, אבל אם יתברר לך שלא מדובר בדו"ח אלא בסתם פלייר פירסומי, תנשום לרווחה והאכזבה תהפוך לצחוק.

כמובן שבבדיחות הציפייה היא מראש למשהו מצחיק (דבר לא הגיוני ומפתיע ברצף הסיפור) אבל בדיחה שסופרה יותר מפעם פעמיים... כבר לא מצחיקה יותר כי אפקט ההפתעה נגמר... אעפ"י שיש אנשים שצוחקים מאותה בדיחה שלושים פעם...

עוד דבר שבא מהחוויה שלי, לפעמים ישנה אכזבה מתרחיש לא רצוי שקורה בחיים ולפעמים האכזבה הולכת וגדלה עד שבסופה קורה שכבר אי אפשר לסבול יותר את האכזבה ואז מופיע צחוק גדול ומשחרר...

שאלה: מדוע אלכוהול גורם לי לצחוק הרבה יותר?

האם זו תפישת המציאות המשתנה, או רפלקס גופני בלבד?

(בין הפותרים נכונה יוגרל שעון קוקייה יד שנייה במצב טוב)