בוקר טוב אליעד (-:

קראתי את התגובה של עמית נחום ובעקבות זה ראיתי את ההרצאה.

מקרה חמישי של האבא, הילד והמחשב.

אבא וילד הולכים ורואים מחשב. הילד שואל: אבא, איך הגיע לכאן המחשב?

האבא עונה: לא יודע, בוא נחכה פה ונסתכל על המחשב ואולי נדע (-:

עמית, חכי עם המירוץ למדריכה שלך.

תראי מה אליעד ענה לך ותביני (-:

ישנה דוגמא, טובה, אני חושב, להסביר את זה.

אם לוקחים טיפת דיו, ושופכים אותה לתוך כוס מלאה בגליצרין, הטיפה צפה על הגליצרין.

אם מערבבים לאחד הצדדים את הגליצרין עם כפית, טיפת הדיו מתפזרת ונעלמת לחלוטין.

אבל, הפלא ופלא.

אם מערבבים לצד השני, פתאום טיפת הדיו "מתחברת מחדש" וצפה שוב על פני הגליצרין.

מה המשמעות של ניסוי כזה?

ש "מיש" ו "יש", נוצר יש אחד.

ועדיין את אותו אחד, אפשר להפריד שוב לשניים.

לכן גם יש ואין, הם אותו דבר, מה שאומר שזה שאת לא "רואה" את הנשמה, לא אומר שהיא לא מתקיימת במסגרת היש.

לכן היא בתוך מסגרת המקום והזמן.

קודם צריך להגדיר מה משמעות ה "אין" (-:

זו הסיבה ש "נוצר יש מאין" = " נוצר יש מיש".

אגב, עמית, כשאת כותבת "כשאנו מבינים שאנו נשמה", מה זה אומר?

שהגוף הוא רק גוף? שהנשמה קיימת, בתוך הגוף? מחוץ לגוף? שהגוף הוא הנשמה? שהנשמה נפרדת מהגוף?

שהנשמה בלתי נראית, אבל קיימת?