זה מאד פשוט, להגיד שאני ואתה ואלוהים זה אחד, זה עוד המשגה CONCEPT. מה שנאמר פה, זה שאין בכלל דבר כזה, אין כלום. יש רק החיים, זהו טיעון שלא ניתן להמשיך ולהתווכח עליו, זה הטיעון הסופי. זה לא שיש אליעד, יש יוסף, יש אלוהים והם אפס ומשם הם מחליטים. מה שנאמר זה, שאין אליעד, אין יוסף, אין אלוהים, ואין מי שמחליט ואין החלטות.
אם זה מקובל, נגמר החיפוש, נגמר הוויכוח, אין יותר טיעונים, הדעת לא יכולה להמשיך, אז אומרים על המצב הזה "איבד את דעתו" וכל שאר האנשים "נטרפה עליהם דעתם".
אפשר להתבונן בתינוק. תינוק הוא משוחרר. הוא לא הספיק לקלוט התניות, הוא חי באחדות מוחלטת עם החיים, הוא לא מרגיש נפרד, הוא בגן עדן. כשנמצאים עם תינוק, אפשר להרגיש את החיים כפי שהם נראים מהצד של האחדות.