לשכל יש תכונה לבדוק כל דבר מזוויות שונות ובדרך כלל לכל זווית יש מידת זכות הקיום שווה. שכל קר מטבעו. אבל מה שגורם להוציא דברים אל הפועל - זה, דווקא, הרגש. אם אין תשוקה לעשות משהו - הוא לא יעשה, גם כאשר השכל יודע איך לבצע אותו. לדעתי, אין קיום פיזי ללא שניהם יחד. שימוש מוגבר באחד מאלה תלוי באופיו של האדם או נכון יותר במזגו.

חשוב לציין, שאין מזג רע או טוב ולמעשה זה מבנה בסיסי של אישיות האדם אתו הוא נולד. נראה שהוא תוצאה של ניסיון חיים, אך לא אלה האחרונים, ולעתים - רצונו של האדם להתנסות במשהו שעדיין לא התנסה בו. לכן התגובות של בני האדם לאירועים תלויות במזג שלהם וכאשר האחרון מסיים התנסות נכנס השכל לפעולה ובדרך כלל הוא ממשיך את מה שהמזג התחיל, לכן הלקחים מאותו האירוע יהיו שונים מאדם לאדם. השכל והרגש שוכנים באותו "מקום", מחלקים אותן מרחב.

יובל, לא רע למות. אנושות הסכימה על אורך חיים כאן ועל כך, שהמוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, אבל זה לא בהכרח חוק אחד ויחיד. וחוץ מזה, לו לא היה לאדם פחד מוות, אולי, הוא לא היה רוצה לעבור את כל מה שהוא עובר בחיים.