אתמול במפגש ירד לי אסימון, וזה היה דווקא בהפסקה. היה איזה אירוע במפגש ומישהי שאלה אותי, איך אני חווה את מה שהיה, ואמרתי לה שמבחינתי אני הרגשתי שזה היה חיובי, ואז היא שאלה ולא הרגשת גם משהו שלילי? ואמרתי לה, מדוע שאחפש להרגיש משהו שלילי? ואז היא אמרה זהו זה, אנחנו רק מחפשים את הטוב, מנסים לראות רק את הכוס המלאה, מנסים לחשוב חיובי, אבל מה קורה בפועל, אנחנו מתכחשים לרגשות האמיתיים שלנו.

ובאמת יכולתי לראות שעלו גם רגשות לא טובים, אבל ניסיתי להדחיק אותם, ולראות רק את הטובים.

ולמרות ששמעתי הרבה פעמים שאליעד אומר, תהיו אמיתיים עם עצמכם, זה כל מה שצריך לעשות, רק אתמול כאילו הבנתי את הרמאות של החשיבה החיובית.

והבנתי שיש גם טוב וגם רע, ואולי אין טוב ואין רע, אבל לא צריך להתכחש למשהו, כי ברגע שאני רוצה לחשוב רק על הטוב, אני מצמצמת את עצמי, ומתכחשת לעצמי, ואיך אוכל להבין את כל המציאות שהיא כוללת בתוכה גם את מה שנראה בעיננו טוב וגם את מה שנראה בעיננו רע?