אתמול במפגש ירד לי אסימון, וזה היה דווקא בהפסקה. היה איזה אירוע במפגש ומישהי שאלה אותי, איך אני חווה את מה שהיה, ואמרתי לה שמבחינתי אני הרגשתי שזה היה חיובי, ואז היא שאלה ולא הרגשת גם משהו שלילי? ואמרתי לה, מדוע שאחפש להרגיש משהו שלילי? ואז היא אמרה זהו זה, אנחנו רק מחפשים את הטוב, מנסים לראות רק את הכוס המלאה, מנסים לחשוב חיובי, אבל מה קורה בפועל, אנחנו מתכחשים לרגשות האמיתיים שלנו.
ובאמת יכולתי לראות שעלו גם רגשות לא טובים, אבל ניסיתי להדחיק אותם, ולראות רק את הטובים.
ולמרות ששמעתי הרבה פעמים שאליעד אומר, תהיו אמיתיים עם עצמכם, זה כל מה שצריך לעשות, רק אתמול כאילו הבנתי את הרמאות של החשיבה החיובית.
והבנתי שיש גם טוב וגם רע, ואולי אין טוב ואין רע, אבל לא צריך להתכחש למשהו, כי ברגע שאני רוצה לחשוב רק על הטוב, אני מצמצמת את עצמי, ומתכחשת לעצמי, ואיך אוכל להבין את כל המציאות שהיא כוללת בתוכה גם את מה שנראה בעיננו טוב וגם את מה שנראה בעיננו רע?
אתה תמיד אומר שצריך לכפור באלהי ישראל ושאלוהים הוא השטן... רציתי לשאול אך זה מיסתדר. עם ערכי היסוד של הבית היהודי?.. {כגון מזוזה... בר מצווה לילד... ברית מילה... נרות שבת... ועוד..}.. והאם זה לא מזיק לילדים. שעוקרים מהם את האמונה. בכך שמנטרלים אותם מהערכים? והאם אתה מאמין שאפשר ליצור שינוי בתפיסה החברתית, באמצעות זה שנעקור מהם את האמונה? ומה ההשלכות של זה? האם אתה באמת חושב, שחברה יכולה להתקיים ללא ערכים בסיסים? תודה רבה
אליעד שלום
אם ניקח חדר ריק, ונכניס לחדר ארון, אז אפשר לשאול איפה האוויר שהיה לפני הארון, לאן הוא נעלם?
אבל אם אני חושב על זה האוויר לא נעלם. כי איפה שהיה הארון קודם עכשיו יש אוויר, האוויר פשוט שינה מקום.
גם כשבן אדם זז, אז המקום הקודם שהוא היה שינה צורה לאוויר, ואיפה שהבן אדם נמצא כרגע זה אוויר ששינה צורה לאדם.
יש משהו במה שכתבתי?